דבורי ויינר - טור פותח
"לעומת כל הדברים העצומים שאתה עושה, לשלוח לי אהבה זה ממש בקטנה" | צילום: צילום ביתי
השבוע שתי חברות ממש טובות שלי מציינות את יום הולדתן. יכולתי כמובן לכתוב "חוגגות יום הולדת", אבל לא. המילה חגיגה נראית לנו קצת לא קשורה למאורע, מאחר ובגילנו יום הולדת משמח אותנו בדיוק כמו פצעי אדמת נוטפי מוגלה על פרצוף כלה ביום חתונתה.

מאחר ומאורע מלבב זה התרחש גם אצלי לא מזמן, אני נוטה לחשוב שזה רק הוגן שכפיצוי אני וחברותיי היקרות נוכל לבחור מתנה ראויה. השנה הוחלט ברוב קולות שאנו מבקשות אהבה. מאחר ואני מאמינה שכל הזיווגים מאלוהים הם, ומאחר וברור לי שאלוהים היקר קורא את מאקו, החלטתי לכתוב לו כאן.

אז אלוהים שלי, אני צריכה ממש רק שתי דקות מזמנך היקר. לעומת כל הדברים העצומים והמדהימים שאתה עושה בשוטף, לשלוח לנו אהבה זה ממש בקטנה עבורך. אתה לא צריך להשקיע יותר מידי ולהתחיל ליצור משהו במיוחד, נקבל גם אהבה מוכנה מהמדף. אנחנו בהחלט לא נתמרמר אם היא תהיה אהבה משומשת במצב טוב, וגם לא נכעס אם היא תגיע ללא אריזה וסרט אדום או ללא ליווי ניגוני כינורות, ציוצי ציפורים וחמת חלילים. זה באמת בסדר גם אם זה יקרה רגיל, ככה סתם.

ההוא ששכח את הארנק פעמיים

ממה נובע העניין הזה פתאום באהבה? אני אסביר לך בשמחה, אלוהים היקר. אחרי כמה שנים של רווקות שהייתה לעיתים מענגת, לעיתים מעציבה ובין לבין הייתה סתם קיימת, אנחנו קצת מתגעגעות אליה, אל האהבה. אני יודעת שאחרי שנים של ניסיונות לא מוצלחים זה רק הגיוני שהיא לא תצא מגדרה כדי לרצות אותנו כבר בהתחלה, אבל אצל כולנו, כמו שאתה כבר יודע, עבר כבר מספיק זמן.

היא, משום מה, מתחמקת מאיתנו, לא עונה לטלפונים, לסמסים ואפילו לא למחשבות כמוסות ולכן החלטתי לערב גם אותך בסיפור. מי כמוך מבין רחשי לב ושומע מחשבות אדם.

אז בבקשה אלוהים היקר, אם אתה יכול תשלח לנו כבר את המיועד. תדע שאנחנו לא מתכוונות להיות כפויות תודה. זה לא שאנחנו לא מעריכות את כל אותם בחורים מקסימים ששלחת לנו. אנחנו כן. תמיד. גם בכל אותם מקרים בהם היינו מעדיפות לוותר על יד או רגל ולא להיות באותו דייט או קשר לא מוצלח.

אין תמונה
היו מקרים מוצלחים פחות, ובכל זאת, אני מעריכה את הניסיונות

כן, גם במקרים של הבחור ש"שכח" את הארנק בשני הדייטים הראשונים (אין חובה לשלם אבל אחי, למה לזלזל באינטליגנציה שלי כך?), הבחור שלא הפסיק לדבר כל הדייט על עדות ועל "כמה אשכנזים טובים יותר מהשאר" (נקודת רתיחה ראשונה), הבחור שהתעצבן והתחיל לכתוב הודעות מאוד לא נעימות בגלל שביקשתי לשנות את יום הפגישה הראשונה שלנו (הייתי עם חום וחולה!) והגבר בן החמישים שהציע להיות הספונסר שלי בתמורה לקשר זוגי, עם הבהרה ברורה שהוא אינו מעוניין בחתונה וילדים (נקודת רתיחה שנייה).

