אם תשאלו רווקות בנות 30 ומעלה מי המלכה הבלתי מעורערת שלהן בפייסבוק (אחרי גל גדות), הן יענו פה אחד "חגית גינזבורג". גינזבורג, עיתונאית, סטנדאפיסטית, מנחה ויוצרת תוכן, שנכנסה לעולם התקשורת כבר בגיל 14 ("הייתי כתבת צעירה במעריב לנוער"), מיצבה את עצמה בשנים האחרונות כמי שמצליחה להכיל בתוכה את כל הקלישאות שתוכלו לומר על רווקות מעל גיל 30, אבל להישאר מקורית, מרעננת ולא באמת ממורמרת. היא כותבת על מערכות היחסים הכושלות שלה, המאבק במשקל העודף, היחסים המורכבים עם ההורים הארגנטינאים והחיפוש אחר השקט הפנימי. היא מספרת על הטוקבקים המרושעים שלא באמת עוברים לידה, על האהבה לבמה ועל זה שאחרי הכל הצחוק של הקהל שווה את כל הסבל בדרך אליו. קצת כמו להתחתן. או שלא.
"תמיד הייתי מצחיקה. זו אם כל הקלישאות, אבל זה נכון. הייתי ילדה שמנמנה ולא יפה, נראיתי קצת כמו הבת האבודה של בועז שרעבי, עם קן ציפורים על הראש, גבות עבות וברזלים על השיניים. הדרך שלי לגרום לילדים אחרים לחבב אותי הייתה להצחיק אותם. הייתי ממש טובה בלרדת על עצמי, עד שזה היה חוזר כדי לנשוך אותי בתחת, וילדים אחרים היו צוחקים עליי גם. זה היה מסלים לנקודה שבה הייתי צריכה לעצור ולהגיד להם: 'היי, רק אני יכולה לקרוא לעצמי 'שמנה', לכם אסור!'".
רק לנו מותר לרדת על עצמנו.
"ברור. זה דבר אחד כשאת צוחקת על עצמך שאת שמנה, וזה דבר אחר כשאנשים מסכימים איתך. 'כן, אה אה, את שמנה'. לא, מפגרים. אני רזה".
מה את חושבת שאנשים חושבים עלייך היום?
"אני חושבת שיש הרבה אנשים שחושבים שאני מצחיקה ושמעריכים את הכנות שלי ואת הנכונות שלי להיחשף ולדבר על נושאים כמו בדידות, רווקות מאוחרת, חרדות, הפרעות אכילה ושאר מחוללי אופטימיות שכאלה. יש גם הרבה אנשים שחושבים שאני ממורמרת וקוטרית אבל בקטע שזה מצחיק אותם. ויש גם לא מעט שלא סובלים אותי, שחושבים שאני עלובה".
ואיך את מרגישה עם זה?
"לא אשקר. ברגעים קשים אני חושבת עליהם ונשטפת תחושה שהעולם בז לי, אבל בימים טובים הם הכי מתדלקים אותי להמשיך לקרוע את התחת. הם מוזמנים לאכול את האבק שאשאיר להם".
נראה שגינזבורג מדמיינת איך היא מנגבת לטוקבקיסטים המתמידים שאריות אבק מהפה, אבל היא לא סולדת מהם לחלוטין. יכול להיות שהיא משתמשת בהם לטובתה בעמוד הפייסבוק שלה, ומנהלת איתם יחסי אהבה-שנאה. "היום אני מתמודדת עם ההייטרים קצת יותר טוב מבעבר", היא אומרת בכנות.
אבל את עדיין נפגעת.
"תראי, אני סופר רגישה ותמיד לוקחת את זה למקום שבו אני מרגישה לא אהובה. זה משהו בבסיס שלי, שלא אוהב את עצמו, או לפחות לא אהב בעבר. אני משתדלת לעבוד על זה. לפעמים אנשים כופים עליי את הביקורת שלהם בלי שביקשתי וזה מעייף. יש למשל כל מיני נשים שקוראות את הסטטוסים שלי בפייסבוק ויעירו לי 'את צריכה לשדר יותר חיוביות'".
ומה את אומרת לעצמך כשאת רואה את התגובות המעצבנות?
