אחד הקמפיינים המגוחכים ביותר ששידרו כאן היה הקמפיין ההוא שעודד משפחות להיפגש לארוחות משפחתיות. ברצינות, אם יש חברה שממש, אבל ממש לא צריך לעודד בה משפחתיות, זו החברה הישראלית. למעשה, מה שבאמת צריך כאן זה קמפיין להחזרת קופסאות הפלסטיקים שבהן הילדים לוקחים ארוחות ארוזות של אמא של שאריות ארוחת השישי, אם כבר רוצים להיות מעשיים. אין מה לעשות, המצווה הראשונה שהנחיתו עלינו היא "פרו ורבו", וממנה השתמעה לאורך ההיסטוריה היהודית הסוערת משפחתיות חמה, על גבול החונקת.
משפחתיות זה יופי, רובנו חשים רגשות די חיוביים לבני משפחתנו, חוץ מאשר בפעמים שבהן היינו רוצים להרוג את כולם, מה שבדרך כלל קורה בחגים. הבעיה היא הלחצים שמפעילים על כל מי שלא מתאים לשטאנץ המשפחתי הקפדני. אני, למשל, השתייכתי עד ממש לא מזמן לשתי קבוצות מאוד בעייתיות בציבוריות הישראלית: אני גם רווקה, וגם, עד לפני שנה ומשהו, עדיין לא הייתי אמא. מי שלא זכתה לבלות מספיק זמן באחת הקטגוריות האלה לא יכולה לדמיין לעצמה כמה צקצוקי רחמים ונדודי ראש חומלים ספגתי בגבורה במהלך השנים, בעודי נשבעת לכל מי ששואל שביקר לי, אני נורא רוצה בעל ומשפחה, רק לא יוצא.
רק תעיזי להגיד שאת לא רוצה ילדים
אבל עזבו, רווקות זה כסף קטן. מי שבאמת סופגות את הארטילריה הכבדה הן נשים שמעיזות לומר שהן לא רוצות ילדים. ויי ויי ויי, אליהן מתייחסים באמת בתור פסיכיות מסוכנות. כל זב ומצורע מרשה לעצמו להסביר להן שילדים זה אושר, שאין להן מושג מה הן מפסידות, ומי הן חושבות שיטפל בהן בבית אבות?!
פעם, לפני כל בנק הזרע הזה, לרווקות שלא רצו ילדים לא הייתה בעיה. אף אחד לא ציפה מהן לכלום. מי שלא רצתה לשתף את העולם בחוסר העניין שלה בהתרבות הייתה צריכה רק למלמל משהו על זה שהיא נורא רוצה, אבל אין עם מי, וכולם היו עוזבים אותה בשקט.
אבל הימים הטובים האלה נגמרו. מאז שבנק הזרע הפך לאופציה פחות או יותר לגיטימית, כל דוחפי האף שפעם הסתפקו במבטים מלאי צער פתאום מרשים לעצמם לשאול למה בעצם את לא נוקטת באופציה הסבירה הזאת. היום כמעט לכל אחד יש בת דודה של חברה ממש קרובה שעשתה ילד "ככה", והילד "דווקא בסדר", והלוואי שהיה לי שנקל על כל אישה שליד מדף הטיטולים בסופר הסבירה לי שככה הכי טוב, כי מי בכלל צריך בעל?
כמובן, אפשר להסביר לבעלי הכוונות הטובות שאת לא חושבת שאת בנויה לגדל ולפרנס ילד לבד, אבל בגלל שהשכנה ממול היא גם מומחית פריון, היא תתחיל להסביר שבגילך אסור להתמהמה, ושכל ילד מביא איתו את המזל שלו. וכך כל מי שחשבה שהיא גילתה איך לנצח את השיטה מוצאת את עצמה נופלת בחזרה למגרסת הנורמליות הישראלית, ושוב צריכה לספק תירוץ שיתקבל על דעתו של מתקין הכבלים.
אין מה לעשות, אתן אולי רצות מהר, אבל המשפחתיות הישראלית רצה הרבה יותר מהר מכן!
אה, אבל אם אתן לרגע חושבות שאם תביאו ילד זה יסתום למישהו את הפה, תשכחו מזה. ילדים יחידים הם נושא טעון כמעט כמו אין ילדים, ובערך כשהתינוק שלכן יהיה בן חודש הפדיקוריסטית תתחיל לשאול מתי את מביאה לו אח או אחות, כי אמא וילד זה לא משפחה.