מעדיפה לצאת עם מישהו שמוצא חן בעיני, מודה

גם החברות שלי מעריכות את מה ששלחתן אליהן. הראשונה מעריכה גם את הבחור שפנה אליה ונראה לה מעט צעיר, וכשהיא שאלה אותו מה גילו הוא (לבסוף) התוודה שהוא בן עשרים. כשהיא הסבירה שהוא צעיר מידי עבורה הוא פצח במסכת שכנוע המסבירה שכדאי לה להיות איתו בקשר עד שהיא תמצא את האחד שלה. היא ענתה לו שהיא מוותרת על התענוג והוא כדי להבהיר לה על איזה תענוג היא מוותרת, לא תאמינו, שלח לה תמונה של איבר מינו המכובד (גוועלד פלוס רחמנא ליצלן). היא לא תשכח גם את הבחור שקבע איתה לדייט ראשון, אחרי שראתה תמונות רבות שלו בכרטיס הפייסבוק מלבב החושים שלו, ורבע שעה לפני הדייט המיוחל, כשהיא כבר בדרך למקום המפגש, סימס לה "שכדאי שהיא תדע שהוא עלה מעט במשקל". הוא רק לא הכין אותה לעובדה שהבחור שהגיע לפגישה אכל את הבחור שאת התמונות שלו היא ראתה (עליה של 25 קילו, בקטנה).

לחברה השניה יש בחור אחד מוערך במיוחד. הבחור ששיחק בליבה, שיקר ופצח בקשר זוגי איתה חרף העובדה הקטנטנה והכה כה חסרת משמעות- שהוא נשוי ויש לו אישה. ראוי לציון גם הבחור ש"מכר" לה כל כך הרבה סיפורים על מה הם יעשו ולאן הם ילכו ואיזה יופי יהיה כשהיא תפגוש את המשפחה שלו אבל שכח לציין שהוא לא מתכוון לאף מילה.

דבורי ויינר - טור פותח
אחרי הרבה אכזבות כבר לא יודעים אם זאת בררנות או יותר מידי זהירות | צילום: צילום ביתי

אלוהים היקר, אתה יודע מה? אולי היית קצת עייף כשכל זה קרה, או שזה מכוון המטרה כדי שנחכים מהמעמד, אבל בטח שמת לב שבדרך כלל זה נגמר באכזבה. וכן, אנחנו כבר מכירות את כל הקלישאות בדרך אל האושר, כמו למשל לא להיות בררניות. ואנחנו לא. לפחות משתדלות שלא להיות. זה נכון שאם תלחצו אותי לקיר ותאיימו עלי בעינויים סיניים אני אודה שאני רוצה לצאת עם בחור שמוצא חן בעיניי ברמה הבסיסית, גם חיצונית וגם אישיותית. מודה. אבל אני יכולה לומר במאה אחוז ביטחון ובקול גדול שאני נותנת הרבה צ'אנסים לבחורים. אני מאמינה גדולה בזה שמראה חיצוני זה לא הכל, ולעומת זאת בהחלט חושבת ששכל, אישיות ופנימיות כובשת זה משהו ששווה זהב. הנה מה טוב ומה נעים אם שניהם מגיעים יחדיו. הבעיה היא שאחרי הרבה אכזבות כבר לא יודעים אם זאת בררנות או יותר מידי זהירות.

אלוהים היקר, אם אתה יכול ולא כזה קשה לך בבקשה תשלח לנו את המתנה הצנועה הזאת שביקשנו ותסדר לכולנו אהבה. אנחנו נשמח.

ורק אם זה לא מוגזם מדי ואני לא מגדישה פה מדי את הסאה, אני מבקשת ממך שתתן לנו את הדבר החשוב מכל: את השכל לדעת לזהות אותה, את אותה אהבה נכונה.

* דבורי ויינר היא בעלת הבלוג beerburim

>> בטור הקודם: מסתבר שיש לי אקס שעשה עלי חסימה