מהלקאה עצמית על המשקל לדוגמנית פלאס סייז מעוררת השראה

אין תמונה
יש דברים שהם חשובים יותר מכמה עליתי היום במשקל. ריי שגב
ריי שגב , בת 29. אשת תוכן, דוגמנית ובלוגרית אופנה. מובילת מהפכת מידות במודל היופי.

"מגיל צעיר סבלתי מדימוי גוף שלילי ובטחון עצמי נמוך שנבע מכך שלא הייתי במידה הרצויה לפי מודל היופי המקובל בעולם אופנה. לאחר דיאטות כסאח בלתי נגמרות, פעילות גופנית מסיבית והלקאה עצמית קשה לא אהיה רזה כמו ברבי - החלטתי לוותר. זנחתי את החלום ואת עצמי".

השינוי:
 "לפני כארבע שנים נחשפתי לדוגמניות 'פלאס סייז' בחו״ל, ופתאום הבנתי שאם אני התרגשתי מדוגמניות במידה שלי, כנראה שאני לא לבד ועוד נשים ימצאו את החיבור לאופנה מהכיוון הזה. החלטתי שאני מסוגלת להוביל מהפכה שבה נשים יוכלו לנשום נשימה עמוקה ולאהוב את עצמן כמו שהן. התחלתי לכתוב בלוג בנושא, ומצאתי שיש לי המון מה לומר. כל מה שקיבלתי בהכנעה בצעירותי פתאום צף החוצה. הבנתי אפשר להיות אישה בכל מידה ולהיות שלמה עם מה שיש ולממש את הפוטנציאל הגלום בייחודיות שלך כאינדיבידואל.
היום, אני דוגמנית ובלוגרית שמובילה מהפכת מידות ודימוי גוף. צעדתי בתצוגות אופנה, בשבוע האופנה בתל אביב, הצטלמתי לאחרונה לרשת האופנה 'עונות' לצד מארינה מקסימיליאן קרני,  עבדתי עם מותגים גדולים ומעצבים קטנים, ודבר הוביל לדבר כך שזו הפכה לעבודה העיקרית שלי".

המסר שלי: "זה אפשרי למצוא את הדרך להתחבר לגוף שלנו, לאהוב אותו כל יום קצת יותר ולקחת את מה שיש לנו למקסימום. כך נהיה שמחות יותר ונינוחות יותר בגופנו, ונשאיר מקום להכיל דברים יותר חשובים מכמה קילו שקלתי היום וכמה מחר. נאהב את המיוחדות של כל אחת ואחת מאיתנו ולא נוותר על עצמינו לעולם".

"המתנה הגדולה של חיי היא מחלת האפילפסיה"

מיכל רוקר
אפילפסיה לימדה אותי מה נכון בחיים. מיכל רוקר | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
מיכל רוקר, בת 32, רווקה, בעלת עסק עצמאי לאימון למנהיגות אישית בעסקים ומרצה בתחום. רצה חובבת למרחקים ארוכים.

"בגיל 13.5 קיבלתי את התקף האפילפסיה הראשון שלי. אמא שלי מצאה אותי מפרכסת על הרצפה. היא חשבה שהיא עומדת לאבד את בתה הבכורה. למזלי הטוב ולמזלם של הורי, הרופאה המדהימה שטיפלה בי, דר' גרוס, הצליחה באופן כמעט מיידי לאזן את מצבי, לזמן מה. אך כעבור עשור של איזון, חזרו ההתקפים. הסיבה, כך הוסבר לי, טמונה הייתה באורח החיים הלא מאוזן שלי (שינה לא מסודרת, בילויים, אלכוהול. בת 20, אתם יודעים). חמש שנים לקח לרופאים למצוא את המינון התרופתי המתאים לי. בדרך, חוויתי שלל התקפים כאשר החמור מביניהם היה על מעבר חצייה בצומת סואן. למזלי הטוב (שוב), האור במעבר החצייה היה ירוק ובמקרה עברה שם מנהלת המחלקה הנוירולוגית של בית חולים כרמל. האיזון חזר לחיי בשנת 2007 לאחר שנמצא המינון התרופתי הנכון, ולאחר שהתחלתי לאזן את אורח חיי הרגשי- רוחני- מנטאלי.

השינוי:  "אני רואה במחלת האפילפסיה מתנה שניתנה לי. הזדמנות שאין לרוב האנשים בעולם. הזדמנות לדעת מה נכון עבורי לעשות ומה לא, מה בריא ומה עושה לי טוב ומה לא. בזכות מתנת האפילפסיה, אני משתדלת שלא לחיות על אוטומט, מפעילה שיקול דעת והרבה למידה עצמית וממיטב המקורות, אותה אני מעבירה הלאה, תמיד!

המסר שלי: "חשוב להקשיב ללב ולגוף, אחריות ואופטימיות הם הנוסחה לנשמה בריאה בגוף בריא. שום דבר לא קורה סתם ומכל דבר ניתן ללמוד ולמנף לכיוון צמיחה והתפתחות במקום לפנות לשקיעה ונבילה, הבחירה היא בידיים שלנו. חשוב בכל תקופה לעשות בדק בית ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו. חשוב לי להודות להוריי על שתמיד עמדו, עומדים ויעמדו לצדי בכל שאפנה ואצטרך. כמו כן, חשוב לי לומר כי השבוע מתקיים שבוע האפילפסיה בישראל (21-26 באפריל) ויש להגביר את המודעות למחלה. נוכחתי לדעת שלא כל התרופות נמצאות כיום בסל הבריאות. אני יודעת שיש הרבה מאוד משפחות שנאלצות  להיאבק ולשלם מחירים מופקעים כדי לרכוש אותם ובמקרים אחרים אף להימנע מליטול אותם בשל מחסור".

