את השלט "הם לא יחליטו" עם ראשי העיתונאים הבכירים, שנתלה באיילון בתקופת הבחירות ומאוחר יותר נודע שהיה יוזמה של הליכוד, אירינה נבזלין לא ראתה במו עיניה. כמו כולם, היא שמעה עליו בעקבות ההד התקשורתי. "ככה זה, בהישרדות מקריבים את כולם. השלטון מקריב את העיתונאים כדי לנצח והעיתונים מקריבים את השלטון בשביל להמשיך להרוויח כסף", אומרת בתו של בעל מניות ב"הארץ" ואשתו של מי שסיים ראשון בפריימריז בליכוד. "היום כולם אוהבים להרגיש מותקפים - הימין אומר שהוא מותקף על ידי העיתונות השמאלנית, השמאל מרגיש מותקף כי שלטון הימין כאן כבר הרבה שנים, נשים מרגישות מותקפות על ידי גברים וגבר מרגיש קורבן בגלל מהפכת MeToo. וזה עוד לפני שנכנסנו למזרחים ואשכנזים. זה מספק לרגע הרגשה טובה של אחדות בתוך מחנה קטן, אבל די, עד מתי אפשר להאשים אחרים ולהרגיש קורבן?".
אירינה נבזלין אומרת את הדברים במשרד רחב ידיים במגדל המוזיאון ברחוב ברקוביץ' בתל אביב, עם ספות מעור לבן ופירות חתוכים, אבל היא יודעת משהו על ההבדל בין תחושת רדיפה ורדיפה של ממש. חיים תחת האזנות, מעקבים ברחובות, אבא שנגזר עליו מאסר עולם – יש מאחוריה מסה קריטית של פרופורציה.
עם בעל בשם יולי אדלשטיין ואבא מיליארדר שמשקיע בעיתונות שמאל, לא פלא שהראייה ההיקפית של נבזלין (40) מבחינה בשני הקצוות הפוליטיים. בכלל, היא אומרת שכבר בגיל 20 למדה על בשרה שהכל פוליטי, ולא בהכרח לטובה. אולי בגלל זה היא מזדהה דווקא עם עמדות המרכז ("אני מאמינה שכולם מחפשים פתרון פרגמטי").
אבא שלך נתפס כמין קוריוז, האוליגרך השמאלני. אבל אוליגרכים בדרך כלל מזוהים עם השלטון, לא עם העיתונים שמבקרים אותו.
"למה אנחנו מפתיעים אנשים? אני לא מבינה. הדבר הכי חשוב בדמוקרטיה הוא חופש הביטוי והתפקיד של העיתונים הוא להיות אופוזיציה לשלטון. עיתונאי צריך להרגיש שנותנים לו גב כשהוא מבקר את השלטון, ועיתונות חופשית מאפשרת לעיתונאי לכתוב את מה שהוא חושב. אבא שלי משקיע בעיתונות כי הוא יודע מה קורה במדינה שאין בה עיתונות חזקה. ותאמיני לי שזה שוק קשה, מאוד לא רווחי".
יש לכם רגישות מיוחדת לאיך דמוקרטיה צריכה להיראות.
"אדם שנולד בדמוקרטיה ורגיל להיות חופשי לא שם לב כשמתחילים לנגוס בקטנה בערכים הדמוקרטיים. אנשים כמונו, שיודעים שזכויות וחופש אפשר גם לאבד, מבינים שיכול להיות מצב שתקום בבוקר ולא תוכל להיות מי שאתה. לכן על דמוקרטיה צריך לשמור, צריך להילחם בשבילה".
לא כל הרוסים אותו דבר
הכותרת שניתנה לראיון המשמעותי הראשון שלה בישראל הייתה "בת האוליגרך". אפשר להבין למה - ההון של אביה, לאוניד נבזלין (59), נאמד בכ-5 מיליארד שקלים – אבל היא מבקשת לדייק. "אוליגרך זה לא בהכרח רוסי, זאת מילה מיוונית, וזה גם לא סתם עשיר אלא אדם שמקושר לשלטון ומשתמש בכספו כדי לצבור השפעה אצל מוקדי כוח. אבא שלי לא שם".
