View this post on Instagram
לידה שקטה היא הגהינום. הגיהינום של כל אישה שעתידה להיות אמא, של כל זוג שחולם על משפחה. במקום שבו אמורים להיוולד חיים, קורה מוות. זה מושג מכובס שמאפשר לאנשים להתמודד עם העובדה שבמקום תינוק חי – נולד תינוק דומם, כזה שלא בוכה עם צאתו לעולם. או במילים לא מכובסות - תינוק מת.
הלידה הזאת מתרחשת, בדומה ללידות רגילות, בחדר הלידה. אלא שבמקרה של לידה שקטה, חדר הלידה שנבחר הוא לרוב זה שממוקם בקצה המסדרון, ועל הדלת שלו תולה הצוות ציור של פרפר. אני מודה שעד היום לא התעניינתי למה.
הכל מתנהל על פי פרוטוקול של לידה – כאבים, ירידת מים וצירים, אבל בלי הסוף הטוב, בלי דמעות של שמחה – רק דמעות של עצב וחור גדול בנשמה. לחדר הזה נכנסים רופאים בדממה, בפנים חתומות. אבל על התינוק שנולד לא מדברים, ואם מחליטים לצלם - זו בטח לא תמונה שאפשר לשתף ברשתות החברתיות. יותר מזה, בעוד כמה חודשים גם הסביבה תתקשה לקבל את האבל עליו. מדינת ישראל לא תתייחס אליו כאל תינוק שנולד וזכאי לקבורה.
ירדן הראל, שבעבר יצא לי לעבוד איתה בטלוויזיה ובשנים האחרונות חיזקה את מעמדה כעוד אישיות מפורסמת שמתפרנסת מהרשתות החברתיות, נכנסה אתמול לסטטיסטיקה העגומה הזאת. היא הפכה לחלק בלתי נפרד מ-9,000 נשים שחוות לידה שקטה מדי שנה.
לזכותה ייאמר, שלצד מתכונים לעוגיות שיבולת שועל של בעלה, עומרי, ותמונות פוטוגוניות מלוקיישנים מופלאים ברחבי העולם, הראל לא חסכה מעוקביה הצצה גם לחלקים הלא פשוטים שחוותה בשנים האחרונות במאבק שלהם להורות. היא שיתפה בטיפולי הפוריות הממושכים והקשים שחוותה ולא צלחו, ובכך שהפכו להורים בזכות תהליך פנדקאות. לאחרונה גם שיתפה שקרה לה נס – לאחר ששני ילדיה הובאו לעולם בעזרת פונדקאית, היא נכנסה במפתיע להריון והייתהעתידה להביא תינוק לעולם.
"הנס הפרטי שלנו, החלום שכבר מזמן הפסקנו להעז לחלום התגשם. מבלי לתכנן, בבדיקה שגרתית, פתאום זכיתי לשמוע את שתי המילים 'את בהריון'. אני? בהריון? לא הצלחתי להבין מה אני שומעת ואיך בכלל הגיוני? איך אחרי כל השנים? אחרי כל הטיפולים, הניסיונות, ההשלמה", כתבה הראל רק לפני כשבועיים.
אתמול היא פרסמה את הפוסט העצוב הבא: "שם הבטן שהענקנו לך הוא ניסים, כי היית הנס שלנו. גיליתי אותך בשלב מתקדם, רגע לפני חודש שישי ובזכותך הגשמתי את החלום שלי לחוות הריון. זכיתי לראות את הבטן שהלכה והתעגלה ויצאה פתאום, כאילו בשנייה - מהיום שידעתי עלייך, את הבעיטות שלך ואת החיבוק העוטף אותך ואותי של עומרי כדי שירגיש גם. אפילו לידה עברנו אתה ואני יחד. הלב הקטן והטהור שלך לא היה מוכן עדיין לעולם הזה, אבל רציתי לומר לך תודה, תודה שבחרת בי להיות אמא שלך גם אם זה היה רק לזמן קצר. אנחנו נפרדים ואוהבים אותך תמיד. אמא, אבא, גפן ולני. בבקשה תשמור על האחים הגדולים שלך מלמעלה".
View this post on Instagram
הבנאליות של האינסטגרם
בניגוד ליתר הנשים האנונימיות, הראל לא תזכה לשורה של שאלות מביכות מהסביבה. היא לא תצטרך לחוות קשיים בירוקרטיים שרובן חוות. אבל בניגוד לאותן נשים שיכלו להיכנס למיטה ולנסות להיעלם זמנית, להראל לא תהיה את אותה פריבילגיה. כל העולם ואשתו קראו אתמול על מה שעברה בכותרות הראשיות של כלי התקשורת.
כשרפרפתי אתמול באינסטגרם ונתקלתי בטקסט המצמרר, הייתי צריכה לקרוא אותו פעמיים נוספות רק כדי להבין שמדובר בלידה שקטה. הבנאליות הזו של קריאת פוסטים באינסטגרם והדרך שבה אנחנו גוללים לפוסט הבא היתה פשוט מקפיאה במקרה הזה.
הראל היא גיבורה בעיניי, לא פחות מזה. אישה אמיצה שעושה שירות אדיר לאחד הנושאים הכי מושתקים וכואבים. אני נזכרת כמה כוח נפשי נדרש כדי לבצע את הפעולות הכי פשוטות בימים שאחרי, אז רק שערו בנפשכם מה נדרש ממנה כדי לכתוב את הפוסט, לפרסם אותו ולקרוא את התגובות.
כאדם אנונימי, אני מתקשה להבין את הצורך הזה בשיתוף בזמן אמת. מצד אחד, מפורסמים בחרו לעצמם דרך ללא מתווכים כדי לספר לעולם במילים שלהם את מה שעובר עליהם, ואולי מפה נובעת הבחירה הזאת.
מצד שני, הצורך לשתף בזמן אמת את כל מה שקורה לך בחיים הוא סוג של השתעבדות. קורבנות של עולם אינסטנט תובעני. כזו שאין חיים בלעדיה, לטוב ולרע. במקרה הזה - רע מאוד וחשוך.