"הכניסה של ציפי רפאלי לכלא מדירה שינה מעיניי. היא לקוחה שלי רק כמה שבועות, אבל חברת נפש כבר שנים ואישה חכמה בצורה יוצאת דופן שהייתי עושה הכל כדי שלא תיכנס לכלא. היא ילדה נצחית, בעלת לב זהב ונשמה גדולה. יש לה נפש של ציפור.
בניגוד לתדמית שיצרו לה בתקשורת, ציפי היא עמוד השדרה של המשפחה. ההליך המשפטי ריסק אותה, אבל היא ובר מתמודדות בגבורה עם כל הפרשה והיא תעבור את המאסר הזה כמו גדולה. אני מאמינה ששב"ס ישמרו עליה ואני תמיד אהיה לצידה. נכון, היא הורשעה בעבירות מס, אבל לא ביצעה שום עבירה בשום כוונה תחילה. היא נעזרה באנשי מקצוע שהטעו אותה.
השבוע האחרון היה קשה לה, היא לא רצתה שצלמים יתעדו את הכניסה שלה לכלא. ציפי הייתה לחוצה מזה מאוד, אבל אני אישה מאמינה, החלטתי לעשות תרגיל והתפללתי שזה יעבוד. ביום שני, קצת אחרי חצות, הגענו לנווה תרצה וביקשתי שיקבלו אותה. הסגל בכלא סירב לקבל אותה, אמרו שזו שעה לא שגרתית והם לא ערוכים ואין להם אנשי מקצוע שיטפלו בה. אמרתי לציפי, את לא חוזרת הביתה לצלמים שיחכו לך, את ישנה אצלי ובבוקר אנחנו נוסעות לשם שוב. היא זרמה עם התכנית שלי ובחמש בבוקר התעוררנו, שתינו קפה, אכלנו משהו וחזרנו לכלא. הסוהרות היו בהלם, אבל הפעם התעקשתי שהיא נכנסת ונקלטת בכלא. בהתחלה סירבו, היו ויכוחים, אבל לא ויתרתי וברבע לשש היא נכנסה. כשיצאתי מהכלא עמדו שם צלמים שלא אהבו את התרגיל שעשיתי. הם פספסו את הצילום של ציפי נכנסת לכלא, וזה הכי חשוב מבחינתי.
הכרתי את ציפי לפני ארבע שנים, כשלוהקנו לתכנית טלוויזיה ברשת 13 בשם 'אקטואליות'. יחד איתנו היו מוריה קור, מרגול, מעיין אדם, נחמה דואק, עינת שרוף, שרון כידון, איילת פריש, אמילי מואטי ועו"ד מיה פלוס, והיום הן כולן החברות הכי טובות שלי. כל אחת בגיל אחר, מתחום אחר, אבל חברות בלב ובנפש. מדהים שהכרנו באמצע החיים, ועוד בטלוויזיה. התכנית ירדה ונשארנו חברות, מתייעצות על כל דבר. אין קנאה, אין צרות אין. רק אהבת חינם ועזרה אמיתית".
"בגיל 19 הייתי אמורה להתחתן ועזבתי את הבחור חודש לפני החתונה כי הוא היה אלים מאוד כלפיי. חטפתי ממנו מכות רצח. הוא נורא כעס כשעזבתי אותו, ואמא שלו אפילו שלחה לי מכתב מעורך דין על הפרת נישואין. היא רצתה לתבוע אותי. בסוף הוא ביקש סליחה על מה שעשה. נפגשנו, היינו קצת בקשר והוא הבין עד כמה הוא מצטער על מה שעשה. עד היום הוא לא התחתן, לא התאושש.
את החבר הראשון שלי הכרתי כשהייתי בת 14 וחצי. הוא נהרג בתאונת דרכים בטיול טרקטורונים. ראיתי אותו בבוקר, כמה שעות לפני התאונה, והתחננתי שלא ייסע. פחדתי שמשהו יקרה, משהו בבטן אותת לי שהוא לא יחזור. לא אשכח לעולם את היום הזה. הוא תמיד יהיה בלב שלי, הגבר הכי גבר שהיה לי בחיים".
