נזכור ולא נשכח: פרידה מהקוביות של בראד

נפלה עטרת ראשנו: בראד פיט הודיע שהוא מתכוון לפרוש ממשחק תוך שלוש שנים. כאילו לא הספיקה לנו ההצהרה של פיט לפני כמה שנים, כאשר החליט להפסיק ולצלם סצינות עירום כדי לא להביך את ילדיו, עכשיו מסתבר שנאלץ לחיות בעולם שבו סרטים חדשים של החתיך הרשמי של הוליווד כבר לא יוצאים מדי שנה. ולא, עם כל הכבוד לראיין גוסלינג - זה ממש לא אותו הדבר.

תלמה ולואיז (1991)

תראו לנו את האישה שהייתה עומדת בפני הקוביות הללו, בשילוב עם רעמת השיער והחיוך הפוחז, ונראה לכן מישהי שזקוקה לטיפול בהלם חשמלי. בסרט שהיווה את פריצת הדרך שלו בראד אמנם מגלם דמות שלילית שדוחפת את הגיבורות בסופו של דבר לייאוש ולמוות, אבל כבר אז אי אפשר היה להתעלם מהסטאר-קוואליטי שלו.

אגב, הוא גם בכיין מעולה

ג'וני ומגפי הזמש (1991)

עוד ממתק מתחילת דרכו של הממתק. אל תתנו לתסרוקת ההזויה לבלבל אתכן: ממש כמו בראד, ג'וני סוויד נולד להיות כוכב. בסצנה הזאת הוא לוקח את קת'רין קיניר למחוזות חדשים של אינטימיות, ומשאיר אותנו בלי אוויר לנשימה.

טובה מגונה (1994)

הסרט הזה לא נחשב לנקודת ציון משמעותית בקריירה של פיט, ורוב הסיכויים שראיתן אותו רק באיזו שעת לילה מאוחרת בערוץ MGM. חבל, כי הוא מכיל שילוב חד פעמי בין גוף חטוב למשקפיים אינטליגנטיות. טוב, עזבו. אתן לא חייבות לראות אותו. התמונה הזאת די ממצה את העיקר.

רוחות של תשוקה (1994)

את מה שהתחת של בראד פיט כבר שכח, הטוסיק של ג'יימס פרנקו עוד לא למד.

מועדון קרב (1999)

כן, אנחנו חייבות להודות – בראד פיט הוא שחקן כל כך טוב, עד שלפעמים אנחנו שוכחות עד כמה הוא גם חתיך. ב"מועדון קרב" זה כמעט קרה, כשגילם את דמותו הכובשת של טיילר דירדן, אבל מזל שבסצנות הקרב האלימות הוא פשט חולצה, והזכיר לכולנו את הכישרון האמיתי שלו.

סנאץ' (2000)

אחד הדברים שאנחנו אוהבות בבראד, זה הוורסטיליות שלו: הוא נראה טוב גם בלי חולצה, אבל גם בלי מכנסיים. יש לו אחלה שרירי גב, אבל לא היינו מתנגדות להתרפק לו על הבטן. כאן הוא מפגין פן נוסף שלא ראינו עדיין – גוף מקועקע. שמישהו ייתן לו כבר אוסקר, בחייכם.

טרויה (2004)

אח, תקופת השיער הארוך של בראד. זה היה האורך המושלם – לא נשי מדי כמו ב"ראיון עם הערפד" או ב"רוחות של תשוקה", צרוב שמש ומדגיש את השיזוף העמוק שלו. בראד הצליח להיראות טוב גם בחצאית, אבל אנחנו, כאמור, מעדיפות אותו בלעדיה.

הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (2008)

אכן, סרט לא קל לחובבות פיט, אבל מטיבות הלכת שצפו באדיקות זכו לראות את בראד הופך מתינוק קשיש ומצומק לגבר לוהט וצעיר מיום ליום. בערך כמו במציאות, חוץ מהקטע של התינוק הקמוט.

מגה מוח (2010)

גם כשבראד לא משחק בסרט, הוא עדיין מצליח להיות הדבר הכי לוהט בו. ב"מגה מוח" הוא מדבב את דמותו של הסופר-גיבור מטרו-מן, בעל הלסת המסותתת והצ'ארם הבלתי נדלה. אפילו בסרט המצוייר הוא לא מצליח להתאפק, ומוצא את עצמו עם פעוט כהה עור בידיים. כנראה שזה פשוט חזק ממנו.

למה תתגעגעי יותר? לאיכויות המשחק או לקוביות בבטן? שתפי עם החברים

>> עומדים בשער: כוכבים לוהטים על שערי מגזינים