"חליתי בסרטן בזמן ההכנות לחתונה"
בתקופה הכי מאושרת בחיים, כשהיא מתכוננת להינשא לאהוב לבה, גילתה סיון מור-גולדמן גוש בשד שהתגלה סרטני. על הפחד להיכנס לחופה עם פאה; החשש להביא ילדים לעולם שאולי יוותרו יתומים; ובן הזוג הצמוד שנשאר שם תמיד. הסיפור המדהים של סיון מור-גולדמן
גירוד קטן בשד. כך התחילה, לפני שנתיים, הדרמה הכי גדולה בחייה של סיון מור-גולדמן (31), עד אז צעירה שעמלה על תכנון החתונה שלה, בונה קריירה כבימאית קולנוע ומתחזקת זוגיות, משפחה וחברים. "יום אחד סיון הרגישה איזה עקצוץ, ובזמן שהיא גירדה היא הרגישה גוש", מספר רונן (34) – היום כבר בעלה של סיון. "הייתה לה אינטואיציה חזקה, ומיד היא אמרה שזה משהו לא טוב. היא לא בזבזה זמן והלכה להיבדק, מרופא לכירורג ולעוד בדיקות, ודי מהר קיבלנו את האבחנה שזה 'זה'. לא היו לנו כל כך הרבה זמן לעכל ולחשוב, כי מהר מאוד דברים התחילו לזוז במישור הפרקטי – ניתוחים, רופאים וטיפולים, היינו צריכים לקבל הרבה החלטות ונכנסנו למוד של פעולה".
עוד בערוץ הנשים:
>> רגע לפני הדייט, הרגשתי ג'ולה בחזה
>> זה רק נראה סקסי: הצרות של השופעות
>> "הייתי בת 19 כשהוא אנס והכה אותי"
"התחלתי להבין שזה משהו רציני"
"זה מתחיל משוק גדול", מוסיפה סיון. "אמנם יש איזו הדרגתיות בגילוי: בהתחלה מרגישים את הגוש, ואז מתחילים לנדוד בין רופאים ובדיקות, אבל זה עדיין הלם. אני זוכרת שמבדיקה לבדיקה התחלתי להבין שזה משהו רציני, ובבדיקה השלישית, שהייתה ביופסיה, כבר הבנתי שהכיוון שאני הולכת אליו הוא סרטני. התחלתי לחפור באינטרנט ולנסות להבין מה עובר עליי ומה הולך לקרות איתי. בהתחלה עולות שאלות של 'למה אני'. אני תמיד מאמינה שלכל דבר יש סיבה, וניסיתי מאוד להבין מה זה בא ללמד אותי. ידעתי שיש לי תמיכה מדהימה מבן הזוג, מהמשפחה ומהחברים, והחלטתי שאני אהיה בצד הטוב של הסטטיסטיקה, כי מישהו חייב להיות שם, ובחרתי לתעד הכל, כל מה שיעבור עליי, כדי לתת כוחות לעצמי ולאנשים אחרים שיתמודדו עם הדבר הזה.
התוצר – הסרט "עד החתונה זה יעבור" – מגייס בימים אלו כספים לצורך סיום העריכה וההפצה, במטרה להעלות את המודעות לחשיבותו של גילוי מוקדם ומתן כוח למתמודדים עם המחלה. "אני חושב שהיא הרגישה שזה מה שיעזור לה לתווך לעצמה את החוויה, להבין באמת מה עובר עליה", אומר רונן. "אני פשוט שמחתי שיש משהו שיעזור לה, משהו שייתן לה כוחות ועשייה תוך כדי הקושי – וגם לעזור לאנשים אחרים שעוברים את הדבר הזה, שיראו התמודדות אופטימית, שיקבלו תקווה, המצרך הכי נדיר לכל חולה. זה הערך המוסף האמיתי של הסרט, לתת תרחיש אופטימי, עם הסוף שלנו".
"שמחתי שלא נאלצתי לחבוש פיאה בחתונה"
