היום, כשאפילו נישואים חותכים אחרי 72 יום (ע"ע: קים קרדשיאן וכריס האמפרי), אף אחד כבר לא באמת מצפה שנדבוק באותה עבודה עד לפנסיה. אבל בכל זאת, אחרי שנים של השקעה, ואחרי שכבר הגענו לסוג של רווחה כלכלית, למי יש כוח ואומץ להתחיל מחדש, ולרדוף אחרי חלום שלא בהכרח יכסה את עצמו? ובכן, למרואיינות בכתבה הבאה היה בדיוק את זה. הן בחרו לשים בצד לימודים של שנים, התמחויות, תארים וביטחון כלכלי, רק כדי לחפש את הייעוד האמיתי שלהן - זה שיגרום להן לקום כל בוקר עם חיוך, או לפחות יום אחד בשבוע, גם זה מספיק. מתלבטת אם כדאי לך לעשות את הצעד הזה בעצמך?
ממפיקת על לגיל הרך
במה עסקת קודם? "מפיקת פוסט בחברת 'רשת''".
מתי היה הרגע שבו אמרת "די, אני צריכה שינוי"? "כשהייתי צריכה לחזור מחופשת הלידה לעבודה של לחץ, דד ליינים ולמשמרות שיכולות להסתיים גם מאוחר בלילה".
למה פנית דווקא לכיוון הזה? "זה קרה בעקבות טיפולי פיזיותרפיה שהבת הבכורה שלי נאלצה לעבור. מצאתי את עצמי שואלת את המטפלת הרבה מאוד שאלות, אבל לא תמיד היה לה כוח לענות, אז התחלתי לבדוק את הנושא בעצמי, ומשם זה התפתח".
מה זה דרש ממך? "למדתי במכון 'צעד ראשון' במשך שנתיים, כאשר במקביל, עבדתי כמזכירה אצל רופאת שיניים. אחר כך התחלתי להעביר חוגים בגני ילדים ונעשיתי מלווה התפתחותית לקבוצות ולקוחות פרטיים".
איך התחלת? "נכנסתי לפרוייקט התנדבות ב'ויצו', ומשם זה התקדם מפה לאוזן".
מתי הבנת שהגעת למקום הנכון עבורך? "זה קרה בזמן הלימודים. במהלך הדרכות על תינוקות, הגיעה אליי תינוקת שלא זחלה ואחרי כמה מפגשים שלי איתה, היא התחילה לזחול, וזה היה הרגע המרגש שהבנתי שזה המקום שלי".
איך היה נראה סדר היום שלך אז ואיך הוא נראה עכשיו? "אז היו לי שעות מטורפות, אם הצלחתי לחזור בשבע הביתה, זה הרגיש לי כמו חצי יום עבודה. היום, שבע היא שעת האמבטיה ומסמלת את סוף היום. אבל עדיין סדר היום שלי עמוס: אני מנסה לתחום את העבודה ליומיים בשבוע, לומדת יום נוסף בשבוע ובשאר הזמן אני עם הילדים, דבר שלא התאפשר כלל במשרה הקודמת".
האם יש שינוי בהכנסה? "בהחלט, וזה משום שאני עדיין לא עובדת בתפוצה שאני רוצה. אבל זה חלק מהבחירה שלי להיות יותר פנויה ולעשות משהו שאני אוהבת".
מה את הכי אוהבת בכיוון החדש שלקחת, ומה פחות? "אני תמיד מתרגשת לראות את השינוי שחל בילד. אתמול לדוגמה קיבלתי סמס מאחת האמהות שסיפרה שהתינוק התחיל ללכת בעקבות הליווי. מה שכן, אני פחות מתחברת לשיווק העצמי".
איזה טיפ היית נותנת לכאלו שחושבות לעשות שינוי לתחום שבחרת אבל חוששות? "חשוב מאוד ליצור תמיכה משפחתית, כי כשהמשפחה מתגייסת, זה משנה את כל התמונה. כמו כן, אני לא ממליצה לעזוב מיד את מקום העבודה כי לוקח זמן עד שדברים מתגלגלים".
מסטארט אפ לאופנה
במה עסקת קודם? "מנהלת מוצר בחברת סטארט-אפ מצליחה".
מתי היה הרגע שבו אמרת "די, אני צריכה שינוי"? "כשהאופנה בערה בעצמותיי, וכשהבנתי שאם לא עכשיו – אחר כך יהיה הרבה יותר קשה".
למה פנית דווקא לכיוון הזה? "תמיד הייתי תופרת בגדים בהתבסס על גזרות מ'בורדה' ועם אדפטציות משלי. כשכבר היו לי רעיונות מורכבים יותר, נרשמתי ללימודי תדמיתנות בשנקר. באמצע הקורס נפל לי סוף סוף האסימון, ועזבתי סופית את העבודה".
