למה דווקא בחג החירות אנחנו מוקפות ומוקפים מסרים של הפחדה ומשטור? תעשיית הדיאטות נחשבת לאחת מהתעשיות הגדולות והמכניסות בעולם. אולי הגיע הזמן לשים סימני שאלה סביב תרבות הדיאטה, להפעיל חשיבה ביקורתית ולשאול בקול רם: "אם נכתבו כל הספרים, הומצאו כל השיטות, נאמרו כל ההפחדות וניתנו כל הטיפים להרזיה - ועדיין אין פתרון להשמנה בעולם, אז אולי הניסיון לרדת במשקל הוא מראש מועד לכישלון?"
תקופת החגים ידועה בתור תקופה מועדת לפורענות בכל הנוגע למערכת היחסים שלנו מול אוכל. כל הטריגרים נדלקים, כל המסגרות נפרצות ואנחנו מוקפות המלצות וכתבות אימה על "איך לא לעלות במשקל", או במילים אחרות: איך לרסן את עצמנו ביד רמה ובזרוע נטויה. אבל אם ידוע שדיאטות לא עובדות והניסיון לשלוט בגוף ובחשקים שלנו במקום להקשיב להם ולחיות עימם בסימביוזה מועד לכישלון מראש, אז למה שלא ננסה השנה אחרת? הנה 12 דרכים לעבור את החג עם בריאות הגוף, אבל לא פחות חשוב - עם בריאות הנפש.
-
לא לפצות ולא להרעיב
חשוב לאכול סביב ובתקופת החגים כרגיל, לא להרעיב לפני ארוחה וגם לא לצום ולפצות לאחריה. פיצוי קלורי סביב ארוחות על ידי אכילה מצומצמת מייצר בולמוסים ואכילה לא מאוזנת אבל בעיקר זה מייצר חוויה רגשית לא בריאה ולא מיטיבה מול אוכל ומול עצמנו. אני בסדר גמור גם אם אכלתי יותר מהרגיל, גם אם שבעתי מאוד, גם אם התפוצצתי. אני לא צריכה להיות ב"עונש" אם נהניתי בחג, ואין תמורה מיטיבה בצומות מנע ופיצוי סביב ארוחות וחגים, להפך, זה רק מייצר כפייתיות, הלקאה, רעב ובולמוס לא מווסתים. -
זה בסדר להתאים לבוש לתחושה
בגדים לוחצים ולא נוחים לא עוזרים לנו בשמירה על המשקל וגם לא מקדמים חוויה רגשית מיטיבה, הם רק עוד ביטוי מעיב ואלים כלפי עצמנו ורווחתנו הרגשית והגופנית. מותר ואף מומלץ להתאים בגדים לנוחות הגופנית שלנו ולסגנון המאורע!
אם אני יודעת שאני הולכת לאכול, לשבת שעות רבות ואולי גם אחרי שבוע של ארוחות הבטן שלי נפוחה מהרגיל, למה לסבול וללבוש מכנס צמוד שלכאורה אמור לעזור לי לשלוט בעצמי? למה להעניש את עצמי בתחושה לא נעימה ובלבוש מקדם הלקאה כרונית שילחץ לנו על הבטן ועל הנשמה? שחררי מהג'ינס ושימי את הבגד שיגרום לך להרגיש בנוח, כי את הכי יפה כשנוח לך. -
תחגגו את הרגע, היו בו, החיים קצרים
המגפה הגדולה והמאיימת של המאה ה-21 היא הסטרס, החרדה, המחשבות הרצות וההלקאה שלא נגמרת. לא סתם יותר ויותר אנשים תרים אחר מזור לנפשם הכאובה ולמוחם הטרוד ומחפשים מענה במיינדפולנס או בגישות שונות של בריאות הנפש, אנחנו אולי תקופת האנושות הנירוטית מכל: מסכים, מסרים, רשתות חברתיות מלאות מצגי שווא של שלמות מכל עבר, וניסיון קיצוני ומשוגע להגיע למראה נכסף ולא ישים. הבריאות שלנו הרבה יותר מעורערת מתוך הדפוס הרעיל של לא לנכוח ברגע, לא לחגוג אותו, לא ליהנות ממנו ולהיות בחרדה לגבי היום הבא.
