כמו שמאלנית טובה, זהבה גלאון מתכוננת למערכה הבאה של חוסר שביעות רצון. אתמול (רביעי) הוכרזה מערכת הבחירות הרביעית, ונשיאת הכבוד של השמאל הישראלי ממהרת להבהיר כי ממשלת גדעון סער, אם וכאשר תקום, לא תגרום לה לטיפה של נחת. היא אפילו כבר המציאה לה שם. "פעם היו מדברים על חומינייסטאן? עם גדעון סער יהיה לנו שמרניסטן. סער ילך עם בנט וליברמן, ויקים ממשלה שמרנית, לאומנית, דתית, ברוטב משיחיות. אני לא ראה בה שום דבר טוב חוץ מזה שביבי לא יהיה בשלטון".
נו, אז יש בזה דבר אחד טוב מבחינתך, לא?
"זה נכון שגדעון סער הוא איש ישר שלא נגוע בשחיתות, וגם היו לי יחסים טובים איתו כשעבדנו יחד, וכשהוא עשה את הצעד סימסתי לו 'סחטיין' והוא כתב לי 'תודה'. הוא עשה צעד משמעותי, ששאר הסמרטוטים לא עשו. כל אחד מבשיל כשהוא מבשיל. אבל אני במקביל גם מצדיעה לאומץ וגם נחרדת מקואליציית הבלהות שהוא רוצה להרים".
אולי היית צריכה להוסיף את זה למסרון: "סחטיין ואני נחרדת מקואליציית הבהלות שלך".
"תשמעי, צריך להעיף את ביבי, אין על זה דילמה. אבל את מבקשת ממני לבחור בין שני מצבים גרועים. בכל מקרה, ללכת לבחירות עכשיו זו התאבדות צינית וחסרת אחריות, זה לגרור את המדינה למטה עם מיליון מובטלים. אנשים לא יכולים להחזיק עסקים, זה נורא".
אבל בחירות הן כבר עובדה מוגמרת. בני גנץ, שהצביע נגדן, גם הוא לא ישמע ממנה מילים טובות. "כל ההתנהלות של גנץ הייתה גמלוניות חסרת חן", היא אומרת "עצם זה שהוא היה מוכן להתנהל באמצעות חיים רמון, האיש שמתקשה לשלוט בלשונו, מראה כמה שיקול הדעת שלו מעוות. זה מדהים איך אדם שהתחיל מסע כזה, בתקופה הכי קשה בחברה הישראלית, נותן לגיטימציה להליכה לבחירות כי לא הצליח לייצר לעצמו רוטציה. ביבי פרפר אותו וגרר אותו כמו סחבה בשוק. הנזק שגנץ עושה למדינה הוא אדיר. גנץ הסביר לציבור שמילה של פוליטיקאי היא לא מילה. בחור טוב במובן הרע של המילה".
אפשר היה להמנע מבחירות?
"כן, אפשר היה להפיל את ביבי בלי ללכת לבחירות".
איך בדיוק?
"לעשות אי אמון קונבסטורקטיבי".
ולהציע את מי כראש ממשלה?
"אני לא יודעת. גנץ לא היה יכול. הוא גוויה פוליטית, עלה תאנה מיובש. יאיר לפיד אין סיכוי. מצדי הם היו יכולים להסכים על בוגי. זה לא היה תרחיש דמיוני, אני כבר חודש אומרת את זה בכל מקום אבל לא מקשיבים לי".
אז אולי זה הפתרון - להקשיב לך רטרואקטיבית.
"זה נכון. אבל מה שלא קרה 30 שנה לא יתחיל לקרות עכשיו".