מה זה דרש ממך? "היה לי חשוב להיות מעצבת בעלת ידע ורקע בכל שלבי התהליך. בגלל זה לימודי תדמיתנות ותפירה היו מאוד חשובים, כדי שלא אהיה תלויה בשום דבר ובאף אחד, וגם כדי לדעת כמעצבת מה נכון יותר. אחרי בסיס חזק, זה דרש גם סבלנות וכוח התמדה. וכמובן – לרצות את זה מאוד".
איך התחלת? "הפרוייקט הראשון שלי היה שמלת הכלה שלי. ככלל, לקחת על עצמך פרוייקט בתור התחלה יכול להכניס אותך לסוג של מסגרת, וגם יכול לעזור לך לבדוק אם העבודה האמיתית היא עדיין חלומית כמו שחשבת. הפרוייקט הבא היה קולקציה ראשונה שבה אני עשיתי הכל, לרוב על הרצפה בבית ועד השעות הקטנות".
מתי הבנת שהגעת למקום הנכון עבורך? "כשנוכחתי לדעת שאני נהנית מכל רגע, גם אם אני עייפה מאוד ולא הכל מצליח לי".
איך היה נראה סדר היום שלך אז ואיך הוא נראה עכשיו? "אז – פגישות, טלפונים, תכנון תכונות חדשות, דיון עם ראשי הצוותים, טיפול בבעיה שצצה, אוכלת בזריזות צהריים כדי לא לאחר להרצאה שאני מעבירה ובשש בערב היום שלי מתחיל מחדש מול השותפים והלקוחות בחוף המערבי שרק מתחילים לעבוד. היום אני כל הזמן על הרגליים: מחפשת בדים, קופצת לתדמיתנית, קופצת לתופר שתופר לי אלמנטים בעבודת יד, על הדרך רואה עוד בד ומעמיסה, עולה לי איזה רעיון, עוצרת לרשום, וכך הלאה. בין לבין מנסה לחיות".
האם יש שינוי בהכנסה? "באופנה את משקיעה מבלי לדעת כמה תחזירי ומתי".
מה את הכי אוהבת בכיוון החדש שלקחת? ומה פחות? "את העצמאות וגם את הדרך – החל מהמחשבה על משהו ועד שאני לובשת אותו. אני פחות אוהבת את הלבד, בגלל שהעבודה ברובה עצמאית".
איזה טיפ היית נותנת לכאלו שחושבות לעשות שינוי לתחום שבחרת אבל חוששות? "לדבר עם כאלה שעשו את זה. יש דברים שאת חייבת לחוות לבד, אבל יש דברים שאפשר לחסוך ממך. וגם צריך לרצות את זה מאוד ולא להתייאש לפני שעוברות שנתיים".
מהפקת אירועים לניקוי פנים
מרב גלבוע, בת 44, קוסמטיקאית פרא רפואית
במה עסקת קודם: "הפקות אירועים".
מתי היה הרגע שבו אמרת די אני צריכה שינוי: "ביום שהבנתי שלעבוד 18 שעות ביממה שישה ימים בשבוע לא יחזיק מעמד בגיל העמידה".
למה פנית דווקא לכיוון הזה: "חברות דחפו אותי לשם, ולצד זה, אהבתי את הרעיון במקצוע שאני יכולה להתנייד איתו לכל מקום ובכל גיל, ושהוא לא כובל אותי'".
מה זה דרש ממך: "לימודים של כשנתיים, והוצאת רישיון משרד התמ"ת ומאז עוד לימודים ועוד לימודים, וזה אף פעם לא נגמר".
איך התחלת: "קצת בבית וקצת אצל מישהי שעבדתי אצלה כדי ללמוד את השוק, ומיד פתחתי מקום משלי".
מתי הבנת שהגעת למקום הנכון עבורך: "כשגיליתי שלא היה אכפת לי לעבוד עד עשר בלילה, ורק חיכיתי לקום בבוקר שוב לעבודה".
איך נראה הסדר יום שלך אז ואיך הוא נראה עכשיו: "אז הייתי יוצאת מהבית בתשע ומתחילה לעבוד על האירוע. בארבע חוזרת הביתה, מתקלחת, מחליפה לבגדי ערב ויוצאת לעבוד באירוע. חוזרת בין השעות אחת לארבע בבוקר ולמחרת חוזר חלילה. היום אני מחליטה על ימי ושעות העבודה".
האם יש שינוי בהכנסה: "ברור. בהפקות אירועים מרוויחים המון המון כסף. תשאלי את הזוגות שמשלמים".
