ל"מלחמת הכלות" היה בכיף אפשר לקרוא גם "סרט בנות" או פשוט לשים שלט ניאון גדול ומהבהב שזועק לגברים עוד מחוץ לאולמות: "צבע אדום, צבע אדום, נא לתפוס מרחק". רק בכרזה שלו כבר יש שתי נשים בהינומה לבנה. ואולי אנחנו בכלל צריכות להגיד תודה שלא תרגמו את זה פה ל"לא נפסיק להתחתן", אפרופו המלחמה בעזה. כנראה שמישהו שם הבין שאנשים עושים את ההפרדה לבד. מכל מקום, מבלי בכלל לדרוך בקופות את יכולה בטח לנחש שהמילים קומדיה, רומנטית, קאט פייט והפי אנד הם הלחם וחמאה של הסרט.
על מה? ליב הבלונדינית (קייט הדסון) ואמה הברונטית (אן האתאוויי) הן BBF (חברות הכי, אבל הכי טובות) הן צעירות בנות 26 שמחזקות קשר חברות אמיץ מגיל ינקות בערך. אחרי זיכרון ילדות מתוק של חתונה שנערכת במלון פלאזה בחודש יוני, השתיים חתמו חוזה עם עצמן שכשיגיע יומן הלבן, כך בדיוק תיראה חתונתן. ואז, מה אתם יודעים, שתיהן מקבלות הצעת נישואין במקביל. שוקינג. מפה לשם, השתיים מבקשות להתחתן במלון פלאזה ומתעקשות כמובן על חתונת יוני. ומכאן הכול משתבש. איך? אתן יכולות לנחש. אנחנו מעדיפות לא לספיילר יותר ממה שצריך, אבל זה באמת לא מתוחכם מדי.
יכול להיות שתתעצבני: מהקיטש מעורר הבחילה בהתחלה. שתי בנות שלא מפסיקות לקשקש פטפוטי חתונה, הינומה, חתן יפה, שמלה לבנה וחיים מאושרים עם גדר, כלב, וילדים. ההיאחזות במיתוס שכל ילדה חולמת להיות כלה הוא כה חבוט, מאוס ולעוס, שאפשר בהחלט למחוק אותו מעל פני האדמה ובטח שלא להנציח אותו בסרטים.
אבל מאוד תאהבי: את ההתפתחות בעלילה. זה לא שעומדות לתקוף אותך תפניות שלא צפית מראש, או פיתולים שלא חשדת בהם. הכול די צפוי וידוע מראש, אבל יש בהחלט לא מעט רגעים הומוריסטיים שגרמו לי לצחקק בקול גבוה וחסר בושה. בשביל שתי בנות שנראות ממש טוב, הדסון והאתאווי עושות עבודה לא רעה כקומיקאיות
אמירה אופנתית: מדובר בסרט אורבני, צעיר וטרנדי. הדסון היא עורכת דין מצליחנית ואסרטיבית, לבושה בחליפות סקסיות וצמודות, חושפת רגליים ארוכות ומחשופים נאים. היי, אפילו בטרנינג היא הופכת עולמות. האתאווי היא הנסיכה הברונטית, מורה בתיכון, נטולת עמוד שדרה של ממש ומלתחתה שונה משל הבלונדה: שמלות נופלות ומחמיאות וכמה דברים מקושקשים שחוזרים על עצמם. אגב, זה היה בלתי נמנע לצפות בשני ההפכים האלו על המסך ולתהות: מי יותר שווה – הבלונדה השזופה מלאת החיים ועתירת האנרגיות או הפרינססה הברונטית בעלת עור החרסינה.
גבר גבר: בריאן גרינברג, שמגלם את נייט, אחיה של ליב. השתיים מאורסות לשני חנונים מרגיזים נטולי כל סקס אפיל ממשי, שזוכים ליותר מדי זמן אוויר. לא ברור מה עבר בראשו של הבמאי שהתקמצן דווקא על נוכחותו של גרינברג ("פשוט מאוהבת"). מדובר באחד הג'ינג'ים הכי מתוקים על המסך שמרגיש לך באמת כאילו הוא בחור טוב שישיל את נעלייך בסוף יום עבודה ויריץ בהם מסאז' עמוק ומרגש.
את מי כדאי לך לקחת: כל בחורה, עדיף ה-bff הפרטית שלך, עדיף לא פמיניסטית.
טישו מישהו: את בהחלט יכולה להשתמש במסקרה רגילה. על אף הניסיון העדין לגרום לנו לבכות, זה לא הצליח. לא נורא. יש מספיק סיבות אחרות לדמוע בימים אלו.
בשורה התחתונה: קיטש, חמוד, קליל, מצחיק.