"אם לא נמצא מישהו עד גיל 30, נתחתן ביחד"

עומר בראונשטיין וירדן עם-עד, זוג קיבוצניקים מהצפון, מכירים עוד מכיתה ד' – הגיל הזה שבנים זה איכסה ובנות זה פויה. בכיתה י' הם הפכו להיות החברים הכי טובים, או כמו שהיא מכנה את זה: אחים. טוב, נו – כמו אחים (אחרת הסיפור הזה היה לוקח אותנו למקום לא נעים, אתם יודעים). אחרי חברות אמיתית ואפלטונית, השניים התגייסו.

במהלך כל הזמן הארוך הזה, אחרי שעברו ביחד רגעים יפים ורגעים כואבים של פרידות ולא מעט שברון לב, הם תמיד צחקו שאם הם לא יתחתנו עד גיל 30, הם ישברו את הכוס אחד עם השני. אבל כנראה שלא היה באמת צורך לחכות כל כך הרבה זמן. בסוף הצבא, הם הבינו סוף סוף שיש שם משהו, והתחילו לצאת. הם עשו ביחד את הטיול הגדול של אחרי הצבא בדרום אמריקה, וכבר אז הבינו שזאת אהבה שנועדה להיות.

אבל הם לקחו להם עוד 6.5 שנים, עד הצעת הנישואים ("אינטימית ורומנטית, בצימר בצפון, עם פונדו שוקולד לאור נרות"). "החתונה הייתה מלאה באנרגיות מטורפות, 150 צעירים מתוכם כמעט 100 שלמדו באותו בית הספר והכירו אחד את השני, סיפקו קרקע למסיבת אהבה מטורפת". מספיק לראות את האלבום שלהם כדי להבין שזאת הייתה חתונה שכונה הכי מגניבה בעיר. כלומר, בקיבוץ. מזל טוב!