נדמה שבכל מקום שאליו נפנה בימים אלו, נשמע על מות המונוגמיה. כולם רוצים לפתוח את הקשר, לאוורר, לאפשר, או סתם להיות מוזמנים למסיבה מסתורית באזור השרון. בין אם זה בפרק 8 הגאוני בסדרה "ככה זה" של דנה מודן, או בפלירטוטים בין הטורטלים של "ארץ נהדרת "וזוגות החברים שלהם - התמונה המתקבלת היא כי זוגות מתקדמים ב2018 מבינים שהרעיון הרדיקלי של לשכב עם אדם אחד עד המוות, שווה לפחות דיון נוסף.

אבל מה המחיר האמיתי של פתיחת קשר זוגי? בגיל 40, אחרי תשע שנות נישואים ושני ילדים - אורלי סיגל מוציאה ספר ראשון שמבקש לחפור בנושא הזה, מבלי להציג אותו כפוסטר ופתרון לחיים הטובים. בספרה "ניסויים פתוחים" (הוצאת כנרת זמורה ביתן), חמישה חברים מחליטים לעבור לחיות יחד בקומונה - שני זוגות עם ילדים וגרוש סקרן אחד. הם מחפשים סגנון חיים חדש, קומונה משותפת שתציל את המשפחות הגרעיניות שלהם מהתברגנות - ועם זאת, לא יכולים להתכחש למתחים המיניים שהולכים וצפים, מה שמסבך את העלילה, שנשארת לכל אורך הספר במחוזות של אינטימיות.

אורלי, כך נראה, מאוד קשורה לדמויות שיצרה - נשים סוערות, גברים מבולבלים, וכל מה שביניהם. הקוראים, היא מספרת ערב השקת הספר החגיגית - לא יכולים שלא להתאהב גם הם. "השאלה היא בעצם מה היה קורה אם היינו מסתכלים אחרת על החיים שלנו", מספרת אורלי; "עניין אותי מאוד לענות עליה, ונכנסתי לעולם הזה של דמויות צבעוניות ונועזות, כי הספר הוא על אומץ ותשוקה. אני מרגישה שההתמודדות של אחינועם ובועז, הגיבורים, היא מיקרוקוסמוס של המצב בחוץ, מספיק להסתכל על שיעור הבגידות כדי להבין שיש הרבה זוגות בחוץ שחיים עם שקר והסתרה. זה כוח שלילי במערכת יחסים, וזה מכלה את הכבוד ההדדי. אני מקבלת תגובות שהספר השאיר אנשים עם חומר למחשבה, נתן להם הזדמנות להסתכל אחרת על מערכת היחסים שלהם".

ניסויים פתוחים, אורלי סיגל
ניסויים פתוחים, אורלי סיגל

אמא שלי אמרה לי "לא המצאת את הסקס בספרות, אל תחמיאי לעצמך"

אורלי כותבת כבר שנים - לעצמה, בבלוג ב"סלונה", אבל מעולם לא באופן מקצועי. היא פסיכולוגית ארגונית. בעברה עבדה במשרדי פרסום והיום היא מנחה תהליכי חדשנות וסמנכ"ל שיווק דגיטלי בחברת SIT, שמתמחה בחשיבה המצאתית שיטתית עבור ארגונים. "ניסויים פתוחים" נולד בסדנת כתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי, שראו בה את הפוטנציאל לרומן ביכורים. "לא חשבתי על עצמי בתור סופרת אבל לא יכולתי להפסיק לתעד את החיים שלי. תמיד הרגשתי שהמסרים שלי רדיקליים והעולם לא בהכרח בקלות מסוגל לאכול אותם. אשכול, אורית והעורכת המקסימה שלי עלמה כהן ורדי דחפו אותי, דחיפה נדיבה ומתמסרת לקראת הספר".

הפחד בהוצאת ספר הוא שכל האנשים סביבך ימצאו בו את עצמם. איך התמודדת עם זה?
"בעלי, מעיין, קיבל את הספר ברגשות מעורבים. מצד אחד זה לא פשוט לקרוא תיאורים ארוטיים שכתבה אשתך, מצד שני הוא מתרגש מההצלחה הזו, הספר כבר שבוע בחוץ ואזל בחלק מהחנויות והוא מאושר מזה. חששתי גם מהתגובה של אמא שלי, אבל היא התלהבה מאוד ואמרה שלא המצאתי סקס בספרות ושלא אחמיא לעצמי", היא צוחקת. "בספר יש תאורי מין שהם מפורשים, אבל זה לא ספר ארוטי, המין הוא אמצעי לבטא את המאבקים והתשוקות כמו בחיים. העניין של להיות מפורשת בתיאורי מין מגיע מהתפיסה שלי שיש חוזה בין כותבת לקוראת, וזה שאני אקח אותה לעולם של פנטזיה, אוביל אותה בבטחה בכל השלבים של העלילה והיא תתמסר אלי. בתמורה להתמסרות אני מבטיחה לא להסתיר ממנה כלום ולא לזלזל באינטליגנציה שלה ובנפש האמיצה שלה".