"אין לנו חלופה במחנה שלנו. אני אומרת את זה בצער"
עם 111 אלף עוקבים בטוויטר, נוכחות מתמדת בפאנלים טלוויזיונים והופעות בהפגנות בבלפור - ניכר שגם בגיל 64 לזהבה לא נמאס לצעוק. "בזמן האחרון אני קצת בירידה בטוויטר", היא אומרת, רגע לפני שאני רואה שלושה פוסטים חדשים - אחד על רצח בחברה הערבית, השני על סחר בבני אדם והשלישי על מעצרים בבלפור. יש לה דעה בכל נושא ואפס חשק לברור או לעדן מילים. "תמיד הייתי עצבנית אבל היום אני עצבנית בטוויטר", היא מסכמת, "יש לי גם יותר זמן לזה מפעם. זה בכלל היה רעיון של שלי יחימוביץ' שאכנס לזה".
באוקטובר היא חגגה שלוש שנים להתפטרות מהכנסת, בפברואר ימלאו שנתיים לעזיבה את מרצ - בינתיים היא עמוק בתוך הפרוייקט הבא שלה - "זולת", הארגון שהיא עומדת בראשו ואותו היא מגדירה כ"מכון חשיבה אקטיביסטי לקידום מדיניות בנושא שוויון וזכויות אדם". "מאז שהתפטרתי מהכנסת היו לי הרבה הצעות, בתפקידים ציבוריים ורווחיים אבל החלטתי שיש לי שליחות, אני חייבת לשקם את שיח זכויות האדם. אני מוטרדת איך הימין הצליח להישאר בשלטון ואני רואה את דרך העבודה - הם מייצרים אקו-סיסטם שלם, מכוני מחקר, עיתונות אלטרנטיבית כמו "ישראל היום" וערוץ 20, בלוגים, דברים שמגבים את הפעילות של ביבי בשלטון. ביבי ייצר קבוצות שלא רק יצרו דה לגיטימציה לשמאל ולערבים, אלא חילק את הציבור לימנים ובוגדים. נוצר מצב שכל מי שמדבר על זכויות פלסטינים, ערבים ישראלים, מבקשי מקלט, זקנים - ישר עושים לו דה לגיטימציה".
ואיך את תשני את זה?
"בשילוב של איסוף מידע וניתוח, בקידום מדיניות, בהכשרות חינוכיות, בפעילות אקטיביסטית. עכשיו הוצאנו דו"ח בנושא זקנים בזמן הקורונה, שמראה את המחדל השערורייתי של הטיפול בהם. בבתי אבות זה רק 3 אחוז מהאוכלוסיה, 97 אחוז חיים בקהילה ואין שום תכנית מערכתית לטפל בהם. שלחנו את הדו"ח למשרד הבריאות ומשרד הבטחון אבל הם לא חזרו אלינו. יפעת שאשא ביטון כינסה על זה דיון בוועדת הקורונה ומרב כהן, השרה לשוויון חברתי, פגשה איתנו אבל אמרה לנו שחלק מהרעיונות שלנו לא ניתנים ליישום. בלתי אפשרי לעשות דברים בקואליציה שבה אף אחד לא סומך אחד על שני, כולם מחפשים קרדיט ולא את טובת הציבור".
נשמע שאת לא מתגעגעת לכיסא שלך בכנסת.
"ממש לא. היום במערכת הפוליטית אנשים מפחדים לעמוד מאחורי מה שהם מאמינים בו. הכנסת הפכה לאסקופה נדרסת, אי אפשר לעשות עבודה פרלמנטרית. לפעמים אני אומרת - 'ואוו, מה הייתי עושה אם הייתי בכנסת עכשיו', אבל גם אז אני יודעת שהיו לי מגבלות לא אפשריות. הממשלה השתמשה בחקיקת חירום כדי להכניע את הכנסת והאופוזיציה, המערכת הפוליטית רוסקה ורוקנה".
וגם השמאל רוסק והתרוקן.
"אין לנו חלופה במחנה שלנו. אני אומרת את זה בצער. אין מי שיתן את הקונטרה, אנשים משתבללים ומפחדים להתייצב. קרן האור היחידה היא המחאה בבלפור, משם תצמח המנהיגות העתידית".