אז הכותרת "בת האוליגרך" בטח הרגיזה אותך.
"להיות הבת של אבא שלי זה לא בושה, להפך. הוא העביר לי גנים טובים וחוכמה. היכולת שלי לפתוח דלתות במקומות שבנסיבות אחרות לא הייתי יכולה לפתוח, זה רק חלק מהדרך שלי. אחרי שנכנסים בדלת אני עדיין צריכה לנצל את ההזדמנות, והצורך להוכיח את עצמי אף פעם לא הכביד עליי. אני גם יודעת שזאת נטייה טבעית של אנשים להכניס אחרים לקופסאות ולהתנהל על פי סטיגמות".
נבזלין האב תומך בכלי תקשורת שאינם חביבים במיוחד על ראש הממשלה בנימין נתניהו. בשנת 2011 רכש 20% ממניות קבוצת "הארץ", שכוללת את עיתון הארץ ואת העיתון הכלכלי "דה מרקר". ב-2014 ייסד את "ליברל", מגזין פוליטי עם נטייה שמאלית בהשראת ה"אטלנטיק" וה"אקונומיסט", שעומד כעת בפי התרחבות (נבזלין הבת משמשת יו"ר קבוצת ליברל). על המרחק בין נבזלין האב לנתניהו אפשר ללמוד מדברים שאמר לפני שנתיים לאתר הרוסי "רלוונט אינפו" על ראש הממשלה: "אענה בכנות, גם אם זה יעלה לי אחר כך ביוקר. יש שתי בעיות עם ראש ממשלתנו. הראשונה – הוא נמצא בשלטון יותר מדי שנים ובמובן מסוים נוצר לו מונופול על העמדה הזו. השנייה – הוא איכשהו הצטרף למועדון המעריצים של נשיא רוסיה בלי להבין מיהו באמת מר פוטין".
אומרים על טייקונים רוסים שהגיעו לישראל שהם מפזרים כסף כדי להיות אהובים, בוחרים את מוקדי ההשקעה לפי האהדה הציבורית שיגרפו. זה תופס לגבי ההשקעה הגדולה שאבא שלך עשה בשעתו בבית התפוצות?
"וואו, מאיפה להתחיל. צריך לדעת מה היה בית התפוצות לפני שהוא השקיע בו כדי להבין כמה הצעד הזה היה לא פופולרי. זה היה מבנה עלוב על סף סגירה, עם 50 אלף מבקרים בשנה, שזה רק קצת יותר ממספר העובדים שהיו שם. אף אחד לא הסתכל עליו כמקום שאי פעם יהיה סיפור הצלחה, מה שאנחנו כן יכולים לומר עכשיו, אבל אחרי 15 שנה. יאמינו או לא, אנחנו אידיאליסטים. אני יודעת מה הישראלים חושבים עלינו, אבל לא כל הרוסים אותו דבר. לא כולם הם גאידמק ומצביעים ליברמן. אם מישהו קנה קבוצת כדורגל כדי שיאהבו אותו, זה לא אומר כלום על כל השאר".
יולי הציע לי להתחתן איתו יותר מ-25 פעמים
הנישואים עם אדלשטיין הם השניים של שניהם. לה יש ילדים משותפים בני 8 ו-10 עם הגרוש, האדריכל מיכאל קוגן ("אני מדברת איתם רוסית. לא כי אני אמא רוסיה טיפוסית שמכריחה, זה הם שביקשו ללמוד את השפה כדי להבין טוב יותר את סבא וסבתא. זה הראה לי שהם מספיק בטוחים בישראליות שלהם").