"בזמן האחרון אני בסטייט אוף מיינד של קפצו לי. מי שלא אוהב, מי שלא מתחבר, מי שרוצה לכמת אותי לכדי דמות חד ממדית, שטוחה וקטנה, שיהיה לו בכיף. הכי על הזין שלי. זה כמובן שקר מוחלט, מאוד מזיז לי מה חושבים עליי, אבל אני עובדת מאוד חזק על לא לתת לזה לטלטל אותי, וזה בהחלט הרבה פחות מזיז לי מבעבר. את לא יכולה להיחשף או לפתוח את עצמך, בלי שיגיעו כל מיני חולירות לשחרר עלייך תובנות סוג ז'. אבל שלא תחשבי שזה רק בפייסבוק ככה. גם בסטנדאפ יבואו אלייך סטנדאפיסטים וותיקים אחרי הופעה ויגידו לך 'תעשי ככה וככה'. עזבו אותי באמא שלכם, תנו לי להיות מי שאני".
"ניסן נתיב אמר לי שאני שחקנית לא רעה, אבל צריכה לרדת 15 קילו"
את קריירת הסטנדאפ שלה החלה גינזבורג ממש במקרה, והיום היא ממלאת חלק נכבד מהלו"ז העמוס שלה. לפני כשלוש שנים הקימה את ליין הסטנדאפ "נשי ותהני", הבנוי כולו על טהרת המין הנשי, ומופיעה איתו בעיקר במועדון הסטנדאפ פקטורי בתל אביב ובבר הבוגארט בגבעתיים. "ב-2015 החיים שלי הרגישו מאוד קטנים ומשעממים", היא מספרת. "עברתי לגבעתיים, העיר שאליה רווקות עוברות כדי למות, עבדתי כפרילנסרית מהבית, הייתי בדיכאון וסבלתי מחרדות. שקלתי 90 קילו והעברתי את הימים מבעד לתחתית פיינט של בן אנד ג'ריס. ואז טסתי עם שתי החברות הכי טובות שלי לניו יורק. תכננו את הטיול הזה במשך שבעה חודשים, ובמשך שבעה חודשים הייתה לי נקודת אור בחיים. ואז חזרתי מניו יורק והתרסקתי אל תוך הכלום. הרגשתי קטנה וחסרת חשיבות וזה היה או לעשות משהו קיצוני, או פשוט להתאבד. פתאום קפץ לי בפיד בפייסבוק ערב שנקרא 'תעשה לי לייב' שארגן בזמנו הסטנדאפיסט עידן ניידיץ. זה היה ערב שבו אושיות רשת עולות לבמה עם החומרים שהן בדרך כלל מפרסמות ברשת".
לעמוד על במה מול אנשים שאת לא מכירה יכול להיות קצת יותר קשה מלפרסם סטטוס.
"במה תמיד הייתה פנטזיה עבורי, אבל אף פעם לא חשבתי שבאמת אגשים אותה. אחרי הצבא למדתי קצת משחק, עשיתי אודישן לניסן נתיב עליו השלום, שאמר לי 'את שחקנית לא רעה, אבל את צריכה לרדת 15 קילו' ולכן עשיתי את הדבר הבוגר והמתבקש וברחתי מהתחום כל עוד נפשי בי. השלמתי עם העובדה שהמקום שלי בעולם הוא מעל דפי העיתון – התחלתי לכתוב במעריב לנוער כשהייתי בת 14 והמשכתי עם זה".
ומה קרה אחרי אותו ערב של 'תעשה לי לייב'?
"משם התגלגלתי לחודשיים בהם הסתובבתי במועדונים אפלוליים והתרסקתי בכישלון מרהיב מול 10 אנשים בקהל. אבל יחד עם הקושי שמתי לב לעוד משהו. ראיתי שאין כמעט נשים בכל המרתונים האלה אז החלטתי לארגן ערב לסטנדאפיסטיות בלבד. התקשרתי לארז בירנבוים, הבעלים של מועדון הסטנדאפ פקטורי, והצעתי לו את הרעיון של ערב לנשים בלבד. הוא זרם, לדעתי הוא היה מסטול או משהו, והצלחתי לאסוף לא פחות מ-12 בנות לערב הראשון. בגחמה של רגע קראתי לזה 'נשי ותהני' כי היה צריך שם וזה מה שיצא לי בשלוף. הערב הזה היה הארוך בהיסטוריה ולדעתי עד היום יש במועדון אנשים שמחכים שהוא יסתיים. יחד עם זאת הוא גם היה הצלחה מבחינת ההיענות של הקהל, אז הוא נמשך לעוד פעם ועוד פעם ועוד פעם".
