לפעמים זה נדמה שהדמות של סמנת'ה ב"סקס והעיר הגדולה", נוצרה כדי להזכיר לנו איזה נשים לעולם לא נהיה במיטה. ובאמת, סקר בריטי חדש גילה שבהקשר של סקס, רוב הנשים מזדהות עם דמותה של שארלוט. יותר מחצי מהנשים בסקר שפורסם באתר הסאן העידו שהן נבוכות בקלות ולא מי יודע כמה נהנות מניסויים חדשים בין הסדינים, בדיוק כמו הדמות המתחסדת שמגלמת קריסטין דייוויס. 32 אחוז מהנשים טענו שהן בכלל מותשות מלעשות סקס, שלא לדבר על הסרת שיער מקו הביקיני. 21 אחוז חשפו שהן לא מוותרות על הלנז'רי הסקסי כמו קארי ורק 13 אחוז העידו שהן וסמנתה זאת אותה ישות מינית. לומר שזה מפתיע אותנו, יהיה רחוק מהאמת.
מכרו לנו שיש סקס אחר
ב-1998, כש"סקס והעיר הגדולה" שודרה לראשונה, לא האמנו שמותר לנו לדבר ככה על סקס, וזכינו למשב רוח חדשני של מין נשי. ככל שהעונות חלפו ואנחנו הלכנו והתאהבנו, לא הייתה צופה שלא שאלה את עצמה איזו דמות מבין הארבע מייצגת אותה הכי טוב: האם זאת השמרנית המתחסדת, החנונית המסתורית, הבלונדינית הקולית או זאת שעושה דוגי סטייל עם קטינים. כולנו חשבנו שאנחנו קארי (אם אי אפשר להתלבש כמוה, אז לפחות להתנהג), אבל בפועל כולנו היינו שארלוט.
היום, במבט מפוכח לאחור, הסיבה לזה היא פשוטה: אם נוציא את סמנת'ה הקיצונית מהמשוואה, הרי שאין הבדל בפרסונות המיניות של שארלוט, קארי ומירנדה. מדובר בנגזרות דומות להפליא. בסופו של יום כולן שמרניות, עושות את זה רק עם בחור אחד, עם מינימום בגדים ומקסימום מצפון ובתאורה הנכונה. בסופו של יום, כולן בחבורה רוצות טבעת על האצבע, ילדים וסקס לא מכביד, אחת לשבוע. ודווקא בגלל זה נדמה ששארלוט הייתה הנועזת האמיתית בחבורה, שבחרה לומר את מה ששאר הנשים פחדו לחשוף.
שרלוט הייתה היחידה שנשארה נאמנה לאמת שלה ואמרה את הכל בפנים, באופן הכי ישיר ונטול פוזה, בדומה לג'ורג' קוסטנזה האלמותי: "אני רווקה מזדקנת בת 40 שמתה להתחתן. וכן, אני רוצה ילדים והרבה". ודווקא מה שקטלג אותה כבחורה הכי פחות עכשווית ומגניבה בקבוצה, הפך אותה היום להכי אמיצה.
בפועל היא ויתרה על הגבר שלא עמד לו (הגיוני, דרישה מינימלית של כל בחורה) והלכה על זה נטול השיער אך עתיר הכריזמה, שמצחיק אותה, גורם לה להרגיש אהובה ויש להם יופי של סקס. אז מה אם יש לו כרס ואף יהודי. למי אין?
זה נכון שבפועל תמיד נמשכנו לפוזה מעוררת ההשראה של קארי, עיתונאית סקס מושחזת שלא מפחדת לדבר על סוגיות שונות במיטה ואצה על סטילטו, אבל אם נחקור רגע לעומק, על מה הגברת השיקית הפתוחה דסקסה? על זה ש-30 הוא ה-20 החדש, על איך צריך לסיים קשר (פתק לא תופס, למשל), ואינספור סוגיות על חברות בין נשים. למעשה, האזכור המיני המובהק היחיד כמעט היה על הסקס הרעוע עם ברגר, שגם אותו היא ניסתה להצדיק דרך סיפורי אגדות וכמה חבל שאין קשר מושלם. נראה שהטורים הכה נועזים על סקס היו לא יותר מפילוסופיה חביבה ומצטלמת היטב על אהבה, חברות ואופנה.
ביניהן ניצבת מירנדה הצינית והחנונית שאין לה כוח לכלום, אבל כשהיא סוף סוף מקבלת את החשק, היא נופלת על גברים שמבקשים ממנה דברים שיגרמו לאוזניה של שארלוט לעלות באש. זה עניין של מזל, של גורל, או של תסריט מכוון מראש. כנראה שמישהי שם הייתה חייבת להיהפך לפוסטר גירל של האישה העצמאית שלא צריכה גבר. יה, רייט.
למרות שהיא עשתה את זה עם אפרו-אמריקאי לוהט, גבר שרוצה מאחורה ואחד שאוהב לקלל, מירנדה (שבעינינו, אגב, היא המגניבה האולטימטיבית של הסדרה), רוצה את הסקס שלה בתנוחה המיסיונרית, עם בחור ממושקף שמוטב לו להפסיק לעבוד כברמן בשעות הקטנות של הלילה ולעזור לה לגדל ביחד את הילד הג'ינג'י השנוי במחלוקת שלהם. ואפילו היא הייתה יותר נועזת מקארי
בסופו של יום חשוב להבהיר: אהבנו את כולן. מהברונטית ועד האדמונית. ואנחנו גם מוכנות להתעלם מהצהרות הכזב שכל אחת העידה על עצמה. מותן להן, הן היו צעירות, מבולבלות ונתונות תחת גחמות של תסריטאים להוטים. הדבר היחיד שבטוח זה שסמנתה יש רק אחת. וכמה טוב שכך. אחרי הכל, היא אותה אחת שלוקחת לנו את הגברים ומשאירה לנו אבק. זה נחמד על המסך, פחות בחיים.