אפשר לחשוב שבמדינות בהן השוויון המגדרי הולך ומצטמצם, יותר נשים ייטו לבחור במקצועות שנחשבים "גבריים", אבל מחקר חדש מציג פרדוקס מעניין. ככל שבמדינה מדד השוויון המגדרי גבוה יותר, כך מעורבותן של נשים במקצועות ריאליים, כמו מדעי המחשב לדוגמה, נותרת נמוכה ואף יורדת.
ארצות הברית נחשבת למדינה בה השוויון המגדרי גבוה, וישנה מודעות רבה לקידום הרעיון שלכל אדם באשר הוא אדם יש זכות לחיות את חייו כפי שהוא בוחר. אבל מחקר חדש ומעט מדאיג מגלה כי למרות שמעורבותן של נשים באקדמיה בארה"ב גדולה, רק 27 אחוזים מכלל התלמידים שהגיעו להיבחן בבחינת AP החשובה במדעי המחשב, היו תלמידות. בנוסף, רק 18 אחוז מהבוגרות של תארים בתחום מדעי המחשב הן נשים. הקולג'ים בארה"ב הם זירה תוססת למאבקים מגדריים וקידום זכויותיהן של אוכלוסיות מוחלשות או מודרות (למרות שבל נשכח שנשים מהוות את מרבית אוכלוסיית העולם). גברים רבים מכנים עצמם פמיניסטיים ותומכים במאבקן של נשים לשוויון זכויות ולכן הפער בין הרצוי למצוי בארה"ב, צורם במיוחד.
בינתיים, באלג'יריה המצב שונה. 41 אחוזים מבוגרי המכללות והאוניברסיטאות בתחומי המדע, הטכנולוגיה, ההנדסה והמתמטיקה, הן בוגרות. אלג'יריה היא מדינה בה קיימת אפלייה תעסוקתית כלפי נשים כמו גם רמת אלימות גבוהה בתוך המשפחה. המצב המעניין הזה בא לידי ביטוי במדינות נוספות שנחשבות לא שוויוניות, כמו ירדן, קטאר ואיחוד האמירויות, שם הנשים נחשבות טובות יותר בפתרון בעיות מתמטיות ובעיסוק במדעים מדויקים. זאת, לעומת נשים ממדינות מפותחות מהמערב, שמעידות שמרגישות "חסרות ישע כשמבקשים מאיתנו לפתור בעיות במתמטיקה".
אז מה מסביר את הנטייה של מדינות שיש בהן פחות שוויון מגדרי, להכיל יותר נשים בתחומי המדע והטכנולוגיה? האם השוויון המגדרי במדינות המערביות הוא רק על הנייר ובפוסטים בפייסבוק? ואולי הדרך לקדם נשים לתפקידים "גבריים", היא פשוט להתעלם מהפערים ולתת לזמן לעשות את שלו? מאמר של צמד פסיכולוגיים בשם גיסברט סטואט ודיוויד גריי, שחוקרים באוניברסיטאות לידס ומיזורי בהתאמה, מנסה לתת מענה על הפרדוקס הזה. לדידם, מדינות שאינן מפותחות מבחינה מגדרית, גורמות לנשים בתוכן להתקדם בשל צורך כלכלי ולא מתוך מודעות לשוויון בין המינים, ופעמים רבות הנתיב לחירות פיננסית עובר דרך ניפוץ תקרות זכוכית.
אין מדובר בנשים שנולדו עם כישרון מיוחד למקצועות ריאליים, הם מסבירים, אלא בסיבות אחרות. במחקרם, שנערך בקרב 67 מדינות, הם אמנם מצאו שיכולותיהן היחסיות של הנשים היו גבוהות משל הגברים בחלק מהמבדקים או לפחות באותה הרמה. אבל כאשר נבדקו התכונות החזקות ביותר, קרי הדבר האחד בו נשים הכי טובות וגברים הכי טובים, התגלה ממצא מעניין: הבנים התגלו כמי שחוזקתם העיקרית היא מדע ואילו עבור הבנות הייתה זו פעולת הקריאה. כלומר, גם אם נערה ממוצעת הייתה טובה כמו ילד ממוצע בתחומי המדעים, רוב הסיכויים שהייתה טובה ממנו בקריאה.
