"טוב, לא הייתי יכול לצאת עם מישהי בכיסא גלגלים, אי אפשר להשאיר אותך לבד או לז**ן אותך". את המשפט הבוטה והאגרסיבי הזה קיבלה מליסה פרקר מבחור שחשבה שתהיה לה איתו התאמה. "החוויות שאני חווה בעולם הדייטים הן גיהינום", היא כתבה באתר huffpost. פארקר סובלת משיתוק מוחין, היא מתניידת בכיסא גלגלים, וחוותה, לדבריה, סוג של התעללות באפליקציות ההיכרויות: "עבור הגבר הזה והרבה אחרים, המוגבלות שלי הופכת אותי למישהי שאי אפשר להיות איתה".
"עולם הדייטינג הוא קשה לכולם, אבל אנשים כמוני חווים שכבה נוספת של גועל וחוסר אנושיות", היא מסבירה. עם זאת, לדבריה, החוויות האלו בשלב מסוים גרמו לה להבין בדיוק מה היא רוצה וכמה היא שווה: "זה שיעור שהיה מאוד קשה ללמוד ולהרוויח. בתחילת שנות ה-20 שלי תמיד חיפשתי תיקוף ואישור של הסביבה, כשהתחלתי להשתמש באפליקציות היכרויות בקולג', המטרה שלי לא הייתה להיות במערכת יחסים, זה פשוט הרגיש לי טבעי כי כולן עשו את זה".
באותה תקופה, היא מספרת, לא היו לה כמעט חברות עם מוגבלות, "אז לא היה לי עם מי לשתף את המאבק, ובכל פעם שאמרתי לחברות שאני לא רוצה לספר שאני בכיסא גלגלים, הן אמרו לי שאני חייבת. אבל קל להגיד את זה כשאת לא מותקפת באגרסיביות. אמרו לי כל כך הרבה דברים: שאני נטל, שהגוף שלי בטח מעוות, ושכל מי שיסכים לצאת איתי הוא כנראה קדוש כי הוא מוכן להתמודד עם הבעיות שלי".
השאלה "מתי לספר" היא מורכבת, לדבריה, וזו חלק מהתמודדות שלה. "פעם אחת מישהו שאל אותי בדייט הראשון אם אני יכולה לעשות סקס, כי אחרת, 'מה הטעם?'". הנושא הזה, היא אומרת, חזר שוב ושוב: "בפעמים הראשונות הייתי מנסה להרגיע, אומרת שאני יכולה ואפילו מסבירה איך, אבל בפעם האחרונה שנשאלתי את זה פשוט אמרתי לאותו הבחור: 'לך תזד**ן'".
זה לקח זמן, אבל פארקר מודה שהיום נוח לה עם עצמה וחשוב לה לציין שהיו לה גם סיפורי הצלחה: "כשמערכות היחסים האלו הסתיימו זה לא היה בגלל הנכות. לפעמים הסקס לא היה טוב, או שלא היה ניצוץ. אלה סיבות רגילות לחלוטין וזה בסדר, כל עוד אין להן קשר לסטריאוטיפים שיש על נשים עם מוגבלות".
לדברים שדחו אותה רק בגלל הנכות שלה יש לה מסר חשוב: "אין לכם שום ערך. האפליקציות עזרו לי לחזק את עצמי ואת הזהות שלי. אני גאה בגוף המוגבל שלי. אחרי שהתחלתי להתמודד עם הפחדים והבורות של אנשים, ולפקפק באלה שניסו להוריד את הביטחון שלי - הצלחתי לקחת בעלות על הנכות שלי, קיבלתי אותה לראשונה בחיי. זה תהליך מתמשך, אבל זה לגמרי שווה את זה".