זמר נשמה: שי גבסו (כוכב נולד)
שי גבסו יכל בקלות ליפול לתוך מלכודת הדבש של חטיף נעורים – בחור שבנות רוצות שיעשה להם ילד ואימהות רוצות שיהיה להן לחתן. הוא מצויד בשיניים הנכונות, בגומות המתוקות, בעור הפנים נטול הפצעונים ובקול מתקתק ומתנשף קמעה. אלא שבשקט בשקט, אחרי שהוריד מעליו את הסטיילינג הנוראי שלא אמר עליו דבר מימי "כוכב נולד 1" והחל להוציא את האמן שבתוכו, גבסו התגלה בתור ההצלחה הראשונה והמיידית של התוכנית. הרבה לפני שנינט עשתה עם עצמה משהו, גבסו השיק אלבום ראשון מקסים, מרגש, מלודי ועמוק שפרט על כל הנימים הנכונים בו עסק באהבה, אמונה, מוות ונאמנות. גבסו הוא ללא ספק פליט ריאליטי שבחר בדרך שלא רבים הולכים בה – השביל הנכון. הוא עושה הכל בשקט, בצנעה, באמונה, מונע מעקרונות ומבלי ליצור אנטגוניזם ומחיצות. הוא זמר של כולם. ובלי קשר, הוא נראה מצוין. מה שהופך את כל הסיפור ללא רק מעמיק ורגשי, אלא גם משהו יפה להסתכל עליו תוך כדי.
(לילי שרצקי)
יותר שווה מאבא: מושיק ליפץ (הישרדות 1)
כמי שגדלה על אגדות "הישרדות" אמריקאיות כמו קולבי הקאובוי, איתן הכדורגלן ובובי ג'ון, היה לי מאוד קשה למצוא את העוגן הגברי והחסון בתוך נפולת הנמושות של ג'יבארו-סבאנה. מולי? יפה מדי. דן מנו? נמוך מדי. משה? אללה איסתור מדי. כשכבר חשבתי שנאלץ להסתפק במרינה, הגיח מתוך הג'ונגל הסבוך הטרזן הישראלי והמסוקס. ולא, אני לא מדברת על נועם-סימבה.
מושיק ליפץ, האיש השווה מיליונים, העיר בי תסביכי אב שלא ידעתי שקיימים, והזכיר לי מה אני באמת מחפשת בגברים: כסף. והרבה. כמובן שיש במושיק גם תכונות עמוקות יותר: קודם כל, הוא נראה מצוין. לא מצוין לגילו, מצוין באופן כללי. שנית, הוא חתיכת גבר. אחד שלא מפחד להשתמש במצ'טה, לא מפחד לשאת משקולות על רגליו החסונות, לא מפחד לחנוק ולא מפחד מטינה. הוא איש אשכולות, אב למופת, ראש מועצה ושחקן אופי ב"תמרות עשן" – מה עוד אפשר לבקש? לי אין ספק: בגרסה הזאת של "מלך האריות", אני מעדיפה את מופאסה.
(קרן בר לב)
אביר על קנווד לבן: סטפן פרואה דה-וו (קרב סכינים)
כבר בגיל 17 גיליתי שעם כל הצ'ארם שיש מסביב לגברים שמשתייכים לז'אנר האמן – היומיום איתם לא עובד כל כך טוב. הם מפזרים באוויר הבטחה להתרגשות בלתי פוסקת, לחיים שלא לוקחים כלום כמובן מאליו, ולהפיכתך לאלילה ומוזה – אבל אחרי הכל, זה מאוד מייגע להתרגש כל הזמן, ולמוזות אסור בשום אופן להפליץ. ולמרות הלקחים שלי מגיל הנעורים, בכל זאת תמיד הייתה לי אליהם חולשה גדולה.
לכן כשהבליח אליי הצרפתי ממסך הטלוויזיה, הלב שלי נכנס להפרעות דופק. אני זוכרת את הפרק הראשון שבו נפגשנו, השף סטפן הגיש לשופטים מנה שהייתה אמורה להזכיר להם יער אחרי הגשם, והוא גם הצליח וניגב את הרצפה עם המתמודדים האחרים. בקיצור אמן. משורר קולינרי, צייר שהקנבס שלו הוא צלחת. אבל, לא רק פיקאסו יש במטבח. סטפן הוא לגמרי מיסטר רייט: הוא רק בן 32, הוא בלונדיני תכול עיניים ומתחת למדים הכעורים הוא מסתיר גוף אתלטי וחלק. הוא מבשל בשביל לבטא את עצמו, מסוגל לחזר אחרייך בצרפתית הורסת ומנפיק אוכל שגורם לאנשים לבכות, ושתי עונות גם הראו לנו שאף ישראלי בוגר סיירת או איטלקי זחוח לא יכול עליו. פשוט לא ניתן שלא להפוך לשלולית רוטטת לנוכח התופעה הגאלית, מדובר פה בזכר אלפא רגיש – פייטן רומנטי אבל גבר גבר. ועוד כזה שיבשל לך.
