היום אנחנו מציינות את יום האישה הבינלאומי, יום שנוסד במקור כדי לקדם שיווין זכויות לנשים, ובראשן זכות הצבעה. מאז רובנו כבר מצביעות. קולנו נשמע בקלפי, רובנו יוצאות לעבוד, ולכן צצים מדי שנה קולות שאומרים ״למה בכלל צריך את היום הזה? מה, לא כל יום הוא יום האישה? אתן לא מבינות שכשאתן דורשות יום אחד שמוקדש כולו לכן, אתן מחזקות תפיסה קורבנית? מה אתן בוכות?״
ואם אתן כבר בוכות, קנו מסקרה עמידה. לכבוד יום האישה, ב-50 אחוזי הנחה. כן, יום האישה במאה ה-21 הפך מאירוע פוליטי חברתי למאורע מסחרי, שבו חברות עושות מבצעים נהדרים, בשבילכן, נשים נפלאות. וזה לא שאני מזלזלת בהנחות, הרי בכל זאת אנחנו עדיין מרוויחות 33 אחוז פחות מגברים כשכירות, ו-45 אחוז פחות כעצמאיות.
רק שאם נביט לחברה שלנו בעיניים, נגלה מציאות ששום קונסילר בהנחה לא יוכל לטשטש: מדי 16.5 ימים בממוצע נרצחת אישה בישראל על ידי אחד מהגברים הקרובים לה ביותר: בן זוג, בן, אח, אבא, דוד. דו״ח של ויצ״ו מגלה כי בכל רבע שעה מוגשת למשטרה תלונה על אלימות בתוך המשפחה. 97 תלונות ביום בשנת 2015, 96 תלונות ביום בשנת 2016.
וזה מעולה שמיטב הבשמים מוצעים בהנחה חגיגית לרגל היום שמוקדש רק לנו, אבל אין מספיק בשמים של קלווין קליין או דונה קארן שיצליחו להסוות את הסירחון שנודף מהחברה שלנו, חברה שבה אחת מכל שלוש נשים תחווה בחייה תקיפה מינית. תקיפה, לא רק הטרדה. הטרדות, זה כבר אחת מתוך אחת, ולא רק פעם אחת.
מדי 13 דקות בממוצע פונה נערה או אישה אל אחד ממרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. ב-89% מהמקרים התוקף מוכר למתלוננת. למשטרה מגיעות 3 תלונות שבועיות על סם האונס, אותו סם שהמפרסמים בחרו להזהיר אותנו מפניו באמצעות הסיסמא ״תשמרי על הכוס שלך״, במקום נגיד, ״גבר, אל תאנוס״.
ועוד לא דיברנו על מעגל הזנות, ועוד לא דיברנו על מסורבות גט, אבל בזכות מבצעי 1+1 אולי נשכח לעשות אחד ועוד אחד ולהבין שהכל, הכל, קשור לתפיסה שאין לנו זכות מלאה על הגוף שלנו.שצניעות זה ערך, שכבוד זה ערך, אבל החיים שלנו? פחות. עדיין לא. אולי בשנה הבאה. אולי כשיתפסו אותנו ברצינות, ולא יתפסו אותנו בפוסי.
יום האישה הוא לא יום הרכישה. הוא יום שבו אנחנו צריכות להבין שעד שלא נדאג לאחיותנו - היהודיות והערביות, ילידות הארץ והעולות, הצעירות והמבוגרות - אף יום פה לא יהיה יום אישה שמח. גם אם חלקנו זוכות לעמוד כאן ולהשמיע קול. זה בטח לא היה קורה אם נשים במאה הקודמת היו עסוקות רק בלפדר את האף.