משום מה תמיד אומרים לנו שאנחנו נראות טוב כשאנחנו מרגישות הכי רע. "וואו, את נראית ממש טוב היום, מה עשית?". ובכן, כלום. רק רבתי עם חבר שלי, אכלתי קרטון שוקולד, לא הייתי שנים אצל הספר ואין לי חיים, תודה. ולאור ההישגים המרשימים האלה, אני גם מיד אשלוף למפרגן התורן את התשובה הקבועה: "נראית טוב, מה פתאום, אני נראית כמו המוות. תודה". המסקנה המתבקשת היא שלא חייבים להרגיש טוב בשביל להיראות טוב, אבל למרבה הצער זה לא תמיד נכון. יש מסקנה יותר טובה.
לפני שנים אמא לימדה אותנו משהו שנקבר תחת ערימה של חוסר בטחון, חוסר פרגון ושנאה עצמית: תלמדי לקבל מחמאות. ליידי אמיתית, אליבא דה אמא, לעולם לא תדחה מחמאה אלא מיד תכיר תודה. ולא רק כי מגיעה תודה למי שטרח והחמיא, אלא גם כי קיבלת את המחמאה בזכות, אפילו אם את מרגישה פחות רעננה מפח זבל. דחיית המחמאה היא לא מנומסת כלפי המפרגן, וגם מקבעת את התחושה הרעה שאת מסתובבת איתה.
אז בפעם הבאה שמישהי מחמיא לך והאינסטינקט המיידי שלך הוא לצעוק "מה פתאום רזיתי, המכנסיים בקושי נסגרים עליי", תנסי את הטריק הבא: עצרי רגע, קחי נשימה עמוקה ופשוט תשחררי תודה. אפשר עם חיוך קטן. אם המחשבות הרעות צפות תשקיטי אותן. או שפשוט תחמיאי להן.