כמו הבן שלך, נדב, הדובר של "קריים מיניסטר"?
"נדב תמיד היה ילד מאוד מעורב, הוא עצמאי בייעוץ פוליטי ועובד תמיד עם קבוצות שהוא מזדהה איתם. אני לא בטוחה שהייתי מייעצת לו ללכת לפוליטיקה, אבל מי שואל אותי".
"לא האמנתי שנלך לבחירות שניות, אמרתי שאין מצב, יצאתי פיתה"
עד שתבשיל הנהגת השמאל החדשה שגלאון בונה עליה, היא מגלגלת עיניים אל מול המגמות שהיא מזהה. "בכל פעם מחכים מחדש לאיזה גנרל או רמטכ"ל לשעבר. אני מתחרפנת מזה. אלה אנשים שלא מבינים שפוליטיקה זה מקצוע, זה דורש זמן ומיומנות, להכיר את הסביבה הממשלתית והפרלמנטרית ולדעת להתנהל. גנץ דיבר איתנו על לרדת מתחת לאלונקה וראינו מה נגמר עם זה. אני לא משתגעת על המילה בגידה אבל הם בגדו בבוחרים שלהם שלא לדבר על הסמרטוטים אורלי לוי ופרץ ושמולי".
שבגדו בך אישית? הצבעת להם?
"כן, הצבעתי מרצ בבחירות האחרונות. לא בלב קל הפעם, ידוע שיש לי ביקורת על מרצ, אבל פחדתי שהם לא יעברו את אחוז החסימה והצבעתי לאיחוד עם העבודה. לא העליתי על דעתי שיבגדו בי ככה. נאיבית אני לא, אחרי כל כך הרבה שנים בפוליטיקה, אבל לא שיוויתי את זה בנפשי. מגנץ ואשכנזי לא היו לי ציפיות אבל ששמולי ופרץ והסמרטוטה אורלי לוי ילכו עם ביבי? אין מספיק נוצות וזפת בעולם למשוח את כל האנשים האלה".
ואז לוי המשיכה ואמרה ש"מורשת רבין היא לא המורשת שלי".
"אמירה צינית, גסה ודוחה. אין בעיה שאת רוצה לבדל את עצמך, כבר נכנסת לממשלה, מה את גוררת את רבין לעניין הזה?".
את אומרת שאת לא נאיבית, אבל נשמע שאת כן מופתעת.
"ברור, אני עדיין מופתעת ועדיין לוקחת דברים אישית. במציאות הזו קשה לחזות מה יקרה. אני אפילו לא האמנתי שנלך לבחירות שניות, ישבתי באולפן ואמרתי שאין מצב, זה לא הגיוני. גם שם יצאתי פיתה".
לגבי עתידה של מרצ, נדמה שגם הפרשנים המנוסים יגמגמו בשלב זה. מחד, הסקרים מראים עלייה של עד 6 מנדטים אם היו היום בחירות, שיפור מהשלושה שבהם היא מתבוססת לאחרונה. מאידך - התדמית של המפלגה היא כבר כמה שנים של מקום עבש, מסוכסך, לא מוכן לשינויים. שמו של עופר שלח כבר נשמע כיו"ר אפשרי מבחוץ, אבל זהבה לא מתלהבת. "מרצ לא צריכה להיות מחנה פליטים", היא אומרת. לביקורת על ההנהגה של ניצן הורוביץ, היא לא רוצה להתייחס.
הורוביץ נכנס לתפקיד אחרי ההתפטרות של זנדברג, שנבחרה בפריימריז של 2017. באותו מירוץ ייצרי, גלאון נתנה את הפייט האחרון שלה להישאר בראשות המפלגה אחרי שש שנים - ופרשה ברגע האחרון, כאשר הבינה שאין לה סיכוי. "תמכתי בפריימריז פתוחים, רציתי שאנשים יתמודדו ממקום שוויוני מה שיכול היה להפוך את מרצ לשותפות יהודית ערבית אמיתית. שילמתי מחיר כשלא קיבלו את הקו שניסיתי להוביל ומרצ צריכה לשלם מחיר על הטעויות שלה".