היום 'נשי ותהני' נחשב לליין מצליח שנמכר מראש, וחברות בו שש סטנדאפיסטיות קבועות. גינזבורג עצמה, לאה לב, נגה ד'אנג'לי, נועה מנור, מרינה אקילוב ומיטל אבני, שממלאות אולמות ברחבי הארץ. אבל, גינזבורג לא שוכחת מאיפה היא באה ולגבעתיים שמור מקום חם בלבד. יש ל'נשי ותהני' ליין קבוע בבר הבוגארט בכצנלסון. "עד היום אני צובטת את עצמי ולא מאמינה שהדבר הזה שלי בכלל, ושאני צריכה להתמודד עם כל הבנות הנודניקיות האלה שתמיד מאחרות להופעות וגונבות לי את הליפסטיק", היא אומרת. "לעשות סטנדאפ זה קצת כמו לעוף ליד השמש. מצד אחד את מתמכרת לחום הנעים והמלטף שלה, מצד שני את כל הזמן נשרפת. זה פשוט בוער לי בעצמות ואני לא מסוגלת להפסיק".
את חושבת שהסטנדאפ שלך שונה משל גברים?
"בתחום שבו הרוב הגדול מדבר על זוגיות, ילדים, סטריאוטיפים של עדות, חשוב לי להיות קול של אוכלוסייה אחרת. של רווקות שעברו את ה-30. חשוב לי לצחוק על איך שהחברה בישראל עושה מזה ביג דיל, חשוב לי לדבר על כמה נשים שופטות את עצמן בהגזמה ועל כך שאין בהן מספיק חמלה לעצמן".
נשמע פמיניסטי.
"למה לא? בכלל, הייתי רוצה להגיד לנשים בישראל - תמכו בנשים אחרות. תפגינו סולידריות. אל תלכו למקומות של 'תפסיקו להתלבש חשוף ולהתלונן שמטרידים אתכן מינית' או לכתוב 'איכס' כשמישהי מעלה תמונה של בית שחי שעיר. השנה היא פאקינג 2018, תצמיחו טיפת מודעות. גם לי לא הייתה פעם מודעות פמיניסטית, חטפתי אש ולמדתי מזה. יש משפט שאומר: real queens fix each other's crowns. תהיו חברות זו לזו. ולמען השם, תפסיקו לחשוב שאתן לא מספיקות טובות בדיוק כמו שאתן".
"הייתי עסוקה בלהיתקע על איזה מישהו שלא רוצה אותי ושלא יכול לצאת מזה כלום"
חוץ מלכבוש את במות תל אביב וגבעתיים, גינזבורג מחזיקה במשרה שווה במגזין מנטה ומשמשת כעורכת המשנה של המגזין. לאורך השנים עבדה בגופי תקשורת רבים וכתבה בין השאר ל-mako, וואלה!, מעריב, עכבר העיר, סלונה, און לייף ואפילו עצרה לרגע בגיא פינס. היא מספרת שלא מצאה את עצמה בשום מקום ותמיד עזבה אחרי תקופה. "לפני שנתיים וחצי הייתי פרילנסרית די מוצלחת ותמיד מצאתי לעצמי מקומות טובים לכתוב בהם. הייתה לי עבודה, אבל לא ממש הייתי שייכת לאף מקום. יום אחד התקשרה אליי העורכת הראשית של מנטה דורית קרבצ'יק ואמרה שהיא מחפשת עורכת משנה חדשה. לא יודעת מה גרם לי להסכים לקחת את העבודה הזו, המחשבה על משרה מלאה תמיד עשתה לי ויברציות של כלא, אבל מנטה הוא באמת ובתמים הדבר הכי טוב שקרה לי. יש לי שם חופש ובמה והמון פרגון ואני אומרת תודה על המקום הזה מדי בוקר".
את חושבת שעם היותך שכירה והתייצבות הקריירה, השלב הבא הוא זוגיות-חתונה-ילדים-משכנתא-כלב?
"אני לא יודעת. אבל לגבי זוגיות, היום אני יכולה להגיד בשיא הכנות שאני רוצה. אני רוצה אהבה, אני רוצה בית, אני רוצה מישהו שיחלוק איתי את החיים האלה. המון שנים ברחתי מזה, תירצתי את הלבד שלי בכך שאני לא כוסית או שאני דפוקה או שאני בת להורים גרושים או שסתם אין לי מזל. כל התשובות נכונות כנראה, אבל האמת היא שבפעם היחידה שבאמת הייתי מאוהבת במישהו, והוא היה מאוהב בי בחזרה, זה נגמר כל כך רע וטראומתי, עם בגידה ושקרים ועניינים, שכנראה אף פעם לא באמת השתחררתי משברון הלב הזה. הרגשתי שאהבה היא דבר חולף שאין לו באמת משמעות מבחינת הצד השני וגם שזה הדבר הכי כואב שאפשר לעבור, במובנים מסוימים יותר ממוות של אדם קרוב, אז בשביל מה לטרוח?".
