מחקר שנעשה לאחרונה מצא כי אישה ממוצעת מביטה במראה מעל 70 פעמים ביום. מופתעות? גם אנחנו לא. אבל לקריסטין גרוייס, סטודנטית באוניברסיטת UCLA, נשבר האובססיה החריפה הזאת להביט בכל רגע נתון בהשתקפותה והחליטה לעשות מעשה. אמיץ. זו גזרה על עצמה לחיות שנה שלמה ללא מראה. המאבק היומיומי שלה עם דימוי גוף גרוע גרם לקריסטין לתהות האם שנה ללא מראות יכולה להוביל לקבלת הדימוי העצמי והערכתו. הרעיון הנועז עלה בראשה תוך כדי קריאת קטע מהספר "לידתה של ונוס" של שרה דוננט, בו מסופר על מסדר של נזירות הנמנעות ממראה גוף האדם, כולל גופן שלהן.
"הבטתי על עצמי שעות והרגשתי ביקורתית"
הפרויקט נפתח רשמית ב-26 במרץ 2011 ועתיד להימשך עד ה-25 במרץ 2012. מדובר באתגר רציני עוד יותר מאחר וקריסטין החליטה לעשות זאת מספר חודשים בלבד לפני החתונה הצפויה שלה שתיערך ב1 באוקטובר השנה. מסתבר שהיה זה הלחץ המתמיד של להראות "טיפ טופ" שהתעצם תוך כדי תכנון החתונה וגרם לה לשבור את הכלים. "בחרתי את שמלת החתונה שלי לפני שהתחיל ה'פרויקט'. הבטתי על עצמי שעות במראה והרגשתי ביקורתית כלפי עצמי", "אני רוצה שהחתונה תסבוב סביב בן זוגי מייקל, סביבי והאנשים האהובים עליי. לא סביב התהיות האם הורדתי חמישה קילו כדי להידחס לתוך שמלת הכלה".
קריסטין, שאת עבודת הדוקטורט שלה עשתה על הסטנדרטים של מידות הבגדים בארה"ב, תיעדה את האתגרים וחיי "היום יום ללא ראי" בבלוג "מראה, מראה שעל הקיר". בבלוג אפשר למצוא את ספר החוקים שיצרה לעצמה, כמו למשל: היא מרשה לעצמו להביט על הצללית שלה, ועל המראות שבמכונית. אך מנגד: בכל שימוש בסקייפ למשל, תימנע מלפתוח את חלונית הווידאו של עצמה. כמו כן, אסור עליה להביט בתמונות של עצמה במהלך השנה המדוברת, מלבד תמונות החתונה העתידית.
וכך למשל, היא כותבת ביום ה-139 לפרויקט, על דברים חדשים שהיא למדה לאהוב בעצמה. "תמיד אהבתי את הידיים שלי. לקחתי את הציפורניים הדקיקות והקטנות מאמי ואצבע אחת נוטה מעט פנימה מאבי..... אני גם אוהבת את הלחיים העגולים שלי. פעם חשבתי שהם שמנים מדי, ואולי הם כאלה. אבל הם גם ממש רכים. רק עכשיו אני מבינה כמה זה יפה...."
אבל יש גם מבקרים לסיפור של קריסטין. אלה טוענים שהיא לא "הלכה עד הסוף" עם משנתה, ולא חשפה את האמת העירומה, וביטלה סטנדרטים שקריים של יופי מאחר והחליטה להמשיך להתאפר. "למרות שחלק מקוראיי היו ביקורתיים כלפי ההחלטה שלי להתאפר במהלך הפרויקט, החלטתי לעשות את המינימום: קרם לחות, סומק, מסקרה, לפעמים צלליות בגוון ניטרלי - זה היה חשוב לי מבחינה מקצועית". אומרת קריסטין, שדאגה לתרגל "איפור עיוור" טרם הפרויקט.
האם איפור משפיע על דימוי עצמי?
הבטת במראה? את מזיקה לבריאות הנפש שלך
לדברי רנה אנגלן- מדוקס, פרופסור לפסיכולוגיה ומומחית לדימוי גוף באוניברסיטת נורת'ווסטרן, הבדיקה הבלתי פוסקת שלנו במראה עלולה להזיק לבריאות הנפש. "מה שאתה רואה בראי הוא מה שאנשים אחרים רואים, זה מבט של אאוטסיידר", אומרת אנגלן- מדוקס. היא טוענת שמחקרים רבים הוכיחו כי חוסר שביעות רצון מהגוף שלנו לוקח את המשאבים הקוגניטיביים שלנו, כלומר, המוח. מתוך כך המוח לא מסוגל לחשוב על שום דבר אחר מלבד דימוי הגוף הרעוע. לא רק האם החורגת והביצ'ית של שלגיה לוקחת את המראה שעל הקיר קצת קשה מדי. יש לזה אפילו שם: "הפרעת גוף דיסמורפית", דחף כפייתי להביט במראה, לעתים במשך שעות.
איך תדעי שאת שבויה של המראה בביתך? "אם הבטה ממושכת בראי גורמת לכם לאחר באופן כרוני או להתחיל 'לחטט' בעור שלכם, אלו סימני אזהרה", אומרת אנגלן- מדוקס. "הבטתם במראה, הכל תקין? כעת התרחקו משם. המראה לא יכולה לתת לך מידע נוסף אם תמשיכו להביט בה".
אין ספק שרצוי להוריד הילוך בכל הנוגע לעיסוק האובססיבי שלנו במראה, אבל מכאן ועד שנה שלמה ללא מראה? אנחנו לא בטוחות שהיינו עומדות באתגר הזה. אם היינו מחליטות לנסות, בכל אופן, דבר אחד בטוח - לא היינו מעיזות לאכול פטרוזיליה שתיתקע לנו בין השיניים ולא נדע על כך לעולם במשך אותה שנה.