אולי הטעות הייתה שלך?
"לא, עשיתי הרבה טעויות אבל זו לא הייתה אחת מהן. הבנתי שאי אפשר להמשיך להיות מסוגרים. אם מרצ רוצה להמציא את עצמה מחדש, יש כאן 20 אחוז מאזרחי המדינה שלא יכולים לא להיות כלולים בזה. עיסאווי פריג' התגלגל שם מהרשימה, אבל לא יכול להיות שמאל שהוא לא יהודי-ערבי. העבודה גמורה סופית, פרץ גמר אותה, המצביעים שלה מחפשים למי להצביע. במרצ שהיא שותפות יהודית ערבית, הכל יקבל פנים אמיתיות - סיום הכיבוש, ביטול חוק הלאום. יותר יהודים יצביעו לה ויותר ערבים. אני חושבת גם שצריך לשלב בלימודים את הנרטיב הפלסטיני. עכשיו הורידו את כפר קאסם מספרי הלימוד, איפה אנחנו חיים? בבתי הספר מלמדים ערבית כמו קקה".
את לומדת ערבית, זהבה?
"לא, אני עצמי לא לומדת. את צודקת. צריך לתת דוגמה אישית ובסוף זה קשור לסדרי העדיפויות".
זה להחליט ללמוד ערבית בזום במקום ללמוד פילאטיס.
"תפסת אותי, אני באמת עושה פילאטיס, זה הדבר הכי טוב שעשיתי. לפני זה לא עשיתי כלום, הייתי קציצה. ופילאטיס זה מהמם לי".
נעלבת אישית מהאופן שבו הכל נגמר עם מרצ?
"אני לא רוצה להיכנס במרצ לעניינים פרסונלים. לא היה לי קל לעזוב אחרי שלא קיבלו את הקו שניסיתי להוביל. אני זוכרת שחזרנו מטיסה ואמרתי לפסח 'אני מתפטרת מחר בבוקר', והוא אמר 'את צודקת במאה אחוז'. אני מזמן לא שם, בכאבי הלב האלה, בכל האכזבות. אני שמה בצד אהבות ושנאות ואכזבות, אחרי כל כך הרבה שנים שנתתי את הנשמה שלי. הלכתי הלאה. הקמתי את 'זולת', אני מצייצת ואוהבת את זה, כל יום אני מוזמנת לתכנית ריאליטי אחרת".
באמת? מי רצה אותך?
"האח הגדול מתים שאני אבוא. אפילו הזמר במסיכה פנו אלי אבל אין סיכוי".
פתח תקוואית לא גאה
אז לא קיבלנו אותה בתור פופקורן מזמר, אבל גלאון דואגת לנו לבידור מכיוונים אחרים, למשל עם הציוץ מיולי האחרון: "לכל מי ששואלים איך זה מרגיש לקום בבוקר ולגלות שהגעתי ל-100,000 עוקבים בטוויטר, אני יכולה לספר שזה היה כיף עד שפתחתי את החלון ונזכרתי שאני עדיין גרה בפתח תקווה". חלק מתושבי עירה לא לקחו את הציוץ הזה כל כך בכיף, והפרשה הסתיימה בחלופת ציוצים עוינת עם ראש העיר רמי גרינברג שפחות התחבר. "רק מי שגר בפתח תקווה 60 שנה יכול להרשות לעצמו לדבר ככה על העיר", נאנחת גלאון, "חשבתי שזה ציוץ קורע. מאיפה לי לדעת שיש לנו ראש עיר בלי הומור? איזה דפיקות. למי יש זמן להתעסק איתו?".
בכל זאת, בכל בדיחה יש קצת אמת, לא?
