הכל התחיל ביום שישי אחד, בו עזרא שיינברג התקשר וביקש לתאם איתי פרטים וגירסה למקרה שיתקשרו אלי ויבררו איתי. הוא אמר לי בדיוק מה עלי לומר, איך לשקר ולהסתיר ובעיקר לחפות עליו ועל מעשיו. האמנתי לדבריו, שמנסים להעליל עליו, לתפור לו תיק ושמישהי "חכמה" פתחה את הפה ובעקבות זה מבררים אחריו. איך לא אאמין?!

הרב של בעלי, שלי, של משפחתי, קהילה שלמה, כל אנשי צפת והסביבה נוהרים ובאים סביבו, מתייעצים, מבקשים ברכה, בכל הארץ מכירים ואפילו מארצות שונות אנשים מעבירים שאלות ובקשות מרוב כוחו וגדולתו.

מרוב שנים בהם ידעתי שכל המעשים שהוא עושה בי הם לטובתי, להציל אותי, לרפא ולטהר, להכניס אורות מקיפים ועוד, שנים בהם הוא חוזר ואומר לי למחוק הודעות, מיילים או כל סוג תכתובת שהיא, מהסיבה הפשוטה שדבר הסמוי מן העין אין בו ברכה. וכדי שהוא יוכל להשרות את ברכתו עלי והטיפול שלו יצליח לרפא אותי, עלי לשמור על זה בסוד מוחלט כדי שהברכה תחול ותתקיים.

מחשבות, תהיות, בלבול, פחדים וחרדות...הכל הפך בלתי נשלט בן רגע.  אבל מאז זה ממשיך ומכה בי ובבעלי ביום יום, בכל רגע נתון.

במשך שנים ארוכות, ממש בסמוך להגעתנו לצפת ועד אותו יום שבו זה נגמר, כך לפחות חשבתי, עזרא שיינברג חזר ואמר לבעלי ואח"כ גם לי שיש לי חולי בגוף ואם לא אטפל בו זה יצא מכלל שליטה ומשם אין דרך חזרה.

הרופאים לא יצליחו להתמודד עם זה ואחרי שזה יורד למציאות כבר אין לו שליטה על זה, אז עדיף כך שזה באופן רוחני ובגלל הכוח שלו הוא יכול לטפל בי.

טיפולים, הרפיות, שטיפות מוח,מבלי משים הדברים נכנסים לתודעה והופכים חלק ממני. המעשים קשים, קשים מנשוא, אני מתמוטטת פעם אחר פעם ומייחלת ליום בו ארפא ולא אצטרך עוד טיפולים והרפיות.

פעם אחר פעם הוא מוסיף דרגת קושי ובכל פעם תולה זאת בכך שאחרי הטיפול המסויים הזה לא אצטרך עוד טיפולים, אך בכל פעם בהמשך להרפיה הוא מתרץ תירוצים רוחניים וקבליים שנשמעים מהימנים, ובכלל מי מעז לחשוב או לבדוק אחרי אדם ככ גדול שעושה בטובתו ומציל אותי.

הגיע היום, הבשורה פרשה כנפיים ונוכחתי לדעת את האמת המרה. בעלי מספר לי על נשים שנפגעו ואני לא יודעת איך להסביר לו שאני אחת מהן. בעלי יודע שהוא טיפל בי אך לא את מהות הטיפול,  ואני מספרת לו, לאט לאט, לאורך כל היום, גם מעכלת לעצמי וגם פותחת בפניו.

לילה, מאוחר, הבכי לא פוסק, הכאב מכאיב לי עד לעצמות, הגוף בלתי נשלט. השעון מחליף שעה ועוד שעה... כמעט 3, כבר נרדמתי לרגע, כשלפתע אנמ מתעוררת בבעתה, קמה ופותחת חלון ומנסה לנשום, אני צועקת לבעלי שיקום, אני מאבדת שליטה ועומדת ליפול, אני מרגישה שהגוף לא נשמע לי ועוד רגע מאבדת הכרה.

תזמין אמבולנס אני צועקת בשארית כוחותיי, בעלי אוחז בי, מרגיע, לחוץ גם הוא ממה שמתרחש, אך מצליח להרגיע את גופי לכמה רגעים. אני מנסה לשתות, לא מצליחה לתפקד ומגיעה למיון.

הבכי לא מפסיק, הרופאים שואלים מה קרה לי? אם עשו לי משהו? מנסים להבין... אני מתחילה לצעוק שבגלל שסיפרתי מה שקרה שיינברג משתלט לי על הגוף, אני מרגעשה שמושכים אותי, שאני נאבקת ברגליים שלי, ולא עומדת בזה.

הרופאים מרגיעים אותי, נותנים לי כל מיני דברים להרגעה, בעלי מתקשר לרב שמואל ומספר לו, והוא עונה לו שכך קרה עם מישהי נוספת, והוא מכנס עשרה  אנשים, הם פותחים ארון קודש ועושים התרת נדרים והחרת שבועות וקללות.

התרופות משפיעות ואני נרדמת. אך מתעוררת חזרה לחיים רצופי סיוטים, פחדים, ומחשבות. כל יום הוא יום להתמודד איתו. לבחור לחיות בו מחדש,  לתפקד כאדם, כאימא, כרעיה, כאישה עובדת ובת משפחה. כל יום להוריד מסך, להעמיד פנים, להתפרק ולאסוף את עצמך מחדש.

נפגעותיו של הרב עזרא שיינברג מגייסות תמיכה להשלמת התביעה האזרחית-נזיקית שהגישו נגדו. לסיוע ותרומות לחצו כאן