(יונית נפתלי)
רוקר מלא נשמה: ג'קו אייזנברג (כוכב נולד 4)
כשאני חושבת על ג'קו אייזנברג, קשה לי לא להתרגש. למען האמת, מעולם לא הייתי בקטע של "כוכב נולד". כל המתחרים, בכל העונות כמעט, נדמו לי כזאטוטים המתאמצים לקרוא תיגר על להיטי ריקי גל וצביקה פיק. אבל אז, כאמור, הגיע ג'קו, והביא איתו חזות רוקרית בוגרת עם הקוקו והגיטרה. באודישן הוא שר שיר מקורי שלו והביט ברצינות מחויכת אל השופטים. הוקסמתי מיד. אחר כך גיליתי שהוא מנגן גם בפסנתר, תופים ובס, גם מלחין, גם כותב. ולמרות מאיה רוטמן הנאווה, הוא הפך להיות הפייבוריט שלי, וגם של כל המדינה. כשכל המיליטנטים הפנו לו עורף עקב הצהרותיו האנטי צה"ליות, לי לא היה אכפת. סיפורו המרגש על ילדות בצל אם אלמנה נגע לליבי וקולו הסדוק עורר בי צמרמורות בעורף. אהבתי את המוזיקה שלו, את הזקנקן המחוספס ובעיקר את העובדה שהוא הכניס נופך איכותי לריאליטי הכה מיינסטרימי של כל הזמנים. אפילו גל אוחובסקי הכתיר אותו בגמר הגדול בתור "הסמל של העונה", והאמת – מאז שהוא הגיח על המסך, בעיני כוכב נולד רק משתבחת ומשתפרת.
(עינת ויינבוים)
קרבי עם לב של קוקוס: איתי האפרתי (הישרדות 2)
כשהייתי בתיכון, לי ולחברותיי הייתה חולשה קשה לבנים שמשרתים בקרבי. ככל שהבחור שהיית יוצאת איתו היה קרבי יותר ומורעל יותר, כך זכית להערכה גדולה יותר ולמבטי קנאה משאר בנות השכבה. העונה השנייה של "הישרדות" גורמת לי לרגרסיה קשה לשנות העשרה האפלוליות. כשהמצלמה עוברת לאיתי האפרתי, יוצא שייטת מסוקס שמקפיד להשוות את החוויות שעל האי לחוויות מהשירות הצבאי שלו, אני מרגישה כאילו מתתי והגעתי לגן עדן.
השורד שלי הוא אולי לא העיפרון החד ביותר בקלמר, אבל יש לו שרירי בטן שאפשר לפצח עליהם קוקוסים, חוש הומור כאילו מושחז ("כשצעדתי לדו קרב דמיינתי שאני שומע את המנגינה מהטוב, הרע והמכוער") ותמימות כובשת (לא נסלח לאריק שניצל את גופו החסון תוך שהוא מוכר לו סיפורים על פסל החסינות). ומעל לכל – הרגש והמאמץ שהוא מפגין במשימות, נשיכות השפתיים, המבטים הסמי-אורגזמיים שמתלווים אליהם, ובעיקר הדמעות שהזיל אחרי שכשל במשימת המוט הארורה, גורמים לי לרצות ללטף את ראשו הענוג ולהבטיח לו שכשיגדל, כבר לא יהיו מלחמות בעולם. למרות שתמיד נוכל לשחק בפקידה וקצין.
(נרי ג'ונסון)
קירח וטעים: עזרא קדם (המטבח)
מודה ומתוודה: גברים עם כוח וקרחת מעולם לא עשו לי את זה. הדבר האחרון שאני צריכה לידי הוא גבר קפריזי שיודע לצעוק יותר חזק ממני ובאותה נשימה גם מסוגל לדרוש ממני להרים לו את התנור כמחווה רומנטית. אבל בניגוד לאנשי ריאליטי רבים, עזרא קדם, השף המרוגז מ"המטבח" הוא דמות עגולה. אחת שעברה מטמורפוזה לא קטנה במהלך התוכנית. הוא בא קשוח, רגזן, כועס, מלא באגרסיות, זועם וחסר רחמים. לא משהו שרוצים לשבת איתו לארוחת גורמה. אבל ככל שהתוכנית נמשכה, הוא הצליח לשמר את הפרפקציוניזם הקולינרי שלו והשכיל לחשוף פן אחר שלו: הייתה בו אמפתיה, רגישות ולא פעם הוא חייך ברוך אל חיילי המטבח שלו. חיוך של ממש. אותנטי. עם שיניים. שיניים! היופי בקדם שהוא הפתיע ולטובה. לפעמים, ההישג האמיתי הוא להשיל את הקליפות הקשות של הבנאדם ולהוציא ממנו את הליבה הטובה. ובניגוד לתוכנית, קדם ללא ספק הצליח.