"הגירושים שלי הפכו אותי לעורכת דין לענייני משפחה"

דלית יניב מסר
ברגע שהבנתי שאני לא שחקנית פעילה, שיניתי כיוון. דלית יניב מסר | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
דלית יניב-מסר, 49, עורכת דין לענייני משפחה , נשואה בשנית לדוד ואמא של אדר.

"נישאתי בגיל 22 לחבר שלי מהתיכון. היינו נשואים עשר שנים והבאנו ביחד ילדה מדהימה לחיים לפני שהתגרשנו. החוויה שלי מהליך הגירושין היתה טראומטית. פשוטו כמשמעו. לא לקחתי חלק פעיל בהליך ולא הייתי חלק מתהליך קבלת ההחלטות, שלמעשה עיצבו את חיי ואת חייה של בתי.  חשתי משותקת ומנוהלת בתוך הליך הגירושין. ההליך שעברתי השאיר אותי מרוקנת ומלאת תהיות. לא הייתי בטוחה שדרך ההתנהלות הייתה נכונה עבורי, האם אכן חתמתי על ההסכם המיטבי ועוד לא מעט מחשבות שהתרוצצו בראשי מכיוון שלא הייתי 'שחקן פעיל' בהליך הגירושין שלי".

השינוי: "היה לי ברור שהליך גירושין צריך להתנהל בדרך אחרת. החלטתי שאני רוצה להיות עורכת דין לענייני משפחה, כדי לעזור לאנשים לעבור את התקופה הקשה והסבוכה בחייהם, הקרויה גירושין. מבחינתי זו שליחות וזכות גדולה. אולי אפילו תיקון. עבורי שום לקוח הוא לא עוד 'תיק', שהרי מדובר באדם שנמצא בנקודת שבר בחייו (גם אם הוא בחר לפתוח בהליך) והוא זקוק להרבה מעבר לניהול הליך משפטי. הלקוחות שלי יודעים שניתן להשיג אותי בכל רגע שהם זקוקים לי (גם בשעות לא שעות ובמהלך סופי שבוע). אני שם בשבילם. זכיתי לפרגון עצום ולתמיכה רבה. מסתבר שאחרים ראו בי עוד קודם את מה שאני גיליתי רק באותה העת. התגובות שקיבלתי היו רובן ככולן אחידות – 'זה תפור עליך'.

המסר שלי: "בראש ובראשונה תחלמו ותגשימו, בכל תחום בחיים. דיסני כבר אמר, שמה שניתן לחלום אותו ניתן להגשים אותו. זו פראפראזה, אבל המסר ברור, לא? בנוסף, לאור ניסיון חיי, אני בטוחה שכל לימון ניתן להפוך ללימונדה. זה לא תמיד קל ופשוט, אבל זה אפשרי".

הילדה שסבלה מבעיות קשב וריכוז היא היום מנכ"לית בית ספר

נטע לי כץ
תמיד תתמקדו ביתרונות, לא בחסרונות. נטע לי כץ | צילום: תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
נטע- לי כץ, 35, מנכ"ל בית ספר "חרשן" לבגרויות ופסיכומטרי

"גדלתי ולמדתי בעפולה ומעולם לא הייתי התלמידה הכי טובה בכיתה. ההיפך הוא הנכון. הפרעתי בשיעורים ולא פעם אבא שלי היה מוזמן לשיחה עם המורה בבית ספר. בתקופת ילדותי לא היה מידע רב על הפרעות קשב וריכוז ולצערי, סיימתי את הלימודים ללא תעודת בגרות מלאה. לאחר השירות הצבאי עברתי לתל אביב  וכחלק ממכלול המשימות אשר היו ברשימה שלי, השלמתי מספר בגרויות בהצלחה. רצה הגורל והתחלתי לעבוד בבית הספר בו השלמתי בגרויות והתחלתי להתקדם לאט לאט בדרכי המקצועית בתחום החינוך. בשלב מסוים עזרתי לייסד את בית ספר "חרשן" בו אני מכהנת בתפקיד מנכ"ל. ידענו וחשבנו מתוך ניסיון אישי מהם הכלים הדרושים על מנת לעזור לתלמידים ולמקסם אותם להגיע להצלחה.

השינוי: "התפנית הגיעה במקביל לצורך להתמודד עם מצבים קשים מביא איתו את היכולת לפתח תכונות של חוזק פנימי. הגעתי למסקנה שהקושי שלי זה ה'דרייב' שמניע אותי מדי יום בעבודה מול תלמידים, מדריכים ומורים. ברגע שהפסקתי לחשוש בפנים, האנשים הסובבים אותי כבר לא שמו לב. הרבה מאוד תלמידים שנרשמים מידי יום לקורסים של בגרויות ופסיכומטרי ב'חרשן' מאוד שמחים לגלות שגם אני בעברי השלמתי בגרויות וזה מעניק להם בטחון. כמובן שהמשפחה והחברים מאוד תומכים.

המסר שלי
: "להתמקד ביתרונות שלך ולא בחסרונות".

>> חיים שלמים בשנה אחת: 4 נשים על מהפך ב-365 ימים