מהי אמנת איסטנבול ומדוע היא כה משמעותית למיגור האלימות בישראל?

בימים אלה מונחת על שולחן הממשלה הזמנת מועצת אירופה להצטרפות ישראל לאמנה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה, המכונה גם אמנת איסטנבול. האמנה הזו מהווה היום את הסטנדרט הבינלאומי הגבוה ביותר להתמודדות עם תופעת האלימות והיא מבהירה שאלימות נגד נשים ואלימות במשפחה אינן עניין של הפרט - אלא תופעות שיש למדינה חובה למגר באמצעות מדיניות מקיפה ומשולבת.

מהי אמנת איסטנבול?

אמנת איסטנבול נכנסה לתוקף בשנת 2014 וכבר למעלה מ-40 מדינות באירופה חתומות עליה וביניהן גרמניה, איטליה, צרפת, ספרד, בלגיה, אוסטריה, הולנד, שוודיה ונורווגיה. שר המשפטים גדעון סער, שר החוץ יאיר לפיד ושר הרווחה מאיר כהן הצהירו על מחויבותם להתגייס למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה ולפעול להשלים את מהלך הצטרפות ישראל לאמנה.

מה יקרה אם ישראל תצטרף לאמנת איסטנבול?

ההצטרפות לאמנה תיקח את ישראל צעד גדול קדימה במחויבות למיגור האלימות ובהגנה על נשים וילדים, במיוחד נוכח העלייה הדרמטית בשיעור האלימות במשפחה בשנים האחרונות. בשנת 2020 חל גידול של 265% במספר הפניות למוקד של משרד הרווחה על רקע אלימות בין בני זוג. מציאות חייהם של אלפי קורבנות אלימות עשויה להשתנות.

למה ישראל תתחייב בחתימה על אמנת איסטנבול?

1. המדינה תכיר באלימות על כל סוגיה (פיזית, נפשית, כלכלית ומינית) ותכיר בילדים החשופים לאלימות במשפחה כנפגעי אלימות.
2. עבירות אלימות במשפחה יטופלו ללא שיהוי מיותר.
3. האמנה מחייבת לחקור ולאסוף ראיות. לא יתכן שהמדינה תסגור תיקים שוב ושוב מחוסר ראיות.
4. מערכות החוק והרווחה ימנעו מהאשמת קורבן: אשה שמגיעה להתלונן לא תואשם שהיא הגיעה "מאוחר מדי". 
5. שופטים.ות, שוטרים.ות ועובדים.ות סוציאליים יעברו הכשרות מיוחדות כך שיכירו את הצרכים, המורכבות והדינמיקה המיוחדת שמאפיינת את דפוסי ההתנהגות של נפגעות אלימות במשפחה.
6. יינקטו סנקציות מרתיעות יותר כנגד עבריינים, אמצעי הרתעה וענישה מידתיים בהתאם לחומרת העבירות. נשים לא יצטרכו לפחד שמי שהכה אותן יצא לחופשי אחרי תקופה קצרה וימשיך לאיים עליהן. 
7. תוגבר אכיפה של צווי הגנה באמצעות פיקוח אלקטרוני (אזיק אלקטרוני).
8. תינתן אפשרות לעדות בטוחה בבית המשפט, מבלי שהתוקף יושב באולם ונועץ מבטים בעדה.
9. יוקמו תוכניות שיקומיות לגמילה מאלימות - כך שנפגעות לא יהיו חייבות לעבור למקלטים, אלא התוקפים יוצאו מהבית למסגרות טיפוליות.

למה יש המתנגדים לאמנת איסטנבול?

יש מי שמבקשים להפוך את המאבק באלימות נגד נשים לעניין פוליטי, מתנגדים להצטרפות לאמנה ומפעילים לחץ כדי לסכל את המהלך. אותם מי שהתנגדו לא מזמן לחוק נגד אלימות כלכלית טוענים כעת כי הצטרפות לאמנה למאבק באלימות תשפיע על מדיניות ההגירה לישראל ושערי המדינה יפתחו בפני "מיליוני נשים" שיבקשו כאן מקלט.

לא כך הוא. חתימה על אמנת איסטנבול תלווה בהסתייגויות ובהצהרות פרשניות המוכרות ומותרות על-פי המשפט הבינלאומי, ולפיכך לא תשנה במאומה את מדיניות ההגירה ואת הדין הקיים בעניין קבלת בקשות מקלט ומעמד בישראל.

