היום אושרה בקריאה טרומית במליאה (ברוב של 42 בעד אל מול 0 מתנגדים) הצעת החוק של ח"כ מרב מיכאלי הדורשת לנתק את קווי הטלפון המופיעים על כרטיסי הזנות. לפני כשבוע, מיכאלי העלתה סרטון נוקב בחשבון הפייסבוק שלה בו הסבירה את המניעים ליוזמה: למרות שהדבר מנוגד לחוק, מפזרי הכרטיסים ממשיכים להפיץ אותם בלי הפרעה. ניתוק המספר לעומת זאת יהפוך את הכרטיסים למיותרים, ישבש את פעילות בתי הבושת לזמן קצר וכם הרחובות שלנו יהיו נקיים יותר.
מצד אחד, כל פעילות למיגור הזנאות היא פעילות ברוכה. אבל מהצד השני, אם המהלך הזה אינו חלק ממערך צעדים משמעותי וכולל למיגור הזנאות - מדובר בצעד די שטחי שאולי יטפל בניראות של תופעת הזנות - אבל לא יעזור לנשים בזנות. את הביקורת הזאת אני כותבת בזהירות, ומתוך כבוד רב לפועלה של חברת הכנסת מיכאלי. עם זאת, צפיתי במסר שלה בחוסר נוחות. כרטיסי הזנות, היא אומרת ובצדק רב, מטנפים לנו את הרחובות. בכל זאת אני תוהה, מה עם הזנאות עצמה? הרי אם נעצום עיניים ולא נביט במציאות המכוערת - ניצול הנשים והסחר בהן לא יעלמו.
עיקר הפרסום הוא בכלל ברשת
יש שני תסריטים אפשריים למיגור כרטיסי הזנות המשוקצים. הראשון הוא התסריט האופטימי שמייחס כוח רב לכרטיסים הללו. לפי הגישה הזאת, עצם העבודה שסחר בנשים הפך להיות חלק מהנוף הנורמלי והמקובל שלנו - גם הזנות עצמה נתפסת כנורמלית ומקובלת. וכך, גם גברים שלא מבקרים בפורטלים כמו "סקס אדיר" ולא מחפשים בצורה יזומה שירותי מין בתשלום - עשויים להרים כרטיס כזה מהמדרכה, כי זה פשוט נמצא שם מולם, לאור יום - איפה שכולם רואים אבל לא מגיבים, כי שוב: זה נורמלי. למעשה, ניתן לומר שעצם הנראות הגבוהה כל כך של פרסום שירותי הזנות מייצר לגיטימציה חברתית ותרבותית לזנאות ולסרסרות. במילים אחרות: אם נסלק את הכרטיסים, נוריד גם את מספר הזנאים.
קראו גם: "היום שבו עניתי למודעה בעיתון והפכתי לזונה"
התסריט השני פסימי יותר: אנחנו הרי יודעות ויודעים שעיקר הפרסום אינו מתבצע על גבי כרטיסים, אלא ברשת, בפורטלים שבהם זנאים מחליפים חוויות וחולקים ביקורות משפילות וקשות לקריאה של ביקוריהם אצל נשים בזנות. ניתן למצוא פרסומים באתרי פורנו, או אפילו כפופ-אפים מחליאים באתרים תמימים למדי. נכון, הכרטיסים מטנפים את המדרכות, את בתי הקפה, את הרחבות ליד בתי הספר וגני ילדים - אבל אם נעלים את הכרטיסים, באמצעות ניתוק קווים, זה רק יעזור לנו להתעלם מתופעה קשה שסוף סוף עולה לתודעה הציבורית הודות לעבודת הקודש של הפעילות בתחום.
יכול להיות, שאם ננקה את הרחובות נוכל להמשיך להעמיד פנים שזנאים הם איזו תופעה שולית, קיצונית, שהם מפלצות עם קרניים ולא גברים רגילים שמרימים כרטיס ביקור מהרצפה באיזה צהריים משעמם - ומחליטים לתמחר סבל של אשה, בשביל אורגזמה.
האם נזכור את הנשים בזנות?
הפחד שלי הוא שהסטריליות של המרחב הציבורי דווקא תדכא את השיח הציבורי. הדיכוי הזה, בתורו, עלול לפגוע בביצוע מהלכים ארוכי טווח יותר. במקרה של הזנות, כשעומדת על הפרק הצעת החוק להפללה הלקוח, האפשרות שהשיח הציבורי יישכח - היא אפשרות מסוכנת שעלולה לחבל במאמצים רבים, של שנים. וכל זאת על מנת לנקות את הרחובות ממה שחברת הכנסת מגדירה כ"טינופת", בעוד שהטינופת האמיתית - ניצול נשים, סחר ופגיעה בגופן ובנפשן - ימשכו באין מפריע. הרי אנחנו לא רואות, והילדים שלנו מוגנים. בשלב זה אנחנו צריכות לחשוב - האם זה הצעד ההכרחי הבא במאבק למיגור הזנאות, או שמא מתוך רצון לעשות את הטוב - יפגע המאבק כולו, בנקודת זמן קריטית לו?
עם זאת, ראוי לציין כי כל צעד בדרך למיגור הזנאות מעלה את המודעות הציבורית ברמה כזאת או אחרת, וממסגר את הזנאות כתופעה חברתית פסולה. אבל בגלל התזמון הרגיש, כדי לשקול צעדים ולא לפעול מהבטן. הרי הימצאותם של הכרטיסים הללו במרחב שלנו מרתיחה, אבל שיקום הנשים בזנות למיגור הזנאות צריכים להיות נר לרגלינו ולהוביל את פעולותינו במאבק החשוב הזה. כן, ישנם יתרונות גדולים בהפרעה לפעילות הסרסורים והזנאים, אבל אלה יתרונות שמהם מרוויחה החברה בכללותה, ואשר השפעתם על הנשים בזנות וכן על אוכלוסיית הזנאים והסרסורים מינורית אם בכלל היא קיימת.
למרות הרצון הכן לראות צעדים ופעולות ננקטים עכשיו - צריך לעצור ולראות את התמונה הגדולה במלואה. חייבות לדאוג לכך שזוהי תהיה רק אחת מתוך סדרת פעולות שמטרתם מיגור הזנאות ושיקומן של הנשים שבזנות, אחרת מדובר בצעד שמטרתו, יותר מכל דבר אחר, הוא השקטת המצפון החברתי - שלא אמור להיות שקט כל עוד הזנאים מנצלים ופוגעים בנשים שנפלו לתחתית - למען הנאתם האנוכית והחולנית.
גליה אנג'ל, פעילה בלובי למיגור הזנאות