(לילי שרצקי)
טרזן בספידו: נועם טור (הישרדות 1)
לכל אישה יש גבר חלומות. במקרה שלי, החלומות שלי מאוד שטחיים וחסרי עומק. בשבילכם הוא נועם טור. אבל בשבילי הוא פשוט נועם. גבוה, שרירי, חתיך, עם גוף של טרזן, שיער מתוק וחיוך הורס. אוי כמה שהוא הורס. ואלוהים, מה שהייתי עושה לו, לנועם שלי. הייתי נופלת לרגליו ואומרת לו: "גבר, קח אותי, עשה בי כל שתחפוץ, פתח אותי כמו אננס מהאי". אחר כך הייתי מעמידה אותו בטור, ואת ההמשך אתם יכולים לנחש לבד.
נועם איתי בכל מקום. תמונה בארנק, שומר מסך בסלולרי, שומר מסך במחשב ופוסטר ענקי מעל המיטה (בלי בר רפאלי, אני לא צריכה אותה שם), כדי שאוכל להביט בו גם לפני השינה. ובמהלך השינה. וכשאני מתעוררת בבוקר. לפני חודש יצאתי עם מישהו. לא גיליתי לו שנועם מעלינו, והוא לא גילה לבד (מיסיונרי שולט!). שכבתי שם, עם עיניים פקוחות, חייכתי, וחשבתי על נועם שלי.
(באני קצף)
מלך הווילה: אלעד נוחוביץ' (פרויקט וואי 2)
אף אחד לא באמת יודע למה נכנס מלכתחילה אלעד נוחוביץ' לווילה המפוארת של "פרויקט וואי 2". הוא השאיר מאחוריו בת זוג סמי סלבית (שירה חן מ"כוכב נולד" 2) ואת הכלב האהוב שלו, איזי. מה גם שהוא לא ידע לשיר, לרקוד או לשחק. אממה, הוא היה חתיך הורס. כזה מהסוג של איתן הוק ב"מציאות נושכת": מוזיקאי סגפן מבחוץ, אבל כל כולו מתיקות נוטפת מבפנים. הלוק המוזנח והלא מתאמץ שלו, משל הרגע הקיץ ממיטתו בחולצת כפתורים מהוהה, ג'ינס ותלתלים סוררים לא היה האישו העיקרי בקסם האישי שלו. המשיכה ההיסטרית לנוחוביץ' נובעת מעצם העובדה שהוא לא נכנע לפיתויי המין חסרי הגבולות של מישל ופיזר לאנה טיזינג של מקסימום כיתה ח'. הוא היה הרווק האדיש, הנאמן והיחיד שהיה בלתי מושג לחלוטין בווילה. אף אחת לא הצליחה לכבוש אותו והוא נשאר הסחבק הכריזמטי של כל הבנים. אך אני הבטתי במסך כל שבוע בשקיקה ונשבעתי: אני אהיה זו שתהפוך את עורו. איתי הוא יהיה אכפתי ורגיש. בסוף הוא הלך על איגי וקסמן. לא נורא. פרגנתי.
(עינת ויינבוים)
אולי תרוץ איתנו?: שי כהנא (המרוץ למיליון)
ויש גם את שי כהנא, שממש לא מזמן התחיל להתרוצץ מסביב לגלובוס בהמרוץ למיליון. פייר, אין לנו הרבה מה להגיד עליו. הוא נראה בחור נחמד בסך הכל, ידידותי לצוותים האחרים, חבר טוב למסע, ובאלוהים - אחד הגברים השווים שנראו על המסך שלנו לאחרונה. העיניים שלו מהפנטות אותנו, החיוך שלו ממיס. שי, אנחנו בטוחות שאתה בחור מעניין ועמוק, ושיש לך עוד תכונות מסעירות מלבד הגוף הזה. אבל תכלס, כרגע לא באמת מעניין אותנו לשמוע מה יש לך להגיד. נשמח, אם תוכל להוריד חולצה מפעם לפעם. בכל זאת מירוץ, יכול להיות שם מאוד חם לפעמים.
(כולנו)
נבחרת החלומות של ערוץ הבידור: אלה האנשים שהיינו רוצים לראות בבית האח הגדול VIP.
וזה מה שהגברים חשבו על כוכבות הריאליטי הישראליות. הם, אגב, חולים על שפרה.