"כשהייתי בת שש הותקפתי מינית על ידי מישהו בשכונה. הוא היה אז חייל. לא סיפרתי כלום לאף אחד, התביישתי לספר. אחרי הרבה שנים אשתו התקשרה אליי, סיפרה שהוא עצור בפרשת הטרדות מיניות באינטרנט כלפי קטינות, ביקשה שאייצג אותו. היא לא ידעה על הסיפור מהילדות שלי. כמובן שסירבתי, אבל לא יכולתי להשתחרר מהמחשבה שחלפו כל כך הרבה שנים ואלוהים יודע במי הוא פגע במהלך השנים הללו. אלה אנשים חולים שזקוקים לטיפול.
היום אני נשואה באושר ואמא לשניים. אני זוכרת שהבת שלי שאלה אותי מה זו תקיפה מינית, הסברתי לה מה קרה לי ולמה חשוב להיזהר ולספר הכול להורים ולא לחשוש".
"אחד האסירים הראשונים שטיפלתי בהם היה פרנסואה אבוטבול. הוא הורשע ברצח נער, עבירה שאין עליה מחילה, אבל פתאום את מגלה בן אדם אינטליגנטי, חכם בצורה יוצא דופן. חבל שהתגלגל לעולם הפשע. הוא היה יכול להצליח מאוד בחיים.
בסופו של דבר הוא היה מקרה חריג, ועם השנים הפסקתי לייצג אנשים מארגוני פשיעה. זה לא בשבילי, לא מתחברת. אני מייצגת בעיקר בעבירות כלכליות, תעבורה, צווארון לבן. עבירות שלא פוגעת פיזיות באנשים קשים וחלשים. לא מייצגת רוצחים, לא מייצגת עברייני מין שפגעו בנשים, בקטינים, מקרים של אלימות במשפחה.
אגב קווים אדומים, אני אספר לך סיפור, לפני כמה שנים הזמין אותי חבר כנסת לפגישה. במקום נכח עבריין מהדרום, והח"כ הזה פשוט עמד שם וביקש ממני שאייצג אותו. נתתי בכוונה הצעת מחיר כל כך גבוהה שההוא לא חזר אליי".
"הלקוח הראשון שלי שהיה אדם בכיר הוא הנשיא לשעבר משה קצב. חמש שנים ייצגתי אותו. לא צריך לשמוח לאידו של אדם כזה ולרקוד על הדם שלו, זו לא גאווה ישראלית שנשיא נשלח לכלא. אני מאמינה לו שהוא לא ביצע אונס וחושבת שהוא חייב להשמיע את הצד שלו, להתראיין או לכתוב ספר, אבל שבע שנים עברו מאז שיצא מהכלא והוא לא התראיין. הוא פוחד מההמולה התקשורתית שתהיה נגדו. בדיעבד, הטעות הכי גדולה שלו הייתה שלא הסכים להסדר הטיעון. הוא לא רצה להאמין שיכניסו אותו לכלא, הוא חשב שייצא זכאי.
בגלל הייצוג של קצב יצא כמעט במקרה שהפכתי למי שאני היום. יום אחד אני מגיעה לכלא מעשיהו לבקר אותו, צועדת בשביל ונעצרת לידי מרצדס מפוארת. שואל אותי בחור איפה כך וכך, ואני שמה לב שאני מכירה את האיש הזה מהעבר. אנחנו מנהלים שיחה, הוא מבקש שאייצג אותו, וכששולחים אותו לכלא חרמון הוא עושה לי את יחסי הציבור הכי טובים שעו"ד יכול לחלום עליהם. בהמשך הוא הכיר לי את בני הדודים דנקנר, דני ונוחי, ולימים את אהוד אולמרט ואת מורשעי פרשת 'הולילנד', שאת רובם ייצגתי. אני תמיד אומרת שהאיש ההוא פתח לי את דלת הכניסה, ואני פתחתי את שאר הדלתות בבניין".