"אמנם אני פה כל חיי, אבל פתח תקווה היא לא המודל למקום שאני רוצה לגור בו. ככה זה החיים. יש לי ביקורת על ראש העיר שהוא לא משלב את ילדי מבקשי המקלט בבתי הספר. אבל יש גם חברים שמרוצים ממנו, הוא בונה כיכרות ודואג לחזות העיר, אבל אני רוצה עיר שמתייחסים לא רק לחזות שלה".
חשבת לעזוב את העיר?
"כן, היו תקופות שמאוד רציתי לעבור לתל אביב אבל זה לא על הפרק כרגע. ההורים שלי ושל פסח גרו כאן וטיפלנו בהם. כרגע אני כאן, ואני נהנית מדי פעם לעשות דחקה על המקום שאני גרה בו".
היא פתח תקוואית לא גאה מגיל ארבע, עת עלתה לארץ מליטא עם משפחתה. את דרכה הפוליטית החלה ב"בצלם", אחד ממקורות השראה שלה ל"זולת" ומשם התקדמה בשורות מפלגת מרצ, עד לרזומה של 16 שנים בכנסת. למעשה, מעולם כמעט לא הייתה לה עבודה שאינה פוליטיקה. לאורך כל הדרך היה לצדה פסח, הייטקיסט, ושני בניה - נדב, חיה פוליטית כמוה; ויפתח, פיזיקאי שחוזר בקרוב מתקופה ארוכה בארצות הברית. "יש לי ארבעה נכדים, אחד מנדב ושלושה מיפתח. בינתיים אני במשמרות עם הקטן של נדב אבל אני כבר מחכה שהם יחזרו ואהיה עם הנכדים האחרים שלי. לא הבנתי את ההתלהבות אף פעם מלהיות סבתא אבל אין לתאר את השינוי המנטלי שאתה עובר כשיש נכדים".
חוץ מבייביסיטר, מה עוד את עושה היום שלא עשית פעם?
"אני רואה סדרות. אהבתי את 'גמביט המלכה', את 'אוזרק'. אני רואה 'מיליון דברים קטנים' אבל לא עם פסח, אין לו סבלנות לזה. תשמעי, אני כבר לא אהיה בן אדם אחר, אבל יש לי מינונים אחרים. אני אישה פוליטית, זה בית פוליטי, יש לי זוגיות חברית אישית וגם פוליטית, גדלנו יחד וגיבשנו יחד את הדעות שלנו והפגנו יחד. אז נכון שהגיל לא בעדנו אבל לא איבדתי את הלהט שלי".
תתחסני נגד הקורונה?
"אני מתכוונת להתחסן. אני חושבת שחלק ממי שחוששים להתחסן זו תוצאה של חוסר האמון כלפי המנהיגים. מדברים עכשיו על סגר שלישי או שם מכובס אחר, ואז בא חיסון וחוסר האמון גורם לפיתוח תאוריות קונספירציה מטורפות. אני יודעת שיש עוד מקומות בעולם שחוששים בהם מהחיסון אבל אצלנו זה בעוצמה גדולה יותר".
ועדיין - ביבי אהוב ואהוד. איך את מסבירה את זה?
"אני מסתכלת על האישיות שלו לאורך השנים. אין לי MA BA בפסיכולוגיה אבל אני רואה איך מאדם שהציג את עצמו כאדם עם ערכים ותפיסת עולם, הוא פועל על פי הקודים של משפחת פשע. הוא איש מכירות. כל קשר בינו לבין האמת מקרי לחלוטין, רק איך הוא ימכור את הסיפור הבא, בין אם זה קואליציית חסינות או סיפוח. יש אנשים שכל התרעלה הזו עושה להם את זה. לי הוא עושה חידודים חידודים בעור. אני לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה. הוא לא היה כזה תמיד. הוא עבר תהליך. ובליכוד לא תמיד היה ככה. עכשיו נמצא שם המיץ של הזבל. הכל מגעיל חוץ מהמשותפת ומרצ ומרב מיכאלי וכמה מיש עתיד".