המלצה שלי: הביטו סביב, זכרו שהימים חולפים ושנה עוברת והבריאות שלכם היא ממש כאן, בשמחה, ברגע, בהנאה ובשלווה הנפשית שלכם. -
פעילות גופנית היא חגיגה של הגוף על מה שהוא יכול לעשות ולא עונש על מה שהוא אכל
פעם כשעבדתי בחדרי כושר, היה ידוע שהמשמרות לפני ואחרי ארוחות החג, הן המלאות ביותר. כולן וכולם היו בהיסטריה לשרוף כמה שיותר קלוריות לפני הארוחה הגדולה, לכאורה יש שישאלו "מה פסול בזה?", אבל זהו בדיוק הנרטיב שממשיך לשים אותנו בפעלתנות בלתי פוסקת, לא קשובה ומאוד רעילה סביב מערכת היחסים שלנו מול אוכל, דימוי הגוף שלנו והרווחה הרגשית שלנו.
ברור לי שאם אעשה ספורט מתוך הלקאה ופיצוי, כהכרח נוקשה ובאופן אגרסיבי ולא קשוב, אני יכולה לייצר לעצמי חוויה שלילית סביב פעילות גופנית ומצוקה רגשית אם חלילה לא עשיתי. ספורט זה נפלא, אבל לא יקרה כלום אם בשבוע חופש אעשה פחות או לא אעשה כלל. כשתנועה היא לא עונש אלא חגיגה, נוכל להרגיש טוב יותר יותר עם עצמנו וגם לקדם פעילות גופנית שהיא לא מודדת, מאיימת ומפחידה. -
זכרו שזהו רגע מחיים שלמים
שימו בפרופורציה את גודל החשיבות של היום, שבוע, חודש הזה. לא, זהו לא תירוץ, זוהי ההסתכלות האובייקטיבית והנכונה כלפי בריאות בכלל ואכילה בפרט. כבני אדם יש לנו נטיה לחוות את הרגע כאמת הגורפת, הרווחת והמוחלטת של חיינו, בעוד לא כך הם הדברים. כשנדמה לנו שעלינו קילו, אנחנו בתפיסת מציאות מוחלטת משל זהו, איבדתי את המשקל הנכון שלי, בעוד האמת היא ש"המשקל הנכון" שלנו הוא ספקטרום שזז ומשתנה מתקופה לתקופה ומגיל לגיל.
החיים הם ספירליים ולרוב אמצא את עצמי בחוויה חוזרת של הרזיה והשמנה בתקופות זהות: קיץ, חורף, חג כזה או אחר, וכמובן שיש גם משתנים של גיל, הורות וחוויות חיים. אבל הסברה שבעקבות שבוע כזה או אחר אאבד את הסנטר הבריא שלי, היא, היא זו שמשבשת את הזרימה הבריאה ופעימת החיים. אז קחו נשימה עמוקה ותזכרו להבדיל בין המיקרו למאקרו בחיים. -
די להלקאה!
פלאש ניוז: הלקאה מייצרת ענישה עצמית שמובילה בפעמים רבות לפיצויים כאלו ואחרים של בולמוס, ספורט לא קשוב והרעבה, בשונה ממה שהסלילו אותנו תרבותית לחשוב, שאם ארגיש אשמה זה לבטח יעזור לי לשלוט בעצמי יותר. אז יש לי בשורות סוערות, לא רק ששליטה בעצמנו היא לא ממש אפשרית כפי שהסברתי בהתחלה (דיאטות לא עובדות וזה), אלא שאשמה מעלה בנו את רמת החרדה ואת הורמון הסטרס הידוע כ קורטיזול, היא מייצרת מצב נפשי פחות יציב ודפוס רגשי והתנהגותי חולה ולא מיטיב. למעשה ככל שנלקה עצמנו כך כנראה גם נאכל לא קשוב ואולי אף יותר ממה שנכון לנו לבסוף. -
כשמפסיקה ההגבלה מתחילה ההקשבה ואיתה מגיע חופש גדול של בריאות והנאה
אחד הטאבוים הגדולים ביותר בתרבות הדיאטה הוא נרטיב ההגבלה: "כוס אורז, כף תפוחי אדמה, צלחת אחת של קינוח, רק פירות לקינוח, בלי שתייה מתוקה, עם יותר חלבון, עם יותר סיבים, בלי סוכר בשתייה החמה" והרשימה עוד ארוכה ומשתנה לפי שיטת הרזיה כזו או אחרת. אבל האמת שלא מספרים לכם ושהיא אולי הכי מפחידה ליישום, היא שככל שנגביל ככה נרצה עוד, כמו ילד שאוסרים עליו משהו, ודווקא ככל שנאפשר ולא יהיו איסורים פנימיים לסוגי מזונות או כמויות, כך חרדת ה"תכף יגמר, אני חייב.ת עוד עכשיו", תירגע ואוכל להקשיב בנחת לחשקים שלי ולפעול בהלימה אליהם.
