בעד מוזיקה מזרחית בחתונה: רק שרית חדד עושה שמח
חתונה אחת הספיקה לי בשביל להבין את הכל. האולם היה מלא באורחים אשכנזים ויבשושיים, כאלה שטוענים שהם מאזינים למוזיקה מזרחית אבל מתכוונים לבועז שרעבי. האווירה הייתה כבדה, כולם לעסו את האוכל כמו באיזה בית אבות, ואני הנחתי שהערב הזה הולך למות מוקדם. אלא שלפתע עלתה מרגלית צנעני לבמה והתחילה לצעוק: "יאללה כולם להתחיל להזיז את הישבן, עכשיו מתחילה המסיבה!".
תוך פחות מחצי דקה הרחבה התמלאה. כל הדודות הרקובות היו עם הידיים למעלה, מנענעות את הישבן ועושות את הזמן של החיים שלהן. פתאום לא היה הבדל מי מהאורחים הגיע מדימונה ומי מרמת אביב, כולם שרו "פרחה במרצדס".
אין מה לעשות, ככה זה: מזרחית עושה לאנשים שמח. זו מוזיקה מקפיצה, מוזיקה עליזה, מוזיקה מרקידה. לא חייבים להישאר כל הזמן באותו הסגנון, אפשר לגוון, כי במוזיקה המזרחית יש הכל: קצב, שקט, רומנטיקה ונוסטלגיה. מתחילים בסלואו נוגה של אייל גולן, עוברים למשה פרץ ובהמשך מעיפים את האורחים עם איזה גרסת מועדונים של שרית חדד. כבר מזמן נגמר העידן בו כדי ליהנות ממוזיקה מזרחית צריך להיות ערסים – היום אלה הם שירי המיינסטרים, ורק פלצנים צפונבוניים מתחסדים מקפידים להמשיך ולהידחות מהז'אנר. וגם אם באופן אישי זו לא כוס התה שלי ואני לא שומעת בדרך לעבודה דיסקים של דודו אהרון, הבנתי שאם אני רוצה שבחתונה שלי מישהו יקום מהכסא, אני צריכה לתת להם את מה שעושה להם שמח. (כרמית לייבוביץ')
>> כן מזרחית, לא מזרחית: די-ג'יי מומלצים במיוחד
נגד מוזיקה מזרחית בחתונה: תפסיקו לכפות עלינו את המוזיקה הפרימיטיבית שלכם
אני לא סובלת מוזיקה מזרחית. לא בקטע גזעני, גם שירים לטיניים אני לא אוהבת: זה פשוט לא הסגנון שלי. בחתונה שלי מצאתי את הדי-ג'יי היחידי הארץ שהסכים לתת לי את מילתו, והבטיח שלא להשמיע במהלך כל החתונה שום שיר שעשוי להיחשב כנכלל בז'אנר המזרחי. כלום, אפילו לא "אשמור לי למשמרת את אהבתי" של מרגול.
למה להתעקש? למה לא? מי אמר שזה קונצנזוס, להשמיע שרית חדד בחתונות? אני לא שומעת את המוזיקה הזו, לא אוהבת לרקוד לצליליה, וגם מרבית חבריי הטובים לא. אנחנו רוצים לרקוד מוזיקת אייטיז וניינטיז, רוק טוב ושווה כמו שעשו פעם, וגם מוזיקה עברית – משינה, איפה הילד, אפילו קצת נוסטלגיה עם הלהקות הצבאיות. את כל הענטוזים ומחיאות הכפיים הפרימיטיביות השאירו לערוץ 24 – לא בחתונה שלי.
ולגבי טיעון הטיעונים, שרק מזרחית משמחת ומקפיצה את הרחבה, אומר כך: שטויות במיץ עגבניות. המוזיקה שאני אוהבת משמחת ומקפיצה אותי ושכמותי, והמוזיקה שאתם אוהבים – אתכם ושכמותכם. הגיע הזמן שחסידי המוזיקה המזרחית יפסיקו לנסות להפוך אותה בכוח למיינסטרים ישראלי, מתוך איזו הרגשת קיפוח נושנה. הגיע הזמן שהם יגידו בפשטות, בדיוק כמו שאני אומרת – זו המוזיקה שאנחנו אוהבים ואיתה אנחנו שמחים, ושמי שלא מתאים לו יקפוץ לנו. למה הם צריכים להכליל את כל עם ישראל ולהחליט בשבילי מה ישמח באופן אבסולטי את האורחים שלי? תודה, אני מעדיפה ליהנות מהספק עם להקת הנח"ל. (טלי מליחי)
ומה אתם חושבים: מזרחית כל הערב או אף פעם לא? טקבקו לנו!