לא כולל יאיר לפיד?
"אני רוצה לדבר בזכותו ואני מקווה שלא אעשה לו נזק בזה. השמעתי על לפיד הרבה ביקורת במהלך השנים, אבל הוא עבר מהפך. ויתר על האגו שלו ואז עמד במילה שלו ולא נכנס לממשלה. וגם עכשיו כיו"ר האופוזיציה הוא בסדר. עדיין מתפלקות לו אמירות, נגד ערבים וחרדים, ונגד שוברים שתיקה אני מאוד חולקת עליו, הם גיבורים ישראלים בעיני".
אולי המרכז הרס את השמאל יותר מהימין?
"כן, מה שפגע קשות בשמאל, אני לא רוצה להגיד הרס כי אני עדיין לא מספידה גם אם המצב קשה, זה המרכז. מרכז זה דבר בלתי נסבל. אין לי סבלנות להסתופפות הזו בחיקו החמים של הקונצנזוס, זה הפך לאידיאולוגיה, איזו אידאולוגיה זו? לאנשים פחדנים שמפחדים להגיד דעות לא פופולריות. .אני לא מאלה שפותחת את החלון בבוקר ומרטיבה את האצבע והולכת עם הרוח. מנהיגות צריכה להוליך את הלך הרוח. הימין לפחות עושה את זה. יאיר לפיד עשה אג'נדה מלהיות במרכז, זה קשקוש".
גם המצביעים לא עזרו.
"זה די מחרפן אותי. כל פעם מצביעי השמאל, אנשים בדעות של סיום הכיבוש ופתרון שתי המדינות, והפרדת הדת מהמדינה ושוויון וצדק - פתאום כל שמאלן נהיה אסטרטג. בכל פעם אומרים לעצמם 'אם אני מצביע לגנץ הוא יעיף את ביבי' וכל בחירות מגיע גנץ חדש ומקים סביבו גנציאדה. זה התחיל עם ציפי לבני שבגללה אני נשארתי מחוץ לכנסת (אחרי שסחפה אליה את המנדטים, ה"ב). מי כמוני יודעת".
אולי אחרי כל השנים האלה את צריכה להבין שהעם פשוט ימני?
"משנות האינתיפאדה השנייה, שני העשורים האחרונים, העם זז ימינה. זו עובדה. היו פיגועים וטרור ולא הייתה מנהיגות שקידמה אופק מדיני, הציניות של ביבי ופיתוח השטחים ויצירת בונדוסטנים כמו בבורמה. אבל אני חושבת שאם הייתה מנהיגות אמיצה שאומרת - 'נכון שספגנו טרור אבל הפתרון היחיד האפשרי הוא שתי מדינות', זה היה אחרת. עדיין יש תמיכה בציבור הישראלי בהסדר מדיני, בכל סקר. זו הזיה לחשוב ששני עמים שנהרות של דם זרמו ביניהם יחיו במדינה אחת. אבל נוצרה כאן מדיניות אפרטהייד דה פקטו".
אולי השלום עם האמירויות הוא התחלה?
"לקרוא לזה הסכם שלום זו הגזמה פראית. אין ספק שההסכם שנחתם עם האמירויות ובחריין חשוב לישראל מבחינה דיפלומטית, כלכלית ותיירותית. אבל מדובר בפורמליזציה של יחסים קיימים עם מדינות שישראל לא הייתה בסכסוך איתן, לא היה לנו גבול איתם והיו לנו יחסים איתם. זה הסכם חשוב, שלא עוסק בדבר הכי חשוב לחיים שלנו כאן - וזה המשך השליטה שלנו בפלסטינים. ההסכם הזה מנרמל ומקבע את המשך הכיבוש בשטחים. הקונספציה החדשה שראש הממשלה נתניהו מנסה למכור לנו של "שלום תמורת שלום" לא תעבוד. הקונספציה הייתה ונשארה שטחים תמורת שלום. לא פייק פיס".
צילום: עופר חן