מה את הכי אוהבת בכיוון שלקחת ומה הכי פחות: "אני מאוד אוהבת את הקשר האישי עם כל לקוחה, את השנוי שאני מחוללת בעור הפנים שלהן, כי בעיה בעור הפנים משפיעה גם על איכות החיים. את גם כל הזמן מתקדמת ולומדת, כי זה תחום שכל הזמן מתפתח. אני אדם עצמאי, שמחליט על שעות עבודה, על המיקום שאני רוצה לעבוד בו ועם מי. אני פחות אוהבת את החוצפה הישראלית, למרות שזה קיים בכל תחום וביחס להנאה זה שולי".
איזה טיפ היית נותנת לכאלו שחושבות לעשות שינוי לתחום שבחרת אבל חוששות? "אני מכירה המון אנשים שתקועים עם מקצוע שהם לא אוהבים, אבל החיים, ההתחייבויות, העלויות או הפחד גורמים להם להשאר שם. בעיניי זה מאוד חשוב ומהנה לעשות במהלך חיינו הסבה מקצועית פעם או פעמיים. לא לשכוח שאנחנו פה כדי לחיות את החיים ולא שהחיים יחיו אותנו. יש לנו נטייה ללמוד מקצוע 'נדרש' ולדבוק בו, והוא לא תמיד מתאים לאישיות שלנו, אז הכי חשוב זה ליהנות ממה שאנחנו עושים בחיים – לקום בבוקר עם חיוך".
מעסק משפחתי לעיצוב רהיטים לחיטוב השרירים
תמר קסטיאל, 34, מורה לג'יירוטניק, ג'יירוקינזיס ופילאטיס
במה עסקת קודם? "אדמיניסטרציה של העסק המשפחתי לעיצוב רהיטים".
מתי היה הרגע שבו אמרת "די, אני צריכה שינוי"? "זה קרה במשבר גיל 29, כשהתחלתי לשאול איך אני רוצה שהעתיד שלי יראה".
למה פנית דווקא לכיוון הזה? "רקדתי כל הילדות עד שבגיל 12 המורה טענה שאני שמנה ושיש לי ציצי ולכן אני לא מתאימה להיות רקדנית. אז ניסיתי למצוא דרכים לעבוד עם הגוף. כשהתאמנתי בפילאטיס, ראיתי עד כמה זה קרוב לריקוד, וכמה אושר זה גורם לי. בזמן שלמדתי להיות מורה לפילאטיס, נחשפתי לג'יירוטוניק והיה לי ברור שזה יהיה השלב הבא".
מה זה דרש ממך? "תהליך שבנוי מכמה קורסים, המשלבים בתוכם לימודי אנטומיה ופיזיולוגיה, כמו גם אימונים פיזיים".
איך התחלת? "אחרי שהתחלתי ללמד פילאטיס, התאמנתי במקביל בג'יירוטוניק במשך כשנה וחצי, עד שהרגשתי מוכנה לעבור את תהליך ההסמכה. במקביל ללימודים, רכשתי את המכשיר המיוחד לשיטה. כיום, אני מלמדת פילאטיס בסטודיו 'גוף בנפש' ומעבירה שיעורי ג'יירוטוניק אישיים בבית".
מתי הבנת שהגעת למקום הנכון עבורך? "כשעוד עבדתי בעסק, אמרתי שאני יוצאת ללמוד פילאטיס פעמיים בשבוע, ומאז לא חזרתי".
איך היה נראה סדר היום שלך אז ואיך הוא נראה עכשיו? "אז הייתי מגיעה בבוקר, יוצאת אחר הצהריים ובכל זאת מרגישה שאני לא מממשת את עצמי. היום אני בונה לעצמי את סדר היום ומחלקת את הזמן שלי בין הסטודיו לעבודה בבית".
האם יש שינוי בהכנסה? "השינוי הגדול הוא באחריות שלי לנהל את העבודה שלי. אני הבוסית של עצמי ועם זה באה גם אחריות גדולה, אבל גם סיפוק אדיר".
מה את הכי אוהבת בכיוון החדש שלקחת? ומה פחות? "כשאנשים שואלים אותי למה אני לא עוסקת בעיצוב, אני אומרת להם שאני כן, כי אני מרגישה שאני עוסקת בעיצוב הגוף והנפש. אני אוהבת לעבור עם המטופלים תהליך שהוא לא רק פיזי, אלא גם רוחני, ובזכות זה גם אני עוברת שינוי וצמיחה. אבל בכל זאת לפעמים אני מתגעגעת למסגרת קבועה ובטוחה".
איזה טיפ היית נותנת לכאלו שחושבות לעשות שינוי לתחום שבחרת אבל חוששות? "הייתי מציעה להן לבחור בדרך הפחות מובנת מאליה, לחוות את החוויה מבלי להתעסק בתוצאה הסופית".