אני יודעת שזה עלול להיות מפחיד עבור מי שרגילים כל חייהם לספור קלוריות ולהגביל כמויות, אבל שנים אתם עושים את השיטה המוכרת, אולי שווה פעם אחת לנסות גישה אחרת? גרמו לנו לפחד מעצמנו ועל ידי הפחד בראו מציאות מנותקת ולא קשובה, כשלמעשה אתם לא יודעים, אבל ממנה אתם פוחדים. -
אין טעם להישקל, לא בחג, לא אחריו ולא אף פעם
טאם טאם טאם! אני לוקחת את הגביע הקדוש ומנפצת אותו לאלפי רסיסים, אין צורך במשקל, ואם אהיה ברורה יותר - משקל גורם לנו להסלמת דפוסים רעילים ובהחלט לא שומר לנו על אורח חיים בריא. כשאני אוכלת בריא ועושה פעילות גופנית, אני יודעת את זה, וכשאני אוכלת פחות בריא ועושה פחות פעילות גופנית, גם את זה אני יודעת. אם אני עולה במשקל, גם את זה אני יודעת, ולא, לא כי אני נשקלת, אלא כי אני לובשת בגדים ומודעת לסגנון חיי, שמה לב לתחושת הגוף וחיה בקשב או פשוט חיה.
קילו או שניים לכאן או לכאן לא משנים דבר, לא את הבריאות שלנו ולא את המראה שלנו ולא את היכולות הפיזיות שלנו. גם אם עליתי בתקופת החגים במשקל, ראשית אני לבטח אשים לב גם מבלי להישקל, ושנית, אוקי, נשימה עמוקה, הכל בסדר, החיים הם מעגל ומעבר לכך - לא יקום וייפול על זה עולמי. שורה תחתונה: אין צורך בשקילה, לא כדי לדעת אם עליתי או ירדתי במשקל וגם כי זה פשוט מרעיל את נפשנו ודימוי גופנו. -
תסתכלו על הבריאות שלך בעוד מישורים
מערכות היחסים שבהם, הנאה, הבריאות הנפשית שלו, הגוף שנושא אותנו. יש סברה חברתית שגויה ושמנופובית שאומרת שבריאות מגיעה עם רזון, משל ככל שאהיה רזה יותר כך אהיה בריאה יותר, והאמת היא שנות אור מכך. לא רק שאין קורלציה בין בריאות לרזון, ההסתכלות הצרה על בריאות במשקל ותו לא, היא זו שמעכבת בריאות מחיינו. בריאות היא כל כך הרבה יותר רחבה ועגולה מכפי שמציגים לנו אותה, היא השמחה בחיי, ההגשמה, הסיפוק, מערכות היחסים שיש לי, השיח הפנימי והערך העצמי שלי, היא שעות השינה, כבוד הגוף והיכולת להכיל את רגשותיי.
