הנשיא לשעבר משה קצב עומד להתראיין בשבוע הבא ב"רשת 13". מה זה בעצם אומר שבשם הרייטינג מוכנים להעניק במה לאדם שניצל את מעמדו ופגע בנשים שהיו תחת מרותו, ובו זמנית חילל גם את אחד מסמלי מדינת ישראל? הפיכת פושעים לסלבריטאים היא פרקטיקה פוגענית, ובמקרה הזה במיוחד.
הנתונים המחרידים בדבר פגיעות מיניות מדברים בעד עצמם. בשנת 2020 התקבלו כ-50 אלף פניות במרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. מנגד, בין השנים 2020-2019 נפתחו במשטרת ישראל כ-10,395 תיקים בלבד בעקבות תלונות, כאשר ב-82% מהם הנפגעת הייתה אישה או ילדה. חלק גדול מהתיקים האלה נסגרו - בדרך כלל, מחוסר ראיות. כמעט כל הפגיעות, כמו במקרה של קצב, מתרחשות על רקע היכרות קודמת. כ-15.1% מהפגיעות נעשו במסגרת העבודה. ב-8.5% הפגיעה נעשתה על ידי מעסיק, בעל מרות או מפקד - לפי נתוני מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.
כעו"ד המייצגת נפגעות תקיפה מינית, אני נתקלת לא פעם בחשש להעיד ולספר על מה שקרה, במיוחד כשמולן עומד אדם הנמצא בעמדת כוח והשפעה. ריאיון עם קצב, שבו הוא יטען פעם נוספת לחפותו ולעלילות נגדו, עלול להרחיק עוד מאות נפגעות מלהתלונן על הפגיעות החמורות, ובכך גם לאפשר לתוקפים להמשיך ולפגוע בהן ובאחרות. כך למשל, על פי נתוני המשטרה משנת 2019 נמצא של-70% (3,114) מהחשודים שנפתח להם תיק בגין עבירת מין כנגד אישה, יש לפחות תיק אחד נוסף בגין עבירות מין במערכת המשטרתית במועד שליפת הנתונים.
"נשים וגברים שחוו תקיפה מינית נאלצים להתמודד עם טריגרים שעלולים להציף את אותו אירוע טראומטי ולשבש את מהלך חייהם. מדובר במעין פלישה של זיכרון קשה במיוחד, שמעורר ומחזיר אותם לדקות האימה. כל ראיון עם עבריין מעיר מחדש את כל השדים"
תהליכי החלמה של שנים
כשקוראים את כל הנתונים הרשמיים צריך לזכור את הדבר החשוב ביותר: זהו קצה קצהו של קרחון. כמעט כל הנפגעות והנפגעים לא מתלוננים כלל. כמעט כל הפוגעים לא נחשפים כלל. מקרים מתוקשרים שבהם משמיצים נפגעות כמעלילות - בעיקר כאשר היו כבר החלטות מרשיעות של בתי המשפט - יתרמו להרחקת נפגעות ונפגעים נוספים. כי מי ירצה להתלונן כשיחשוש שיוצג בתקשורת כשקרן? פתאום הנפגעות הן השקרניות, ולא האנס.
נשים וגברים שחוו תקיפה מינית נאלצים להתמודד עם טריגרים, מאזכרים סביבתיים שעלולים להציף את אותו אירוע טראומטי ולשבש את מהלך חייהם. מדובר במעין פלישה של זיכרון קשה במיוחד שמעורר ומחזיר אותם לדקות האימה. כל ראיון עם עבריין מעיר מחדש את כל השדים. הדבר פוגע קשות בהליכי החלמה שנמשכים לעתים שנים.
והרי ברור כבר עכשיו מה יהיה לקצב לומר. הוא ימשיך להכחיש את פשעיו ובכך לפגוע בנשים האמיצות שהתלוננו נגדו. מתוך ההבנה הזו, אני אומרת בצורה חד משמעית: הבחירה של ערוץ 13 לספק במה לעבריין מין מורשע היא יריקה בפרצופן של נפגעות ונפגעי עבירות מין באשר הם. האם באמת יש ערך כלשהו לראיון כזה מלבד טיפוח האגו של העבריין, וחיזוק להקת מעריציו?
לצערי החטא של רשת 13 שבו הם בחרו לעורר את הטראומה מחדש, היא אינה פרקטיקה שהומצאה על ידם. רק השנה הייתה ביקורת קשה על הסדרה המצליחה של נטפליקס שגוללה את סיפורו של הרוצח הסדרתי ועבריין המין ג'פרי דאהמר. קברניטי הסדרה לא היססו לשחזר את המחזות הנוראים ואף שחזרו את סצנת המשפט הטראומתית בו פנתה ריטה איזבל, האחות של הנרצח לינדזי איזבל, אל הרוצח המתועב והתעמתה איתו. משפחתו סיפרה שהסצנה הזו עוררה אצלם את הטראומה מחדש.
אז לפני ואחרי שידור הכתבה, חשוב שנזכור את השורה התחתונה: ב-30 בדצמבר 2010 הורשע הנשיא לשעבר משה קצב בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשתי עבירות אונס ובעבירת מעשה מגונה בכוח בא' ממשרד התיירות, בעבירה של הטרדה מינית כלפי ה' מבית הנשיא, בעבירות של מעשה מגונה והטרדה מינית כלפי ל' מבית הנשיא ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט כאשר ניסה לתאם גרסאות עם ל' מבית הנשיא. הוא סירב להודות במעשים במסגרת עסקת טיעון ואני בספק גדול אם ייקח אחריות על מעשיו גם כעת.
הכותבת היא מומחית לזכויות נפגעי עבירה מהקריה האקדמית אונו ומנהלת שותפה של האגודה הישראלית לוויקטימולוגיה.