נעה הירש (43) היא סיפור השראה אמיתי. היא סיפור על אומץ, נחישות ואמונה. בימים אלה היא נאבקת בפעם השנייה בסרטן - ולמרות כל הקשיים, האופטימיות עדיין קורנת ממנה, והיא מקפידה לעשות את אחד הדברים שהיא אוהבת ביותר: לרוץ מרתונים.
הפעם הראשונה שבה התמודדה הירש עם המחלה הייתה לפני חמש שנים, אז גילו אצלה סרטן השד, עליו היא התגברה תוך שהיא משלימה מרתון מלא. לאחרונה, כאמור, המחלה חזרה, והיא אובחנה עם סרטן הלבלב - והיא נלחמת באותה נחישות. "אני נמצאת כעת בטיפולים כימותרפיים קשים, וכתוצאה מניתוח שעברתי לפני חודש וחצי האכילה שלי מאוד מוגבלת", היא אומרת בשיחה עם mako. "גם כשהייתי 'רק' מחלימת סרטן השד זה השפיע עליי. נטלתי תרופות והיו תופעות לוואי. הריצה שלי מושפעת - אני הרבה יותר אטית כי הלב שלי נחלש. יש גם השפעה נפשית לאורך כל החיים".
אין זו הפעם הראשונה שבה חייה של הירש עוברות תהפוכות. היא עלתה לארץ בגיל 23, כשהיא אם חד-הורית לשלושה ילדים: "בחרתי לעלות מתוך ציונות ותחושה שזה המקום הנכון לגדל את ילדיי. בחרתי לעלות לבד כי הרגשתי דחף ואני לא מתחרטת לרגע". במקביל היא החליטה לעשות הסבת מקצוע מעורכת דין לאחות: "לא היה לי שום סיפוק במקצוע הקודם. הרווחתי די יפה, אבל לא רציתי להיות שם. אני בן אדם של אנשים - אוהבת לתקשר, להתחבר. לא לכתוב מלא גרסאות של אותו מסמך".
לדבריה, השינוי הביא איתו גם יחס אחר מהסביבה: "החברה שלנו מעניקה מעמד פחות מכובד לאחיות. אם יש משפט שאני שונאת זה 'היא רק אחות'. זה משהו שאני מנסה לשנות באופן אקטיבי. אני מלמדת אחיות וסטודנטיות לסיעוד להשתמש ביכולות ובידע שלהן כדי לקדם את המקצוע כך שלא נשמע את המילה 'רק'. אני זוכרת שפעם בבית חולים הייתה משפחה של מטופלת, והם היו מתוסכלים וחסרי סבלנות. האמא אמרה לי 'מי את בכלל? את סך הכל מישהי שלא הייתה מספיק חכמה כדי להתקבל לבית ספר לרפואה' - דבר שגם לא נכון, וגם לא משהו שהיו אומרים לעו"ד".
מקביל למקצועה כאחות הירש אחראית על תחום בריאות האישה בסטארט-אפ הישראלי אנטידוט, המפעיל קופת חולים וירטואלית מבוססת בינה מלאכותית בארה״ב: "אני בודקת מה קיים בשוק אצל המתחרים, איזה צרכים יש ללקוחות שלנו, ואז משתמשת בניסיון ובידע שלי כדי לעזור לצוות פיתוח".
"יש מחקרים שמראים שככל שיש יותר תמיכה הסיכוי להחלים יותר טוב. אם בסרטן הראשון שלי הרגשתי ש'הכל אני יכול' הסרטן השני מלמד אותי שרק בזכות החברים אני אשרוד"
"הריצה לימדה אותי להתמודד עם הסרטן"
את כל הדברים האלו היא במקביל למלחמה עיקשת במחלת הסרטן: "יש לי 'נשק סודי' וקוראים לה טבית'ה. היא שותפה לריצה שלי עוד מלפני הסרטן הראשון. רצנו את האולטראמרתון שלי ביחד, וגם עוד כמה מרתונים. והיא דוחפת אותי גם בימים שקשה לי. היא תיסע 45 דק ברכב להגיע אליי, כדי שאצטרף לריצה של ארבעה קילומטרים. אחרי הסרטן הראשון היא זו שלחצה עלי להירשם לעוד מרתון. בסופו של דבר, הריצה לימדה אותי להתמודד עם הסרטן, ואז הסרטן לימד אותי איך לחזור לריצה. לא פעם מצאתי את עצמי באמצע מרוץ קשה עם המשפט בראש 'עברת את הכימו, תעברי גם את זה'.
"אני מקבלת המון תמיכה - יש לי משפחת חברים שאין כמוה בעולם", היא אומרת. "יש לי קהילה מדהימה - האמת שתיים. הקהילה ביישוב הקודם שלי, אפרת, שתמכה בי וממשיכה לתמוך בי ובמשפחתי גם היום, ויש גם את הקהילה החדשה שלי במודיעין. הם עוטפים אותי בעזרה ובארוחות. מקומות העבודה שלי גם מדהימים, מבינים ומכילים. יש לי בן זוג נדיר ביכולות הנתינה שלו, וחברות קרובות שישנו איתי בבית החולים, מלוות אותי לטיפולים, מסדרות לי את הבית. סרטן היא לא מחלה שאפשר לעבור לבד, יש אפילו מחקרים שמראים שככל שיש יותר תמיכה הסיכוי להחלים יותר טוב. אם בסרטן הראשון שלי הרגשתי ש'הכל אני יכול' הסרטן השני מלמד אותי שרק בזכות החברים אני אשרוד".
"יש הרבה כדורים בחיים שלנו", היא ממשיכה, "חלק מהם עשויים מפלסטיק וחלק מזכוכית. וצריך לדעת איזה כדור ניתן להפיל, כי אין דרך לג'נגל את הכל. יש ימים שהעבודה הוא זכוכית והזוגיות היא פלסטיק. יש ימים שדווקא הזוגיות הוא זכוכית ואסור להפיל אותה. יש ימים שאני אמא על הפנים ועובדת מצוינת, ויש ימים שאני לא עובדת 100% אבל ביליתי זמן עם ילדיי לתפארת. תפסיקו לחפש איזון - ותנסו ללמוד לזהות את כדורי הזכוכית".