בריאות היא גם הארוחה הזאת שאת פוחדת ממנה, אם לרגע תוכלי לראות אותה כביטוי לחלקי בריאות אחרים בחייך, תוכלי להבין שזוהי חגיגה של בריאות רחבה. -
זכרו שהרווחה הרגשית שלכם לא פחות חשובה מהגופנית ולמעשה מגיעה איתה ביחד
בעולם הבריאות הקונבנציונלית, יש נטייה לראות בריאות גופנית כמנותקת מן הרווחה הרגשית שלנו, כאילו אנחנו מכונות שזקוקות לטיפול חודשי ודלק ותו לא. אבל לא כך הם הדברים, אני לא מכונית ואני לא אוכלת לפי קילומטראז' נסיעה, יש לי רגשות, חוויות והורמונים שמשנים חשקים ורעב, יש לי מצב רוח משתנה וצרכים רגשיים שחשיבותם לא נופלת וגם לא מנותקת מן הצרכים הפיזיים. ככל שננסה להתעלם מן החלקים האנושיים שבנו, כך הם יגדלו וידפקו לנו בדלת ברעש גדול. חג הוא זמן לבריאות הנפשית שלנו, להיות עם אהובינו, לנוח, לחגוג ולצאת מן המשימתיות הנוקשה של היום יום. אם נשכיל לראות זאת כרפואה לנפשנו ולא כחולי לגופנו (כאמור גוף ונפש אחד הם), אז נוכל לנוע בהרבה יותר שלווה ואיזון בתקופה זו ובכלל. -
אתם הרבה יותר מהמשקל שלכם
הגיע הזמן להגמיש את התפיסה לגבי חשיבות היופי ויותר מכך, לגבי מה יפה ומה לא. מיתוס היופי הינו צמד מילים שמתאר הנחה ובה אידיאל היופי הוא הדרך המודרנית לשעבוד נשים והצבת תקרות זכוכית, זוהי טענה שהביאה נעמי וולף בספר האייקוני "מיתוס היופי" שכתבה בשנת 91, ובו גיבתה את הביקורת שלה בנתונים רבים. גם אם נשים לרגע את התפיסה הפמיניסטית בצד, יש בימנו קידוש קיצוני ומופרך למראה חיצוני. גדלנו לתרבות שבה המדיה מתפוצצת ממראה פלסטי ומהוקצע ונמכר לנו שוב ושוב שאושר, מוצלחות ובריאות מגיעים בהכרח עם רזון. התפיסה הזו לא רק שגויה, לא אינטליגנטית ומשוטחת, היא גם מאמללת ופוגעת באנשים רבים, בחברה כולה ובנו כפרטים.
את וגם אתה הרבה יותר מהמשקל שלכם, אתם אנשים בעלי תכונות אופי, מוח חושב, גוף מרגיש, קשרים טובים, איכויות כאלו ואחרות, עולם שלם של ערך, תוכן והוויה, וכמה עצוב לצמצם את עצמנו לכדי מידת מכנסיים. אוסיף על זה ואומר שיופי הוא דבר נזיל ומשתנה לפי עונה וטרנד ובעיקר לפי עיני המתבונן. אסתר המלכה, היפה בנשים שקלה לפי הערכות היסטוריות 120 קילו, מרלין מונרו, סמל הנשיות הנצחית, הייתה מידה 42 ובכלל, יופי הוא דבר שמשתנה לפי נורמות חברתיות ובעצם לפי מה שאנחנו יותר נחשפות ונחשפים אליו.
הגיע הזמן להחליט אחרי מי אנחנו עוקבות ועוקבים במדיה החברתית, וממי אנחנו שואבים השראה ומחווטים את מוחנו לפיו: מי שאני יכולה להזדהות איתה ולהרגיש רווחה רגשית? או דווקא זו שתגרום לי להרגיש שאני והחיים שלי אף פעם לא מספיק טובים.
זכרו: בכל פעם שאתם מבזבזים זמן יקר ומשאבי נפש על הלקאה והימנעות, זכרו שהמשפט "חיים רק פעם אחת", הוא לא קלישאה אלא אמת ממשית. בעוד עשור תסתכלו על הערב הזה ומה תזכרו ממנו? אם עליתם חצי קילו? או אם היה לכם משמח, טעים, נעים ומלא באהבה? על מה תתחרטו כשתסתכלו לאחור על חייכם? על הדיאטה שלא עשיתם או על האירועים שהחמצתם, על זה שלא אהבתם את עצמכם בזמן, על זה שלא אמרתם ליקיריכם שהם יקרים ועל הניסיון התמידי שהייתם בו וניסיתם לשלוט בעצמכם ולהיות אחרים? בריאות לא יכולה להגיע משנאה וסגפנות, רק מאהבה, אמונה בעצמנו וחופש להיות. חג חירות שמח,
**הכותבת היא מאמנת כושר הוליסטית ובודי פוזיטיבית וסטודנטית לפסיכותרפיה גופנית