תלמה היא יצור מעניין. היא גדלה כשהיא גזורה מתרבות משפחתית רעועה ודומיננטית, מאמא מרוחקת ומאבא קרוב מדי, מאח מנוכר ומתרבות שהיא מרגישה בה זרה. החיים במשפחה שלה מלאים באלכוהוליזם, מיניות שלא במקומה והרבה חוסר יציבות נפשית. ההורים שלה הם מפלצות בורגניות: אמה נוטשת אותה מיד אחרי הלידה ומגיעה לקחת אותה רק כשהיא קשורה למעקה בבית סבתה. אביה מוצא בה שותפה מתאימה למשחקי סקס עוד מגיל טרום בית ספר.
לכן היא בורחת ללא הפסקה, לזרועות זרים, למדינות אחרות, לאנורקסיה, מחפשת ללא הרף מישהו שיאמץ אותה. לא פלא, אם כן, שבשלב לא מאוחר בחייה היא מתפרקת לחלוטין. "הקול של תלמה" מתמקד ומתעניין מאוד בדמויות שהוא מציג, כולן ססגוניות ואקסצנטריות ומשונות למדי ואפשר לשייך אותו לז'אנר "טראומת-הילדות המתקתקה", שנדמית קלה בהרבה בזכות הסגנון הקורץ והסיום החיובי משהו, ומחוזקת על ידי הקריינות של תלמה את חייה באופן לקוני ומרוחק, חסר רגשות ובריטי. זו מצליחה לסחוף את הקוראת לתוך הבלבול שלה, במקום שהקוראת תדע לזהות מה נכון ומה לא. התרגום של נטע גורביץ הוא מצוין, שקוף מאוד ושומר על הקריצה הצינית ועל ההומור היבש של תלמה.
הספר נקרא בתוך ארבעה ימים, והדמויות הכובשות נוגעות ללב בצורה שלא מאפשרת להניח אותו מהידיים מבלי לדעת איך הוא נגמר והאם יש סוף טוב. הוא ימלא עבורך בקלות שבת מפוהקת טיסה בינונית באורכה ואפילו סופ"ש בצימר. היי מוכנה: הוא יכה אותך בחוזקה בסרעפת, אבל למרבה השמחה אין באמת צורך בטישיו.
ואם אהבת אותו, אז באופן מעניין - ולמרות הקלילות שבסגנון וההומור המרומז - נדמה שסילביה פלאת' על פעמון הזכוכית שלה, הייתה יכולה להיות חברתה הטובה של תלמה. נסי גם את "נערה בהפרעה" של סוזן קייסן, אחת שכנראה חיה איתה באותו חדר בבית החולים הפסיכיאטרי.
"הקול של תלמה", מאת קמילה גיב, הוצאת ידיעות ספרים, 216 עמודים.