את בעד או נגד יחסים פתוחים?
"כחברה אין לנו יותר את הפריבילגיה לבורות, אנחנו לא יכולים להגיד שמונוגמיה והורות סימטרית היא המודל. כמו שאנחנו מוכרחים להעריך הורות חד מינית, כך אנחנו לא יכולים להתעלם מפוליאמורה. אי אפשר להגיד שיש דרך אחת לחיות את החיים. לפני הנישואים הייתי ביחסים פתוחים וזה עבד. פעם שלוש שנים, עוד פעם שלוש שנים ופעם שנה. מבלי להיכנס למודל הזוגיות שלי היום, אני מאוד מאמינה בכוח של יחסים פתוחים, אבל מעבר לזה, הכי חשוב זה התקשורת האותנטית, הפתוחה והאמיצה בין בני זוג, שבלעדיה אין טעם בחיים משותפים".

מה אנשים לא יודעים על יחסים פתוחים?
"אנשים מבחוץ פחות מבינים שבמערכת יחסים פתוחה, אפילו יותר ממונוגמיה, יש משמעות לכללים שהזוג קובע יחד, שנובעים מכבוד והערכה. זה מתייחס לאופי החוויות המיניות שבן זוג מרגיש או לא מרגיש איתן בנוח או מושאי התשוקה. אולי יש אנשים שלא לגיטימי לנהל איתם מערכת יחסים או קשר מיני. זה לא סדום ועמורה ופריצות".

יש לך טיפים איך להכניס את השיחה הזו בכלל לחיים?
"זה מתחיל בצעדים קטנים, וזה חשוב כי יש תהליך של בניית אמון או הרחבת גבולות האמון. אם מסתכלים על זה ככה, הכל מאוד תהליכי ועם יד על הדופק אחד עם השני, לדעת איפה עוברים הגבולות. כשאני משווה את זה לקשרים מונוגמיים, היכולת לספר מה שקורה מחוץ לקשר מאוד מחזקת. גם אני עברתי תהליך, הייתי אדם קנאי והיום אני מבינה שזה מגיע מחוסר ביטחון. כולי תקווה שאם יש משהו שהטקסט הזה יעשה, זה לתת לאנשים הזדמנות לשאול את עצמם אם האמת הפנימית שלהם היא זו שמדברת".

אורלי סיגל
"הייתי אדם קנאי והיום אני מבינה שזה מגיע מחוסר ביטחון". אורלי סיגל | צילום: טל עבודי

בחיים, כמו בריאליטי

החיים של סיגל רחוקים מלהיות מונוטוניים. הבסיס הוא מושב ניר צבי, אבל במה שנראה כמו תפאורה רגועה- מושב, שני בנים (סיון, 7.5, ונטע, 5.5), ובעל הייטקיסט - סיגל לא מפסיקה לנוע. לפני כתיבת הספר היא רצתה לראות איך קומונה אמיתית עובדת: "ישבתי כמה ימים בקומונה בצפון, עם נשואים ורווקים, למדתי המון על הדינמיקות והפרקטיקות של הקומונרים, יש להם מעגל תקשורת, הם מדברים על כל מה שקורה בקומונה, בעזרת כלים רגשיים ולא התלהמות. ב"ניסויים פתוחים" הקומונה מביאה את החברים לריתמוס מאוד גבוה, אנחנו מכירים את זה מריאליטי. ורציתי לייצר פיצוץ שאחריו יוולדו דברים טובים. פעם היה לי חלום לגור בקומונה כזו, אבל דרך הספר הגשמתי את הפנטזיה, וזה מספיק לי".

עוד תחנה שעברה בדרך - חודשיים עם המשפחה בהודו, בנסיבות פחות שמחות. "לפני שלש שנים עברנו משבר גדול, הייתי בהריון שלישי ובשלב מתקדם מאוד גיליתי שהעברתי לעוברית תסמונת נדירה בשם BWS, שפוגעת בגפיים ובאיברים חיוניים רבים. נאלצנו לסיים את ההריון, ומתוך המשבר הגדול הזה לקחנו את הילדים ונסענו לחודשיים להודו. זה היה חלק מהתהליך שהביא ליציאת הספר".

אורלי ומעיין לא נפרדו מרעיון הילד השלישי. בימים אלה הם בטיפולי פוריות מפרכים, במהלכם הם גם נמצאים בתהליך של ברירת עוברים כדי להגיע להריון בריא. "כבר שנה וחצי שאני עושה טיפולי הפריה חוץ גופית. זה לא קל, אבל אני לא מוותרת", היא מספרת. בין לבין, אורלי מעבירה סדנאות כתיבה לכותבים שואפים ועובדת על ספרה השני. "אני אהיה חייבת לענות בקלישאה", היא אומרת כשאני שואלת אותה מאיפה הכוחות והזמן; "כשיש תשוקה לעשייה מוצאים את הזמן. והכתיבה נותנת לי המון כוח. היא סוג של ניקוי תדרים, היא תמיד מכינה אותי לעוד יום".