משהו מוזר קרה בשידור של "האח הגדול" בשבת האחרונה. לא, אני לא מתכוונת להדחה המפתיעה של פרידה – כי תכל'ס, העונה הזאת היתה משופעת בהדחות מפתיעות לאורך כל הדרך – אלא דווקא לתרועות הרמות שלהן זכתה ליהיא בכל פעם שאסי עזר קרא להצביע למועמדים להדחה.
אפשר לומר הרבה דברים על ליהיא – היא שחקנית מעולה, היא מצחיקה, היא מעניינת ומודעת לעצמה בדיוק במידה הנכונה – אבל מי חשב שדווקא היא תהפוך לאחת הדיירות האהודות מבין חמישיית הגמר? בטח לא אני.
לאורך העונה הזאת הסתמנו שלושה דיירים חזקים, שציפינו לראות בגמר ראש בראש: ג'קי, פרידה ונופר. פרידה כבר מזמן חזרה לתותי, וג'קי ללא ספק עשה את כל הצעדים האפשריים כדי להפוך לאלירז 2. אלא שבשקט בשקט, בתוך חמישיית הגמר הבלתי אפשרית הזאת, מסתמנות להן שתי מועמדות ראויות יותר לזכייה – ליהיא ונופר.
את חושבת שאת מעדיפה את ג'קי?
אלפי טוקבקיסטים אולי מעדיפים את ג'קי – בכל זאת, הבחור הגיע עם אסטרטגיה מצוינת מהבית, עם ז'רגון מוכן מראש ("מדענות", "של הביוקר", "התחת שלי במים" ועוד), ועם עלילה שלמה מלאת אפקטים שבה הוא האנדרדוג שבור הלב שרק רוצה להישאר פשוט ולהקים בית ומשפחה פשוטים ולזכות במיליון שקל פשוטים. אבל רבבות מסמסים כמוני, יש לקוות, יראו מעבר למשחק הזה ויבינו שבעונה הזאת, ג'קי הוא לא האלירז. הוא הבובליל.
מרוב משחקים, אסטרטגיות ותחמונים, ג'קי עשה הכל חוץ מלהכניס את התחת למים. מי שעשתה בשבילו את כל העבודה מהיום הראשון הייתה נופר, שאמנם נהנתה מתשומת לב גברית וברית בלתי מעורערת בתוך הבית, אבל גם שילמה מחיר ועמדה להדחה פעם אחר פעם בגלל שלא חששה לעמוד על שלה ולהביע את דעותיה בקול רם – ממש כמו אלירז. נכון, זה היה רועש ולא תמיד נעים לאוזן, אבל יש דברים גרועים יותר במשחק חברתי כמו "האח הגדול". להתחבא מאחורי הבחורה שלך ולתת לה לספוג את האש פעם אחר פעם, לדוגמה.
תומכי נופר נוהגים לומר עליה שהיא "הכי אמיתית בבית", אבל "אמת" של ריאליטי כבר לא אמורה לעשות עלינו רושם. כל מתמודד בכל תוכנית שאי פעם שאף להגיע רחוק טען שהוא "הולך עד הסוף עם האמת" שלו, וזה בדרך כלל אמר שהוא התנהג כמו הגרסה הכי אנוכית וקיצונית של עצמו. להיות אלים כלפי אחרים זה לא להיות אמיתי; לנהוג בחוסר רגישות ולומר מה שבא לך בלי להתחשב בסביבה זה לא להיות אמיתי; לבכות, להתלונן, לשפוך את הלב בכל פעם שהמצלמה דולקת זה לא להיות אמיתי.
האישה הכי אמיתית בבית
אז למה כן מגיע לה? בגלל שהיא הצליחה להיות נופר, מי שהיא בחוץ, גם בין כתלי הבית הסוריאליסטי הזה, ולשמור על צלם אנוש לאורך שלושה וחצי חודשים. כשהיא בכתה ידענו שזה מכאב ולא מפינוק. כשהיא שמחה שהקהל צעק את שמה בהופעת האירוויזיון, ידענו שזה מהתרגשות ולא מיוהרה. מבין החמישייה האחרונה, נופר היחידה שהצליחה להיות בולטת ורלוונטית, מבלי להימאס עליי לגמרי.
עם כל הכבוד לסיוון, ברור לגמרי שהתחרות האמיתית בגמר הזה היא בין נופר לליהיא, מתמודדת שעשתה כברת דרך ארוכה מלהיות הצל של פרידה עד שהפכה לאחת הדמויות המעניינות והמשעשעות ביותר העונה. כבודה במקומו מונח, אבל ההישג האמיתי שלה הוא זה שהגיעה עד הלום בכוחות עצמה. טוב, נו, עם קצת עזרה מאבירם ומחתיכי.
אז מה יקרה בשבת? אם לסמוך על העונה הזאת של "האח הגדול", צפויות כמה הפתעות גדולות, ואולי אחת גדולה במיוחד. האם נופר מסוגלת להביס את ג'קי וליהיא ולזכות? אני מבטיחה לתרום סמס אחד למאמץ. אחרי הכל, לנופר מור מגיע לקחת את העונה הזאת בגלל שהיא חריפה, אינטליגנטית, רגישה, מצחיקה ואמיצה. מזכיר לכם מישהו?