אדלשטיין, שיתחיל בסוף החודש שנה שביעית כיו"ר הכנסת מטעם הליכוד, עלה ארצה באמצע שנות ה-80 לאחר שישב בכלא כאסיר ציון. כשהכירו עבר להתגורר איתה בהרצליה פיתוח. קודם גר בגוש עציון עם אשתו ואם ילדיו טטיאנה, שהלכה לעולמה ממחלת הסרטן בשנת 2014.
איך הכרתם?
"אבא ויולי חברים והוא הכיר לי אותו לפני בערך 14 שנה, בסיטואציה מקצועית. תמיד הייתי באה לבקש מיולי עצות כשהוא היה שר התפוצות, או להציע לו לעשות פרויקטים ביחד".
השלב הרומנטי החל לפני כארבע שנים ("אני כל הזמן מקבלת על הראש שאני לא זוכרת תאריכים"), וב-2016 נישאו בטקס בכותל ואז בחתונה בחוות רונית עם פוליטיקאים, טייקונים, בכירי המשק וראש הממשלה. הרבה דובר על החיבור בין המתנחל הדתי מנווה דניאל לבין החילונית מהרצליה פיתוח, אבל זאת יותר דילמה שמעסיקה עיתונאים מאשר סיפור בחיים הפרטיים, היא אומרת וסוגרת עניין. "אני נהנית מזה שיש בבית מסורת, במיוחד הקידוש ביום שישי. יש לי ילד אחד שמת על זה וילד אחד שמת שזה לא יהיה, אבל היום אנחנו מצליחים להקפיד על זה".
החוויות המשותפות של העלייה מרוסיה חיברו ביניכם?
"המשפחה שלי והמשפחה של יולי שונות מאוד וגדלנו בסיטואציות לא דומות. יולי היה אסיר פוליטי ואנחנו לא היינו מתנגדי משטר באופן הזה. הציונות חיברה בינינו".
למה בעצם היה לכם חשוב להתחתן?
"כשהבנו שאנחנו רוצים להיות ביחד, הייתה חשובה ליולי החופה. גם בגלל האופי שלו וגם כי הוא אדם דתי. אני לא הייתי מאוד בקטע, אבל עם הזמן אני מודה לו כי זה היה כל כך מרגש ומיוחד. פעם הוא אמר שהוא ניסה 25 פעמים לשכנע אותי להתחתן, ואני אומרת לך שאולי זה היה אפילו יותר. כמעט בכל מפגש שלנו".
יודעי דבר במסדרונות הכנסת קובעים נחרצות שיולי אדלשטיין הוא המועמד המוביל לתפקיד נשיא המדינה הבא. תפקיד יו"ר הכנסת שנחשב למקפצה אידיאלית לנשיאות, הרקורד הממלכתי שהוא מקפיד עליו והפופולריות בליכוד הופכים אותו להימור בטוח. יש גם מי שמסמן את אירינה נבזלין כאשת נשיא בהתהוות, עם עמוד פייסבוק מושקע שמציג פוסטים ממלכתיים על החללית "בראשית", חגי ישראל ותיעוד מביקורים בכל הארץ.
גם את רואה את יולי כנשיא?
"אלה בעיקר דברים שאנשים החליטו על דעת עצמם, הם לא שואלים. כך או כך, אני חושבת שיולי הוא מנהיג אמיתי שבא לפוליטיקה מציונות ומרצון לעשות טוב לעם. באיזה תפקיד? זאת שאלה אליו".
אבל נשיא המדינה זה לא עוד תפקיד. זה חל על המשפחה כולה.
"נכון, אבל את ההחלטות יולי יקבל בשביל עצמו ואני בשביל עצמי. החגיגה מסביב היא בסדר, אבל לא אומרת שום דבר עליי. אני אתן את ברכתי והחיים שלי ימשיכו להיות שלי. אני מאמינה שהוא יכול להשפיע בכל תפקיד".
גם אם זה לא פרק ב' של שניכם היית עונה ככה, מסויג?