ומה המספרים הראו? 24 אחוז מהבנות הוכיחו כי מדע הוא החוזקה הגבוהה ביותר שלהן, עבור 25 אחוז הייתה זו המתמטיקה ואילו עבור 51 אחוזים הנותרים, היה מדובר בקריאה. אצל הבנים 38 אחוזים הצטיינו בתחומי המדעים, 42 אחוזים במתמטיקה, ו-20 אחוזים, היו טובים ביותר בקריאה.
תעשי רק מה שאת אוהבת
בהמשך לנתונים האלה ניסו החוקרים להבין את הפערים בין בנים לבנות. "לגבי פער הקריאה, אנחנו משייכים אותו לסקרנות רבה יותר שיש לבנות, לגבי השפה. הן קוראות יותר ומתאמנות יותר וכך משכללות את היכולת הזו בילדות", הם אומרים. "ואם נבקש להסביר את הפער בין מדינות שקיים בהן שוויון מגדרי נמוך והשתתפותן הגבוהה של נשים במקצועות המדע והטכנולוגיה, לבין מדינות שיש בהן שוויון מגדרי והשתתפות נמוכה של נשים במקצועות הריאליים, נוכל לשער כי זה נובע מהמסר המועבר במדינות השוויוניות. המסר הוא שאדם, אישה או גבר, צריכים לעשות מה שהם אוהבים לעשות, וההעצמה הזו גורמת לבחירה במקצוע שהוא לאו דווקא ריאלי". כלומר, במדינות הלא שוויוניות הבחירה במקצועות הריאליים היא לא מתוך אהבה אליהם, אלא מתוך כורח המציאות כי הם מאפשרים שיפור ועצמאות כלכלית.
"מדינות עם שוויון בין המינים הם לרוב מדינות עם שירותים סוציאליים מתקדמים", הם מוסיפים. "עם רמה גבוהה של ביטחון סוציאלי. לכן, במדינות ללא שוויון קיימת חרדה גדולה יותר לגבי אפשרויות התעסוקה ולכן הנשים "לא לוקחות סיכונים" ובוחרות במקצועות מבטיחים ויציבים". המשך ההסבר הוא שבמדינות הסוציאליות, אנשים נוטים לבחור בקרירות על פי נטיות ליבם ולא תמיד על פי רמת השכר או הביטחון התעסוקתי, וכאשר נשים מפתחות כישורים שונים בילדות, אם הן רוצות להמשיך ולפתח אותם בקריירה שתהיה מהנה, הן "מרשות לעצמן" לעשות זאת. זוהי למעשה, החירות של אפשרות הבחירה האמיתית, שלא קיימת במדינות הלא שוויוניות מבחינה מגדרית.
פרמטר נוסף ומרתק שנבדק במסגרת המחקר, היה מדד שביעות הרצון הכללית של הגברים או הנשים, מהחיים. כאן, באופן לא מפתיע, התגלה כי נשים במדינות עם שוויון מגדרי גבוה היו מרוצות יותר מחייהן.
לא מדובר במחקר עם תוצאות "עצובות מבחינה פמיניסטית", מדכאות או מעציבות. אלא רק כאלה שמעוררות הרבה מחשבה על ההטייה הטבעית או הלא טבעית שקיימת אצל גברים ונשים. נשים לא נרתעות ממדע כי הן נשים, אלא כי מציאות החיים במקום בו הן חיות, ככל הנראה, מעבירה להן מסרים כי התחום הזה לא "שייך" להן. ילדות קטנות בוחרות להתמקד בקריאה, כי אולי כאשר יתמקדו בתחומים אחרים, התגובות מהסביבה (אפילו המפרגנות שיכולות לכלול בתוכן פליאה והפתעה בלי לשים לב), הן אלה שבסופו של דבר יגרמו להן לפקפק בעצמן.
אז מה השורה התחתונה? אולי זה עניין של ערכים. עלינו לחשוב מה חשוב לנו יותר. האם שביעות רצון ושמחה של האנשים החיים במדינתנו, או קידום שוויון מגדרי. ואולי נוכל למצוא פתרונות של "גם וגם". כאשר עולם העבודה יהיה שוויוני, אין ספק שנוכל לראות גברים ונשים שבוחרים לעשות מה שהם אוהבים, ולדעת שיש להם הביטחון הכלכלי והתעסוקתי לבנות קריירה מאושרת ומספקת.