נכנסתי לבית הקולנוע עם רוח פוזיטיבית: אני הולכת לראות סרט על חשפנים ממין זכר, סרט שמכניס את הגבר למשבצת הנשית, המחופצנת. הידד לנו. מהר מאוד הפכו נינוחות השינוי לריח חזק של קסאשה - בבר המאולתר הוגשו קפריניות לקהל הצופות, אולי כדי להשוות להקרנה הנשית המיוחדת תחושה של מסיבת רווקות. אלכוהול? יש. נשים? יש. חשפן? יש בשפע. אז למה לא כיף לי במסיבה הזאת?
אההה, אז שחרור האישה יגיע ממועדוני החשפנים
"מג'יק מייק" יצא לאקרנים בארה"ב בתחילת יולי, והרוויח 39 מיליון דולר בסוף השבוע הראשון שלו. בסרט מחליף הבמאי סטיבן סודרברג (שיזכר לעד כבמאי "סקס, שקרים ווידיאוטייפ") את דמות החשפנית-המתפשטת-כדי-לממן-לעצמה-את-התואר בחשפן לוהט, העובד במעין מועדון צ'יפנדיילס של חתיכולים. "מג'יק מייק" (צ'נינג טאטום) הוא חשפן ותיק, החונך בחור בן 19 ומקבל אותו לשורת החשפנים המובילים בעיר טמפה. עלילת הסרט, למעשה, מקבלת השראה מסיפור חייו האמיתי של צ'נינג השחקן: גם הוא עזב את הקולג' בגיל 19 והחל לעבוד כחשפן באותה העיר; לאחר זמן מה עבר לפלורידה, שם התגלה על ידי צייד כשרונות, ומשם הדרך להוליווד הייתה קצרה.
לכאורה, הכוח בסרט הזה הוא בידיים של הנשים. הן מתירניות, מעוניינות בסקס ללא מחויבות ורוצות בידור מיני זול שיספק את צרכיהן. נשים משוחררות כאן, כביכול, מהדיכוי בו הן שרויות מתחילת הבריאה. סצנה אחת גרמה לי להבין עד כמה התפיסה הזו שקרית: בעל המועדון (מת'יו מקונוהי) מעמיד מול המראה את אדם (אלכס פטיפר), הטירון הצעיר בנבחרת החשפנים. הוא מראה לו כיצד לרקוד ומקנה לו מוטיבציה: "אתה לא סתם מתפשט, אתה ממלא את הפנטזיות הנשיות הכמוסות ביותר. אתה הסטוץ החד פעמי שלהן, הן יודעות שהן יכולות להיות איתך על הבמה ואחר כך לחזור הביתה אל הבעל שלהן. אתה השחרור שלהן". וואלה, ילד בן 19 בתחתונים מהווה את שחרור האישה? פמיניסטיות יקרות, לבשו בחזרה את החזיות וגשו למועדון החשפנות הקרוב למקום מגוריכן, כי מסתבר ששם מתרחש השינוי הגדול. צר לי, אבל לא – לא מפגשים מיניים אסורים ולא מבטי זימה במין השני הם שיביאו, לטעמי, את שחרור הנשים.
ישבן חטוב זה לא כזה חשוב
הסרט מורכב מ-75% נענועי ישבן וריקודים די דוחים על במת המועדון. על אף קריאות "איזה חתיך" באולם, הייתה במהלך ההקרנה תחושה כללית של מבוכה בקהל. אבל למה, בעצם? מדוע זה לגיטימי עבור גברים לראות בחורה מתפשטת, להתייחס אליה כאל חפץ ולשאוג "איזה כוסית", וכשאנחנו הנשים עושות את זה, זה מרגיש מלאכותי? התשובה היא: משום שאנחנו הרבה מעבר לזה. אנחנו לא מסוגלות לעשות מהגבר עבד למבט שלנו, כי אנחנו יודעת בדיוק עד כמה זה מחליא, כמה זה משפיל, כמה נמוך המבט הזה יכול להיות.
אבל זה לא רק בגלל שמה ששנוא עלינו לא נעשה לחברינו. אנחנו לא נהנות לחפצן, אבל זו לא הסיבה היחידה מדוע אנחנו פחות בקטע של להביט בגברים מתערטלים. האמת היא, שזה באמת ובתמים לא עושה לנו את זה. בשיא הרצינות! גבר, חתיך ככל שיהיה, מרקד על במה עם תחתוני חוטיני בלבד - זה די טרן אוף.
למייק, למשל, יש פוטנציאל להיות גבר שכל אישה תפנטז עליו - והוא בכלל לא צריך להתפשט בשביל זה. מייק הוא חשפן ותיק, בן 30, שלא כל כך מרוצה מהיותו נער שעשועים ומנסה לצאת מהלופ הנוח הזה ולמצוא עבודה רצינית. הוא בונה רהיטים מגרוטאות, יש לו עסק לתיקון מכוניות והוא עובד בבניין - ללא ספק בחור רב פעלים. וזה, בתכל'ס, מה שהכי עושה לנו את זה בבחור, ולא טוסיק חשוף או היכולת להקפיץ את החזה המנופח שלו. אינטיליגנציה, ידיים טובות, לב רחב וחוש הומור יכולים להדליק אותנו לגמרי, בעוד ישבן מתנענע מול הפרצוף - פשוט נראה מגוחך, ולא משנה עד כמה הוא חטוב. וישבן חטוב זה חשוב, שלא תבינו אותי לא נכון; הוא פשוט הרבה יותר מגרה כשהוא נגלה אלינו בחדר המיטות, אחרי שקילפנו ממנו את כל השכבות.