עוד טוענים המתנגדים כי חתימה על האמנה תאיים על מוסד המשפחה ועל האוטונומיה הדתית והערכית. גם כאן, הטענה איננה נכונה. האמנה אינה מסדירה את חיי המשפחה או מבנה המשפחה, לא כוללת הגדרה של המונח משפחה ולא מקדמת מסגרת משפחתית מסוימת. מטרת האמנה להבטיח ביטחון, הגנה ותמיכה למי שחי במערכת יחסים אלימה. האיום האמיתי על משפחות הוא האלימות העצמה, לא האמצעים שנועדו להגן על קורבנותיה. האמנה לא מתערבת בזכותם של הורים לחנך את ילדיהם על פי אמונתם ולא עוסקת באוטונומיה דתית. סוגיה זו הינה מחוץ לתחום העיסוק של האמנה, אשר מסתפקת בעידוד המדינות לכלול חומרים של שוויון מגדרי במסגרת תכניות לימוד. בהקשר זה האמנה מעניקה למדינות החתומות שיקול דעת רחב בכל הקשור לחינוך האוכלוסייה.

למה צריך להצטרף לאמנה בינלאומית בשביל לטפל בנושא הזה?

עד היום, למרות אין ספור ועדות שעסקו בנושא, ישראל לא הצליחה לייצר שינוי משמעותי באופן טיפול המדינה בתופעת האלימות במשפחה. דו"ח מבקר המדינה בנושא "ההתמודדות עם תופעת האלימות בין בני זוג" אשר פורסם בשנה שעברה מצביע על שורה של כשלים בטיפולה של המדינה בתופעה, לרבות היעדר הגדרה בחוק לתופעת האלימות במשפחה, אי הכשרת עובדים סוציאליים בתחום והיעדר פעילות לאיתור משפחות בסיכון. הדו"ח מצביע על אמנת איסטנבול כנקודת יחוס כיצד יש להתמודד עם תופעת האלימות במשפחה.

אז למה בעצם מחכים?

הכדור כרגע בידיים של שרי הממשלה. בזמן שהם מעיינים באמנה כדאי שיחשבו על כל אותם נשים וילדים נפגעי אלימות במשפחה שמשוועים למענה טוב יותר.

נשים רבות שמגיעות אלינו למרכז רקמן לקידום מעמד האישה כדי לקבל ייעוץ משפטי, ליווי ותמיכה סביב פרידה וגירושין נתקלות בטעויות וכשלים שכיחים של המערכת, שאמורה לטפל ולהגן על נפגעות ונפגעי אלימות במשפחה. מצד אחד המערכת מעודדת נשים להתלונן אבל מצד שני מהרגע שהן פותחות בהליך גירושין הכל מתהפך: הן הופכות ממאשימות למואשמות בתלונות שווא, מוגשות נגדן תביעת לשון הרע, אם ילדיהן בוחרים לנתק קשר עם הורה אלים הן מואשמת בהסתה נגד האב ולעיתים גם נשלחות לקיים משמורת משותפת הכוללת תקשורת הדוקה עם מי שברחו ממנו בגלל אלימות והתעללות.  

טעויות וכשלים שכאלה, בין אם נעשים בתום לב, מתוך בורות או חוסר משאבים, אסור בשום פנים ואופן שימשיכו לקרות. טעויות וכשלים שכאלה מחייבים שינוי גישה. השינוי הזה אפשרי, והקווים המנחים כדי ליישם אותו מפורטים באמנת איסטנבול שמונחת כרגע על שולחן הממשלה.

אסור שמערכות המשפט והרווחה, עקב אי-הבנה ודעות קדומות כלפי נשים נפגעות אלימות, ישמשו כלי להמשך התעללות במי שנפגעו מאלימות במשפחה. המקרה של נשים רבות מדגיש את הצורך הדחוף בתיקון המדיניות, בלקיחת אחריות ע"י המדינה ובהצטרפות לאמנה למאבק באלימות נגד נשים ואלימות במשפחה ויישום עקרונותיה בארץ בהקדם. הצטרפות לאמנה תעביר את המסר החשוב כל כך של אפס סובלנות כלפי אלימות במשפחה ואלימות נגד נשים בישראל. 

הכותבת: עינת עופר, דוברת מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, הפקולטה למשפטים אוניברסיטת בר- אילן