רוב האנשים עדיין מאמינים בזוגיות ובמונוגמיה כצורך בסיסי או ביולוגי. יש גם את מי שמרגישים שרק זוגיות יכולה להעניק להם סיפוק וריגוש. ניכר שבעבר התפיסה הזו הייתה מעין מוסכמה כמעט אוניברסלית, אך הדבר לא בהכרח נכון היום.
הזליגה אל העולם הווירטואלי הולכת ומתעצמת, כך שגם עולם הדייטינג ומערכות היחסים הצליחו למצוא לעצמם תחליפים כמו: אינטרנט, רשתות חברתיות ואפליקציות דייטינג. עם זאת, השימוש בהן יוצר לא מעט בעיות, כשהראשונה מבניהן פוגעת קודם כל בדימוי העצמי שלנו.
כשמודל היופי הולך ומתרחק מהמודל הממוצע, הציפיות שלנו לבן זוג הופכות להיות מוגזמות ולא ריאליסטיות. זה בעיקר אומר שאנחנו מפתחים נטייה להשוות את עצמנו לא רק לסביבה הקרובה שלנו, אלא לחצי מיליארד נשות העולם שחלק מהן נראות מושלמות וסופר סקסיות בעזרת תמונות משופצרות ועריכות. ובינינו, הקרב הזה אבוד.
לתחושת חוסר הביטחון מתווספת גם ההרגשה שההיצע הוא אינסופי. הטינדר מציע מבחר בלתי נגמר של רווקים ורווקות במרחק של סוויפ ימינה. ואם פעם, בכל תקופת חייו של אדם ממוצע הוא היה פוגש לא יותר מאלף אנשים - היום בקלות אפשר להיחשף לאלפי אנשים ביום, מכל העולם באמצעות הרשתות החברתיות.
תופעה פסיכולוגית נוספת, נקראת "פרדוקס הבחירה", שמסבירה למה יותר אפשרויות זה לא בהכרח טוב יותר.כיוון שברגע שמוצעות אינספור אפשרויות, תמיד תיוותר תחושת חוסר שביעות הרצון ושאולי יכולנו לבחור טוב יותר ושלמעשה, רק מי שנראה מצוין הוא חומר לזוגיות.
אבל לא רק הטינדר אשם – אלא גם אתרי הפורנו שהפכו להתמכרות של ממש. וכמו בכל התמכרות, המינון של הצרכנים גובר על מנת להגיע לידי סיפוק. כך שאם באייטיז תמונה של פארה פוסט בבגד ים עשתה את העבודה, היום היא אפילו לא מעוררת גירוי. הפנטזיות שהולכות ומתרחקות מהמציאות, הופכות כל אישה חמודה ורנדומלית ללא רלוונטית.
השלב הבא הוא הטכנוסקסואלים – גברים ונשים שהחליטו לוותר לגמרי על מערכות יחסים בחיים שלהם ומרגישים שמדובר בנטל מיותר. אין להם עניין בבית או בהקמת משפחה ומאמינים שהם יכולים להגיע לרמות גירוי גבוהות בלי נוכחות של פרטנר. חלק מהם מוצאים פתרונות בבובות מין מתוחכמות, או במשקפי פורנו שמציגים מציאות מדומה.
בשנים האחרונות, ניורוביולוגים החלו לחקור את ההשפעות השונות של אהבה על המוח שלנו כדי לבדוק איך בדיוק מתפתח הרגש של אהבה. בשורה התחתונה התברר שמדובר בתמהיל של כימיקלים ונוירוטרנסמיטרים שגורמים בין היתר גם לתחושת התרגשות, אופוריה, ביטחון ורוגע. בין היתר, המחקר הראה שהאזורים במוח שאחראים על תחושת התגמול והעונג מתעוררים אצלנו כשאנחנו מדברים על אדם אהוב או מביטים בתמונות שלו.
מחקר נחמד אחר בנושא שבוצע בזבובי פירות, הראה שזבובים שנדחו על ידי בת הזוג שלהם, שתו פי ארבעה יותר אלכוהול מאשר אלו שזכו לזיווג. כלומר הזבובים השונים הפעילו את אותה מערכת התגמול, באמצעות השתייה במקום זוגיות.
עם זאת, כנראה שהעולם לא באמת הולך למקומות עד כדי כך קיצוניים. הצורך בזוגיות הוא טבעי ויהיה מאוד קשה למצוא לו חלופות טכנולוגיות. ההתמכרות לחיים הווירטואליים ניכרת בכל תחום בחיים שלנו – אבל היא לא מהווה תחליף אמיתי.
אז איך אפשר לרסן את ההתמכרות? כמו תמיד – להתחיל בחינוך מהבית. להקפיד על זמני איכות משותפים, להביע עניין ואהבה בבני המשפחה ולהגביל את הנוכחות של הסלולארי בחיים של הילדים. במדינות מסוימות בעולם שאסרו הכנסת טלפונים לבתי הספר, הראו שיפור ניכר בחיי החברה של התלמידים ובציונים שלהם.
גם בחיים הבוגרים, חשוב למצוא מסגרות חברתיות באמצעות חוגים ומפגשים על בסיס תחומי עניין משותפים, שיאפשרו לקיים מפגשים בין אנושיים על בסיס קבוע, יפתחו קשרים חדשים, חברויות ואפילו זוגיות. והאמת שקשה לצפות מה יהיה בעתיד. באופן אישי, אני רוצה להאמין שאנשים ימשיכו עם הרומנטיקה, יבנו זוגיות אמיתית ויקימו משפחה.
דנה הלפרין תדבר הערב ב"ישראל 2030", אירוע המתקיים במסגרת אירועי הלילה הלבן בתל אביב, החל מהשעה 20:00 במוזיאון תל אביב.