לא היו לכן חברים

היה לכן צחוק משגע. היו לכן רגליים ארוכות, שדיים גדולים, בטן שטוחה. לא, הייתן שמנות. באתן מבתים הרוסים, משפחות עם כסף, ההורים שלכן היו משוגעים זה על זה. אבא שלכן היה רואה חשבון, חבר קיבוץ, חסר בית, מרצה לשפות באוניברסיטה. הוא אהב אתכן כמו שאוהבים בת זקונים. הייתן בנות יחידות. נולדתן למשפחה מרובת ילדים, אחרי שנים של טיפולים, הייתן מאומצות. עולות חדשות מאתיופיה.

הייתן טובות בחשבון, למדתן ראיית חשבון. לשון עברית. קינסיולוגיה. רציתן לעבוד עם ילדים, להיות עורכות דין , אימא שלכן הייתה מכורה לסמים (נגמלה לבד), היה לכן דוד רופא. לא, הוא ישב בבית כלא, על ניסיון לרצח. הייתן בלונדיניות, בקיץ קצוות השיער שלכן נשרפו כליל. לא; השיער שלכן היה שחור ממש, מתולתל כולו. נולדתן בסנקט פטרבורג. לא לא: ההורים שלכן באו מאמריקה, אתן נולדתן במושב, עניתן להם בעברית כשפנו אליכן בבליל שפות זרות.

דיברתן רוסית עד גיל שבע ואז שכחתן, גם את השלג. עברית הייתה השפה היחידה שהכרתן. סירבתן להשיב לסבים שלכן כשדיברו איתכן אמהרית. העמדתן פנים שלא הבנתן. אבא שלכן, רואה החשבון, אנס אתכן במשרד שלו. סבתא שלכן שמרה את המפתח מ-48'. הייתן הנכדה המוצלחת, הילדה הכי יפה בגן, היו לכן עיניים שהסגילו כשזעמתן, שהקפדתן לעצום בנשיקה הראשונה שלכן.

עשיתן סקס. מעולם לא גמרתן. לא! גמרתן בכל פעם. שנאתן לבלוע אבל עשיתן את זה בכל זאת. כל כך אהבתן את זה עד שהפסקתן באמצע כדי ללכת לשירותים ולדחוף את האצבעות שלכן לגרון כדי שתוכלו לטעום אותו עוד פעם. ירקתן. אחרי חודשיים קפצתן ממגדל גבוה. התאשפזתן בבית חולים לחולי נפש. הגעתן לחדר המיון עם אלקטרוליטים נמוכים וקריסת כבד, אבל ברגע האחרון ממש הצילו אתכן. מזל. שכבתן שבוע במחלקה הפנימית ואז חזרתן.

עכשיו היה לכן כסף. קניתן בגדים יפים. צעצועים לאחיינים שלכן. ספוגיות כדי שתוכלו לעבוד ללא הפסקה, כל החודש. כשנתקלתן אחת בשנייה במכונית – מישהי נכנסת, מישהי יוצאת – לא חייכתן. צחקתן. הצחוק שלכן היה חזק כל כך עד שנמאס לשכנים לשמוע אתכן. העמדתן פנים שאתן גונחות בזמן שמיררתן בבכי. מיררתן בבכי.

כשחזרתן הביתה והסרתן את האיפור מעל פניכן הוא התערבב בדמעות של אושר. כשיצאתן לשתות עם חברי הילדות שלכן הזמנתן אלכוהול זול, ואז יקר, לפי הסדר. לא היו לכן חברים. היה לכן בן זוג שהיה מתכנת מחשבים ועבדתן רק כשהיה במילואים, או בחו"ל לצורכי עבודה, וניסיתם להיכנס להיריון אבל לקחתן גלולות ולא סיפרתן לו.

אהבתן נשים. אהבתן גברים. הרבה. לא אהבתן אף אחד. הייתן יפות, היה לכן עור פנים רגיל, נמשים, שפתיים יבשות ואת הציפורניים גזזתן עד זוב דם כי פחדתן שאחרת תכאיבו למישהו. לא רציתן להכאיב לאף אחד. רציתן להרוג את כולם, רציתן לצעוק, פעם אחת צרחתן. אבל זאת הייתה טעות שלא חזרתן עליה. סתמתן את הפה. עשיתן סקס בחדרי שירותים ציבוריים, מועדוני ריקודים, על מדרגות סוכת המציל בחוף הים, במלון דירות יוקרתי, במיטה שלכן. נכנסתן למכונית שחיכתה לכן בכל לילה באותה הקלות שבה יצאתן ממנה. מה היה לכן להפסיד? לא היה לכן שום דבר.

"אהבה", מעין איתן, 88 עמודים, הוצאת רסלינג ; ניתן לרכישה גם באפליקצית "עברית"