"כן, בכל מקרה הייתי אומרת לך שכל אדם הוא לגופו. אני מאוד אוהבת את כל האנשים שמקבלים החלטות 'בשבילנו' ומסתכלים עלינו כ'אנחנו'. לכל אחד מאיתנו יש אחריות לחייו, ואז רק מגיע האתגר לשתף ולחלוק".
כמה פעמים ביום תוהים מסביבך איך זה שאבא שלך מזוהה עם עיתונות שמאל ואת נשואה לגבר שנמצא בחמישייה הפותחת של מפלגת השלטון הימנית?
"תראי מה עושים כאן, כדי להגדיר אותי משתמשים בשני גברים. אבל לא באמת שואלים אותי את זה, בטח לא מי שמכיר אותי. אני יודעת שהמשפחה שלי מסקרנת, אבל המחלוקות עולות כשאנחנו יושבים כמו משפחה רגילה במסעדה או בליל הסדר, ובדרך כלל בצורה של בדיחות ולא ויכוחים. לא סתם פתחנו בבית התפוצות תערוכה של הומור יהודי".
נו, תני דוגמה לבדיחה מצחיקה.
"אני לא אספר לך על הבדיחות הפוליטיות, אני רק יכולה לומר שבמשפחה שלנו הגיל זה אישיו. אבא שלי נשוי לחברה הכי טובה שלי, שהיא בת גילי ולמדה איתי בכיתה, אז הילדים שלי ושלו משתמשים בזה נגדנו וקוראים לאשתו 'סבתא'".
גם ליולי הם מכניסים? הרי גם הוא בגיל של אבא שלך.
"יולי גדול מאבא שלי בשנה. הגיל זה פוטנציאל בלתי נדלה לבדיחות אצלנו, ובגלל שלאבא יש שלוש בנות קטנות שקרובות לגיל של הבנים שלי נהיה לנו בבית ממש משפחתון".
רוסים לא עוקבים אחרייך בסתר, הם רוצים שתרגישי מאוימת
היא נולדה ב-1978 במוסקבה. הוריה, אנה ולאוניד, היו רק בני 20 כשבאה לעולם. נבזלין האב, מהנדס תוכנה בהכשרתו, היה במשך שנים רבות שותף עסקי של האוליגרך מיכאיל חודורקובסקי. בין השאר, חודורקובסקי מינה את נבזלין לנשיא של אחד הבנקים הפרטיים הראשונים שהוקמו ברוסיה ולסגן נשיא חברת הנפט "יוקוס".
חודרוקובסקי היה זה שהכניס את אירינה נבזלין לתוך עולם הפילנתרופיה והיזמות. היא הייתה רק בת 19. "הקמתי את הקרן הפילנתרופית הראשונה שלו, שנתנה לסטודנטים ברוסיה מלגות לאוניברסיטת אוקספורד. הוא בן אדם עם חזון בעיניי, איש שתמיד מסוגל להסתכל כמה צעדים קדימה".
אבל לא תמיד מספיק קדימה. חודורקובסקי ולאוניד נבזלין נחשבו מקורבים לנשיא רוסיה לשעבר בוריס ילצין, מה שהפך אותם כמעט אוטומטית לאויבים בעיני יורשו, ולדימיר פוטין. עם עלייתו של פוטין לשלטון, הוא דאג להרשיע את חודרוקובסקי בהונאה. עשר שנות מאסר נגזרו עליו והוא שוחרר רק בשנת 2013. לאוניד נבזלין הבין את הרמז והחליט להימלט מרוסיה ולעלות לישראל. "הכליאה של חודרוקובסקי הייתה סימן מובהק של שינוי דרך ואבא עזב, לא לפני שהוא הזהיר אותי מהאזנות. לא חשבתי שישתמשו בי ויאזינו לי. אנשים בגילי, שלא עברו את הטראומות של הדור הקודם עם סטלין וברז'נייב, היו אופטימיים. אבל אבא ישר הבין שהם עדיין משתמשים בטכניקות של הקג"ב".
מתי גילית שמאזינים לך?