"נוחי דנקנר הוא חבר, אני בקשר מצוין איתו ועם המשפחה. לגבי ההרשעה שלו בהרצת מניות, מה אני אגיד לך, הייתי מצפה שבתי המשפט יכניסו לכלא אנשים שביצעו עבירות פליליות במכוון ולא כאלה שלא ידעו שהם עוברים על החוק.
התדמית הציבורית שהתפתחה סביב נוחי כשהוא היה יו"ר 'אי.די.בי' הייתה שגויה. יש המון דברים שהוא עשה בסתר למען אנשים ואף אחד לא יודע, הוא לא הנהנתן שהתקשורת ציירה. הוא גם אדם מאמין מאוד. הישיבה בכלא היא חלק מתהליך שאם הוא לא היה עובר, ייתכן שהיה קורה לו משהו הרבה יותר גרוע. אני שמחה שזה מאחוריו ואין לי ספק שהוא יחזור להיות איש עסקים מצליח. זה שהוא משלם את חובותיו הכספיים, זה לא מובן מאליו.
גם עם דני דנקנר אני שומרת על קשר. הוא איש כל כך צנוע, לא היית מאמין שזה מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר. אני תמיד ככה עם כל הלקוחות שלי, מזמינה אותם אליי הביתה לארוחות ערב עם בני המשפחה. זו חברות. בהתחלה אני מייעצת להם, ואחר כך יש ביניהם כאלה שלפני החלטות גורליות אני מתייעצת איתם".
"דרך נוחי דנקנר הגעתי לייצג את אהוד אולמרט. הפגישה הראשונה איתו בכלא הותירה בי חותם, הוא היה במקום הכי נמוך בחיים שלו ואני אמרתי לעצמי וואו, אדם מרשים. כשהוא היה בכלא לא הפסקתי לקבל פניות מאנשים שאמרו שהוא ראש הממשלה הכי טוב שהיה לעם ישראל.
יש לאולמרט אינטליגנציה רגשית. הוא יודע להקשיב, מדבר בגובה העיניים, אבל גם ידען גדול וחריף מאוד. הכעיס אותי מאוד שהפרקליטות טענה שהוא מושחת, אבל בסדר, הם באים לנצח. הנקודה היא שכליאה של אדם כזה אינה פתרון לכלום. אפשר להטיל עונשים חינוכיים, כספיים. מה נתן לנו שאולמרט היה בכלא? רק בושות בעולם.
גם במקרה של ביבי, הפרת אמונים היא עבירה מאוד בעייתית עם פרשנות מאוד רחבה, לא ברורה ולא מדויקת. אין איש ציבור שלא יכול ליפול בזה 20 פעם בקדנציה. אנחנו כמדינה צריכים לעשות חשבון נפש כדי לא לשלוח שוב ראש ממשלה לכלא על עבירה כזו. זה לא כבוד גדול. ביבי עשה המון דברים למען מדינת ישראל, אפשר להעמיד אותו לדין בסוף הקדנציה ולא בעיצומה. כמו בחוק הצרפתי".
"הגיע הזמן שאישה תנהל את טבריה. ברור שאכפת לי מהעיר, נולדתי בה לפני 38 שנים למשפחה מרוקאית מסורתית משיכון ד'. גידלו אותנו בחום ואהבה, אבל כסף לא היה. לא טסנו לחו"ל, חיינו בצניעות. זאת הייתה שכונת מצוקה שיצאו ממנה לא מעט אנשים מוצלחים, אבל גם עבריינים שפגשתי בכלא אחרי שנים. לא הסכמתי לייצג אותם, אני לא מערבבת חברי ילדות עם עבודה.
