ההבנה שלי לגבי זנות רק הולכת ומתערפלת. גם כשנדמה שההשקפה שלי עומדת איתנה, פיסות מידע שמתקילות אותי, פוסט או אירוע, מצליחים לטלטל את אותה השקפה מחדש. בתחילת הדרך שלי ומאז הקמת "המכללה" (בית הספר החברתי שמפעיל קורסים מקצועיים עבור שורדות זנות) אני נוטה לשמוע קולות תמוהים של אנשים שטוענים שהן בחרו במקצוע הזה וגם נשים שמשוכנעות שהזנות מאפשרת להן לחיות כמו שצריך, שהן שם מבחירה.

הרגעים האלו פוגשים גם את שגרת היום של שותפתי להקמת המכללה, איריס שטרן. הם מפתיעים ומטלטלים ומאלצים אותנו לנסח את עצמנו או את ההבנה שלנו מחדש. אני תוהה לעצמי אם הבוגרות שלנו באמת ישתלבו לבסוף במעגל התעסוקה או שאקבל דיווח על כאלו שחזרו אל התחנה המרכזית.

התשובות לתהיות האלו תמיד מגיעות בסוף, האחרונה שבהן הייתה קשורה ליערה. אישה צעירה שידעה חבטות ומכשולים שלא יספיקו לחיים שלמים. יערה דווקא מצאה את הקן הקטן והמקסים שהיא אוהבת, היא רק לא יודעת איך לממן את זה. 

מספרי הטלפון ייחסמו
"אין לה משפחה להיזרק עליה" | צילום: חדשות 2

בצומת הדרכים הקריטית הזו, עבור שורדת זנות האפשרויות הן די מועטות. כשהראשונה היא לפנות לזנות המוכרת שתספק עבורה את הצורך הכלכלי, או שתנסה להקשיב ללב ולבטן שזועקים לא לחזור אל התופת הזו שוב. אבל ליערה אין משפחה להיזרק עליה, חסכונות, ניסיון תעסוקתי או קשרים. כך שלבסוף,  האוזניים נאלצות להיאטם אל קול הזעקות שבוקע מהגוף שלה.

"איך הנשים האלו לא באות לעבוד?"

החברה שלנו עסוקה בלחוקק חוקים, להבין את המניעים של אישה ושל גבר להיות בזנות, לחפש ולשמוע סיפורים סוחטי דמעות ולנתח סטטיסטית. אבל במקביל, אותה חברה מפנה לנשים רבות עורף בכל דרך אפשרית. במקום לדבר עליהן, להבין אותן או לרצות לעזור ולסייע, צריך לספק להן פתיחות ורוחב לב שהן כל כך זקוקות להם.

בתור עמותה ששמה לה למטרה לפעול למען השתלבות נשים (שורדות זנות, נשים בזנות, שורדות אלימות) במעגל העבודה, אנחנו נתקלות לרוב בהתחמקויות שמוציאות את כל האנרגיה מהמפרשים. לא מעט דלתות נטרקות לנו בפרצוף, לא מעט שאלות שיפוטיות מופנות אלינו. שואלים למה הן לא מנסות למצוא עבודה וכשהן כן - נאמר להן שהן לא מתאימות. התרגלנו לחלקן, לפעמים אנחנו לומדות לצחוק על זה. אבל בסיכומו של עניין, ההשתקפות החברתית הניבטת מבעד למראה במהלך העבודה שלנו, לא מחמיאה לחברה הישראלית במיוחד. 

בסופו של דבר, השאלה החשובה היא מדוע נבחרה אפשרות אחת ולא באחרת? לאן הבחירה הזו תוביל אותה? וכמובן, אילו משאבים היו חסרים, איך אנחנו כנשים, גברים וחברה בכלל יכולים לרתום אותם לטובת אחרות?

לשמחתנו גם בגזרה הזו אנחנו לא מפסיקות להיות מופתעות; כשנשים באות בערב החג לעזור לנו להפוך את המשרדים שלנו להיכל לבוש חג מלא בפרחים ובשתילים שנתרמו ברוחב לב. כשנשים מבשלות בשבילנו במשך ימים ארוחת חג, כשהן נרתמות באמצע יום עבודה ועם כל הלב והנחמדות להשיג לנו חולצות בתרומה. או כשמשהו שומע על "המכללה" וישר קונה כרטיסים לאירוע שלנו שכל מטרתו היא לחגוג את פתיחת השנה, לשמוח יחד ולגייס כסף לטובת קורסים מקצועיים בשלל תחומים לנשים שורדות זנות.

ביום שבת בתאריך ה-14.10 בשעה 20:30, תתקיים מסיבת פתיחת השנה של עמותת "המכללה" באברהם הוסטל, לבונטין 21, תל אביב. כל ההכנסות יוקדשו לקיום הכשרות מקצועיות בשלל תחומים: מזכירות וניהול משרד, מכירות בתחום האופנה, סייעות ומטפלות לגיל הרך, קורס טבחות ועוד.