"מרגע שאבא עזב את רוסיה לא עבר יום בלי שיעקבו אחריי. לרוסים יש מנטליות כזאת שהם לא עוקבים אחרי אנשים בסתר, אלא עוקבים אחרייך בצורה גלויה כדי שתביני את המסר ותרגישי מאוימת. אני תמיד אומרת שלוחמה פסיכולוגית היא הקלף הכי חזק ברוסיה, כי עוד בימי השלטון הסובייטי היו צריכים להחזיק אנשים מאושרים בלי אוכל ובלי משמעות קיומית. גם היום זה עובד. הכלכלה מתפרקת, יש רעב ואנשים בכל זאת בוחרים בפוטין".
לאוניד נבזלין עלה ארצה בשנת 2003. כעבור חמש שנים הרשיע אותו בית המשפט ברוסיה בקשירת קשר לרציחת ארבעה אנשי עסקים ובכירי ממשל, וגזר עליו מאסר עולם. לא הייתה שום אפשרות לאכוף את העונש והנאשם טען שמדובר במשפט ראווה.
לא יכול להיות פשוט לגלות שאבא שלך נשפט למאסר עולם.
"מה שקרה היה שוק טוטאלי, ובשבילי בעיקר קריאת השכמה. לראות את חודרוקובסקי, שהיה רוק סטאר ברוסיה, מושלך לתא מאסר עם הפושעים הכי כבדים שיש - אני לא אשכח את זה".
אם כל זה לא היה קורה ברוסיה, עדיין הייתם עולים לישראל?
"כן, אני רק שמחה שעזרו לי לעזוב מוקדם יותר ממה שתכננתי. הגיוני שהייתי עוזבת קודם לארצות הברית ואז עולה לישראל, אבל המצב הזה גרם לי לרצות להרגיש שייכת. נולדתי ברוסיה, רוסית היא שפת האם שלי, אבל המקום הזה מעולם לא היה בית. אני לא מוצאת שם למה להתגעגע ולא רוצה לחזור".
לפני שנתיים הסיר האינטרפול את נבזלין מרשימת המבוקשים, אבל המשפחה לא מתגרה בגורל. "בסוף גם לאינטרפול נהיה ברור שכל המשפט שנוהל נגד אבא היה חלק מהטבע הפוליטי של רוסיה, ולא בגלל שעשה משהו לא בסדר. עכשיו הוא טס בכל העולם, אבל לרוסיה הוא לא יגיע. גם אני לא, כנראה".
גם אבא שלך עובד בבנק?
אירינה נבזלין עלתה עם אמה לישראל ב-2006. הוריה כבר היו גרושים כשהשתקעו כאן.
מה את זוכרת מהתקופה הראשונה שלך בארץ?
"הרגשתי כמו כשפוגשים מישהו שלא ראית מזמן, אבל התחושה היא שלא נפרדתם אף פעם. הרגשתי שמצאתי את מקומי, אבל באתי בלי לדעת עברית וכמו כולם חיפשתי את עצמי. גרתי אז בנווה צדק עם בן זוג בדירת סטודיו שכורה. נוף יפה לים היה שם כבר אז, אבל חוץ מזה לא היה כלום".
נוף לים יש גם בהרצליה פיתוח. למה להתמקם דווקא בדרום תל אביב?
"צריך להבין שגדלתי במשפחה רגילה לשני הורים מהנדסי תוכנה. אגב, אבא רצה בכלל להיות רופא או ביולוג ואמא רצתה להיות מתורגמנית, אבל היו מגבלות על יהודים. הכסף, ההצלחה הכלכלית הגדולה עם חודרוקובסקי – זה קרה כשהייתי כבר אדם מעוצב ובוגר. וזה הציל אותי אם תשאלי אותי".
תסבירי.
"זה נתן לי אפשרות לקבל אופי, ללמוד. לא בניתי את עצמי סביב הכסף. השכונה שבה גדלתי במוסקבה עם אמא הייתה שכונת פועלים. העושר של אבא הגיע כשהייתי בת 18, ובתקופה הזאת אפילו לא חייתי איתו".
