למה שמנה כבר יכולה להתחפש בפורים?

עוד רגע זה קורה - חג פורים. נהוג לומר "משנכנס אדר מרבין בשמחה". איזה כיף הילולה וטרללה, למי? לילדות שסוף כל סוף מותר להן להתאפר באיפור של אמא; לילדים שמרגישים גיבורי על ליום אחד; לנערות שחולמות להיות, ובכן, שרלילות (המילה הכי עדינה שמצאתי) ליום אחד בחסות החג; לאותם נערים שנהנים לצפות בנערות מהסעיך הקודם. אבל אם נודה על האמת פורים הוא גם חתיכת מכה עבור לא מעט אנשים.

לעוד כתבות בערוץ הנשים:
>> מעלה דופק: סקירת כושר נשית במיוחד
>> גדולה בעיר הקטנה: לכל המדורים
>> רוצה לזכות בתיק עור על חשבוננו?

אבא, הבת שלך התחפשה לילדה טובה תל ברוך

כאשר בראש ובראשונה עומדים ההורים: אותן אמהות שלא ישנות בלילה כדי לתפור את התחפושת המושלמת, או לחילופין אלה שרק בוכות כל הלילה על האוברדרפט ששילמו הון על אחת כזאת, שלא לדבר על האבות שנאלצים לראות איך בתן הצעירה והתמה התחפשה לה פתאום לילדה טובה תל ברוך. אבל אתם יודעים למי הכי הכי לא כיף? לי, ולנשים במידתי!

כן, גם אני מצאתי סוף סוף חיסרון במשקל, והוא נחשף לעיני כל בחג המחופש והמאושר הזה. למעשה, אם יש רגע שבו הייתי רוצה לנקוש שלוש פעמים בעקבי הדורותי שלי ולבקש להיות רזה, אבל ממש רזה זה בפורים. (טוב, וגם כשאני רואה רק שחקניות צנומות שמקבלות תפקידים ראשיים בסרטים - יונייטד קינג ושות' ליאון ומשה אדרי אהלן סחבק!)

כן, גם לי יש חלום ובו אני לובשת טייטס שחורים, בגד גוף שחור עם גב חשוף וציץ מציץ, כנפיים, מחושים, ריסים עד אין סוף ונצנצים בעיניים. סה טו! אבל במקום כל זה, אני מוצאת את עצמי שוב באוברול שעיר של טוויטי או בחליפה מרופדת של אנגרי בירדס בעודי מקללת את הרגע ואת החום שבפנים. אבל אל תראו אותי ככה - אני האחרונה שמוותרת בקלות. בניסיונותיי להתחפש למשהו קצת יותר נשי וקליל, גם ניסיתי להתחפש לטינקי וינקי, ואפילו לטינקרבל. אתם יודעים, הפיה ההיא מפיטר פן עם החצאית הירוקה שחתוכה כמו פרנזים כאלה במקום המופלא האמת שחשבתי שנראיתי כמו יופי של טינקרבל, עד שמישהו שאל אותי אם התחפשתי לארטישוק הפוך. שלא לדבר על הפעם ההיא שהתחפשתי לצפרדע, וחשבו שאני שרק. אז החלטתי להפסיק.

עד שבאה ההצעה מאגף האירועים של עיריית באר שבע שאנחה את אירוע פורים המרכזי בעיר השנה עם שרית חדד, אתי ביטון ושאר שישו ושמחו. או אז כל אותן חרדות חזרו וציפלקס אין בנמצא. מה עכשיו? למה אתחפש? אני לא יכולה לבוא סתם ככה, בכל זאת - מדובר בפורים מול מעל 200 אלף איש!

מתי הייתי הכי יפה בחיים שלי?

הגעתי לסלון של ריקי דלאל בצומת עד הלום ושמחתי שהגעתי עד הלום כיוון שעד הלום ללא ספק נערכו לבואי עם שתייה, אוכל וסוויטה מפנקת כשצוות פסיכי עובד ומתקתק אותי כאילו אני מינימום קייט מידלטון אחרי לידה. פייר? הם אפילו גרמו לי לחבב מחדש את פורים.

אז ככה זה עבד: על הפריזורה עמלה ליאן רוקמן הקוסמת ואלכס בכרך על האיפור. עד כאן הכול טוב. אבל היה לי ברור שהקושי הגדול לפניי: הבגד הנסיכתי. תוסיפו לזה את הניסיון להידחס לתוך מחוך, מה שמצריך בהחלט להיות עירומה לחלוטין. מזל שלבשתי תחתונים לבנים חדשים. כלה בלי תקלה.

פייר? שכחתי כמה שזה לא קל להיות כלה, אבל לשמחתי ובעזרת עיצוב טוב של שמלה, הצלחתי להשתחל לתוך שמלה קטנטנה שנראתה לי כמו הדבר האחרון שאצליח לעשות. זה עניין של פיזיקה או כימיה, ובקיצור: דחיסת חלקיקים במוצק. לשמחתי המעצבת ריקי יודעת מה היא עושה וראו זה פלא, בעזרת כוח המשיכה ההידרופוצוגראלי של ריקי - השמלה כבר עליי, ואני אפילו מצליחה לנשום.