ברשימת 22 הנשים החזקות והמשפיעות בתעשיית הטכנולוגיה שמפרסם מדי שנה אתר ה"ביזנס אינסיידר", הופיעו השנה שלוש מהנדסות ישראליות המחזיקות במשרות בכירות ומשפיעות בארגונים חשובים בתעשייה. שלוש נשים אלו נחשבות למהנדסות החזקות בעולם, תחום שבו שיעור הנשים אינו גדול מלכתחילה. שיעור המהנדסות הישראליות ברשימה זו היה גבוה מזה של כל מדינה אחרת יחסית לגודל האוכלוסייה. ברשימה מופיעות: ד"ר יואל מארק, סגנית נשיא פיתוח ביאהו; טל רבין, חברה ומנהלת קבוצת המחקר הקריפטוגרפי במרכז המחקר ב-IBM שאף פתרה בעיה מתמטית שנחשבה לבעיה שלא ניתן לפתור; וד"ר תמר ברוביצי, מנהלת בכירה של הנדסת בק-אנד בחברת BOX.
עוד בערוץ הנשים:
אם היה מדובר בגברים, כנראה שהייתם שומעים על כך – התקשורת היתה מהללת ומשבחת, פוליטיקאים היו משגרים תגובות ובקשות להרצאות ולהענקת פרסים היו מתחילות לזרום אליהן. אך הדבר עבר ללא כל אזכור בסדר היום הציבורי, מה שמשקף במידה רבה את היחס הציבורי הכללי לנשים במדע ומשפיע עליו.
איפה הן כל אותן נשים שהצליחו?
גם מבין הזוכים בפרסים יוקרתיים בתחום המדע נפקדות הנשים. כך, ברשימת 75 הזוכים בפרסי דן דוד, הנחשב ליוקרתי במיוחד בעולם המדע והאקדמיה והמעניק מיליון דולר, תוכלו למצוא רק שבע נשים בכל שנות הפעילות של הפרס מ-2002. גם בין ששת הזוכים שעליהם הוכרז החודש לא תמצאו אישה אחת. הפרס מוענק על הישגים יוצאי דופן ותרומה ניכרת לאנושות במדעי הרוח, באמנות, במדעי הטבע ובעסקים – בפירוש תחומים שאינם סובלים מתת ייצוג של נשים. המצב דומה גם בפרס וולף (8 מתוך 272) ופרס נובל (45 מתוך 876).
יש לתהות איך כל שנה, בעולם כולו נמצאות רק נשים ספורות שראויות לקבל את הפרס. מתוך תמונת הזוכים מתקבל מצג שווא לפיו אלה הראויים לזכות בפרס הם בעיקר גברים לבנים. מדובר בעיוורון מגדרי והטיה לא מודעת.
התעלמות מייצוג הולם לנשים ברשימת הפרסים מטרידה ומעבירה מסר שלילי לציבור הרחב, לנשים השוקלות קריירה אקדמית ולנשים שהישגיהן לא נופלים מהישגיהם של הגברים שזכו בפרס. חלק מהסיבות לכך שנשים רבות נמנעות מלפנות לתחומים במדע הנחשבים "גבריים" – בעיקר הנדסה ומדעי המחשב - היא שהן אינן רואות מספיק נשים אחרות שהצליחו.
ללמוד מחשבים באוניברסיטה? לא, לא נראה לי
נתונים שהונחו על שולחן משרד המדע מראים כי הבעיה מתחילה כבר בבית הספר התיכון, אם לא קודם לכן. אחוז הבנות שבוחרות ללמוד במגמות הנדסיות עמד ב-2011 על כ- 31% בלבד. אלא שהנתון המעניין אף יותר הוא שמתוך אותן בנות שבחרו ללמוד מקצועות אלה, 84% היו זכאיות לתעודת בגרות לעומת 79% מהבנים. זאת ועוד, שיעור הבנות והבנים הלומדים מתמטיקה ברמה של 5 יחידות, תנאי הכרחי ללימודי מדע, הוא כמעט שווה. כלומר, הטענות שבנות פחות מוכשרות מבנים בתחומי מדעים מדויקים מופרכת בנתון מדעי זה.
סקר שנערך על ידי חברת "מאגר מוחות" בקרב נערות בגילאי 15 עד 18 בישראל לפני כשנתיים מצא כי רוב מוחלט מהמשיבות מתכוונות ללמוד לימודים אקדמיים בעתיד. ואולם, רק 14% מהן הצהירו כי הן מעוניינות ללמוד את תחומי המדעים, ההנדסה והטכנולוגיה. זאת בעוד 27% מעוניינות ללמוד בתחומי מדעי החברה, 8% מעוניינות ללמוד מדעי הרוח ו-39% מעוניינות ללמוד בתחומים אחרים.
כך, אין זה מפליא כי למרות הצלחתן בתיכון, שיעור הסטודנטיות באוניברסיטאות שלומדות מקצועות הנדסה ומדעי המחשב עומד על 30% בלבד. ברור כי מיעוט נשים בענפים טכנולוגים פוגע לא רק במיצוי הידע וכושר ההשתכרות הפרטי שלהן, שהוא מתגמל מאוד במקצועות אלו, אלא גם במיצוי התרומה הפוטנציאלית של נשים לתחומי ההנדסה והטכנולוגיה המשוועים לכח אדם.
נשים יכולות ומוכשרות להנדסה ולמדע, אך רבות "מנשירות" את עצמן בדרך. פתרון לכך טמון במידה רבה בהבלטה של נשים שיכולות להוות מודל לדוגמא ומנטוריות כבר בשלב בית הספר. בתכנית "מדעניות העתיד" שאנו מובילים במשרד המדע יחד עם עמותת "ידידי עתידים", איתרנו כ-500 נערות מצטיינות במדעים מהפריפריה להן פוטנציאל ממשי לקריירה בתחום, ואנו מפגישים אותן עם נשים מצליחות מעולם המדע, מעבירים להן סדנאות העצמה ושיעורי תגבור. כל זאת במטרה לממש את הפוטנציאל הטמון בהן ולהראות להן תמונת עתיד שבה יוכלו למצוא את עצמן.
מתן מקום מרכזי לנשים מוכשרות ומצליחות בתחומי המדע בשיח הציבורי - זו לא רק משימה לאומית שיש לה השלכות על הכלכלה, על האקדמיה ועל שוויון ההזדמנויות בחברה בטווח הארוך, אלא גם משימה אישית שכל הורה לילדה או לנערה יכול ליישם כבר היום – בתכנים שאליהם אנו חושפים אותן, במסרים שאנחנו מעבירים להן בתוך הבית ובפעילויות ובחוגים שאליהם אנו לוקחים אותן.
* פרופ' נורית ירמיה היא המדענית הראשית של משרד המדע, הטכנולוגיה והמדע ויו"ר המועצה לקידום נשים במדע