רוב השנים גדלת עם אמא ובן זוגה. מתי התקרבת מחדש לאבא?
"כשעלינו לארץ. אבא ואני מאוד שונים, אבל גם מאוד דומים. הוא האדם שמכיר אותי הכי טוב. ההסתכלות שלנו על העולם היא דומה".
מתי הבנת שדאגות כלכליות בסיסיות כבר לא יהיו לך? שהשם שלך אומר משהו?
"זה סיפור מצחיק. בשנה השלישית באוניברסיטה היה איזה בחור שניסה להרשים אותי, הוא אמר לי את שם הבנק שאבא שלו עובד בו ואני עניתי לו, 'גם אבא שלי עובד בבנק הזה'. הוא אמר לי, 'מה את מפגרת? אבא שלך הוא אחד מהבעלים של הבנק'".
מה שהחל ברוסיה עם מיכאיל חודורקובסקי נהפך בישראל לטבע שני: אירינה נבזלין נהפכה למזוהה מיידית עם פעילות פילנתרופית. בין השאר הקימה את "המרכז לילדות טובה יותר", שמסייע לילדים מעוטי יכולת ומתוקצב ב-4 מיליון שקלים בשנה. הפעילות הפילנתרופית של הנבזלינים בישראל נעשית דרך "קרן נדב" שבבעלות המשפחה ושנבזלין היא הנשיאה שלה. פרויקט הדגל של הקרן הוא מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, גוף שנבזלין היא יו"ר הדירקטוריון שלו. משפחתה השקיעה 30 מיליון דולר בהקמת המוזיאון שייפתח בשנה הבאה. "הנושא שהכי קרוב ללב שלי ושל אבא הוא הזהות היהודית", היא אומרת. "גדלנו במדינה שבה אסור היה להיות יהודי וכאנשים שלא קיבלו אפשרות להתחבר לשורשים שלהם, כל הזדמנות שיש לנו לאנשים לחזק את הקשר לעם להם - אנחנו לוקחים מיד".
יש פנים שונות לקשר ליהדות. למשל, 56% מהישראלים שנבדקו בסקר של המכון למדיניות העם היהודי אמרו שלדעתם יהודים שגרים בחו"ל הם "יהודים פחות טובים".
"זה עצוב מאוד. אנחנו בסך הכל 15 מיליון אנשים, ואם נמשיך עם הציניות, לא נתרחב. לחשוב שיהודי שחי בתפוצות הוא דרג ב', זה בעיקר תוצר של חוסר ידע וחוסר הבנה. חשוב שיספרו כבר בבתי הספר את הסיפור של העם שלנו".
הנרטיב שמלמדים היום על העם היהודי הוא שגוי?
"זה לא שהוא שגוי כמו שהוא לא קיים. מתי מלמדים כאן מיהם היהודים? מלמדים רק תנ"ך, שזה חשוב, אבל למה ללמוד רק על העבר? מה עם ההווה? אז אני לא מאשימה ישראלים שמזלזלים ביהודים בתפוצות, אין להם שום מקורות ידע".
מה את חושבת על התבוללות?
"זו אחת הבעיות הגדולות שיש ליהודים בתפוצות. לפני שכל אחד עושה את הבחירה שלו בבן או בת זוג, חשוב לי שהוא יכיר את העם שממנו הוא מגיע ורק אז יחליט אם נכון להתחתן עם מישהו מעם אחר".
את מנהלת אורח חיים חילוני. החשש מהדתה מובן לך?
"לא, זה מציק לי. כשאתה מרגיש כחילוני שכל אזכור של דת ויהדות נכפה עליך והוא לא שלך, זה גורם לך לפספס את כל הדברים היפים והטובים בדת. לתחושתי, הורים שמפחדים מהדתה בבתי הספר ולא סומכים על מערכת החינוך - אולי באיזשהו מקום הם לא סומכים על עצמם שידעו לכוון את הילד".