לפני הבחירות המוניציפליות האחרונות הציעו להתמודד על ראשות עיריית טבריה וסירבתי, אבל אי אפשר להישאר אדיש מול הבעיות - הקרע שיש בעיר בין חילונים ודתיים, הפיתוח. טבריה אמנם בצמיחה, אבל לא ייתכן שנגיד כל הזמן 'פוטנציאל מבוזבז'. זו הריביירה של ישראל, יש בה יכולות להפוך להרבה יותר מאילת. אבל באילת היו ראשי ערים שידעו איך לדפוק על שולחנות במשרדי ממשלה, וטבריה נתקעה מאחור.
אני מאלה ששמחו כשרון קובי נבחר לראשות העיר, אבל מהר מאוד השמחה התחלפה באכזבה. הוא בא עם כוונות טובות, אבל השמש התקשורתית סנוורה אותו. היום אני אומרת לך, אני מוכנה לוותר על הקריירה המצליחה שלי לטובת ניהול העיר. אני מקושרת מאוד לצמרת העסקית בישראל, מאמינה שאוכל להביא יזמים שישקיעו בה. כראש עיר אתה יכול להשפיע לפעמים יותר מחבר כנסת או שר".
"יש לנו כחברה אינטרס שיהיה לנשים כלא חדש, מודרני. בשב"ס בכלל ובנווה תרצה בפרט מתייחסים לאסירות בצורה יפה, מכובדת ורגישה, אבל מדובר בכלא ישן מתקופת המנדט. המבנה ישן, אין מזגנים, תנאי התברואה לקויים. בעיה אחרת היא שכל אסירות נמצאות ביחד, בלי הפרדה לפי חומרת העבירה. תאר לך אסירה צעירה במאסר ראשון שמגיעה ולומדת עבריינות מאסירה ותיקה.
בכלל, תנאי הכליאה של אסירים בארץ לא סבירים. ברוב בתי הכלא אפילו תת אנושיים. אסירים מספרים על אוכל שלא ראוי למאכל, טיפול רפואי ירוד. אני חושבת שיש לא מעט מקרים שלא מחייבים כליאה ואפשר להטיל על האנשים קנסות כספיים או עונשים חינוכיים שיועילו יותר לטובת הציבור.
אני לא יודעת אם אנשים מודעים לזה שאחרי ההתפרצות הראשונה של הקורונה, שב"ס ביטל ביקורים בבתי הכלא. אסירים לא ראו עורכי דין או משפחות במשך חודשים, מנעו הכנסת ציוד בסיסי אישי בטענה שהנגיף יכול להיכנס איתו. גם כשחודשו הביקורים מותר לאסיר לראות רק את אחד מילדיו דרך מחיצה. שב"ס פשוט רכבו על הקורונה והגשימו את כל מה שאי פעם חלמו לעשות והכנסת לא אפשרה להם, אין שם שום נכונות לבוא לקראת אסירים. מבחינתם שבתי הכלא יהיו סגורים כל הזמן, הם רוצים לשלוט בנעשה באופן מוחלט תוך פגיעה קשה בזכויות האסירים. צריך לזכור, לא כל מי שנמצא בכלא אשם במאה אחוז. גם בתי משפט טועים. אסיר, ככל שהמעשה שלו יהיה נורא, זכאי לזכויות אדם בסיסיות".
"לקובי פרץ הגעתי דרך חברים שרצו שאייצג אותו בתקופה שישב בכלא. עבר עליו מאסר לא קל בכלל, הניתוק מהילדים הקטנים שבר אותו. אבל לזמן יש תכונה לגרום לך להתגבר על מכשולים, מה גם שהוא אדם מאמין וזה החזיק אותו. היה קשה לו מאוד להתמודד עם הכללים בכלא. אני ביקרתי אותו הרבה, חיזקתי אותו, וברוך השם הוא יצליח לחזור למעמד שלו. ראו את זה בהופעה העוצמתית שלו ב'זאפה' בתקופת הקורונה. רקדתי בהופעה שלו עד אחת לפנות בוקר. הוא ריגש אותי מאוד".