זה נשמע נורא.
"זה היה. עבר עשור מאז והיו לי כל מיני קשרים קצרים לאורך השנים, היו גם המון תקופות של לבד מאוד גדול. אף פעם לא יצאתי ממש לדייטים ורוב הזמן הייתי עסוקה בלהיתקע על איזה מישהו שלא רוצה אותי ושלא יכול לצאת מזה כלום והמוח הגאוני שלי חשב לעצמו: 'היי, זה נראה מקום כיפי להיות בו עכשיו איזה שנה-שנתיים'".
וכך עברו השנים.
"עברו, ויום אחד התעוררתי רווקה בת 35. לפני כמה חודשים התפתח משהו ביני לבין בחור שהיה חבר טוב שלי. זו הייתה הפעם הראשונה שבה נתתי למישהו להיכנס לי ללב ולחיים ולבית מזה עשור. זה כמובן נגמר בשברון לב, שלי, כשהוא בישר לי שהוא לא רוצה זוגיות ולא רוצה להמשיך גם סתם להיות איתי, אפילו במחיר של לאבד את החברות איתי, והלך. אני עדיין מתאוששת מהדבר הזה ומשתדלת מאוד לא לתת לזה לדרדר אותי חזרה למקום שבו אני מרגישה שאהבה היא חסרת טעם. אני אפילו לא בטוחה שהוא יודע כמה הוא הכאיב לי. מה שכן, הקשר הזה הזכיר לי כמה זה כיף להיות אינטימית עם מישהו, לא רק במובן של סקס. ועכשיו אני רוצה את הדבר האמיתי ואין לי שום כוונה להתפשר על פחות. כבר ציינתי שאני קלישאה?".
חשבת על זה שאולי את די נהנית להיות הרווקה הזו שלא תתחתן לעולם?
"אני מניחה שאנשים שקוראים אותי ברשת או רואים את הסטנדאפ שלי חושבים שאני משהו מאוד מסויים. הסטראוטיפ של 'הרווקה הממורמרת' עולה לעיתים קרובות, ואגב אין מילה שנואה עליי בעולם יותר מ'ממורמרת'. היא הכי מקטינה בעולם, כי כמובן שאם את לא מתוקה ומקסימה אז את ממורמרת. אבל מעל הכל, אני באמת רוצה אהבה".
אומרים שגברים מפחדים מנשים חזקות. מה דעתך על האמירה הזו?
"האם גברים מפחדים מגל גדות? לא שאני משווה בין ההצלחה שלי לשלה, חלילה - בכל זאת לי יש ליין סטנדאפ בגבעתיים. אבל ברצינות, הם היו מפחדים ממני אם הייתי נראית כמוה? לא יודעת. אני מניחה שזה שילוב בין הדמות הממורמרת שבניתי לעצמי ברשת, לא לגמרי בכוונה, לבין העובדה שאני אמנם נראית סבבה, אבל לא מישהי שמפילה לסתות. היו כל מיני גברים שאמרו או כתבו לי שאני מפחידה אותם, שההצלחה שלי מפחידה אותם. מה אני, צ'אקי? בחיי שאין לי מושג על מה הם מדברים – איזו הצלחה? אני בסך הכל אישה עובדת ויוצרת. אפשר לחשוב שאני פנינה רוזנבלום".
איך היית מגדירה את עצמך?
"אני בסך הכל בחורה שעומדת מול סלט ומבקשת ממנו להפוך לדונאט".
את מאושרת?
"מאוד. זה שנים של טיפול פסיכולוגי ועבודה עצמית, של חיפוש מייגע וסיזיפי. הפכתי את החיים שלי ממשהו מבלבל ואבוד וקודר וחסר תקווה, למשהו שאני אומרת עליו תודה כל יום. יש לי עבודה שאני מאוד אוהבת, יש לי קריירה שנייה שיצרתי מאפס, יש לי את הכתיבה שלי, יש לי במה. הסטנדאפ ממלא אותי בכל כך הרבה מובנים ומפגיש אותי עם חוויות מטורפות שלעולם לא הייתי מאמינה שאחווה. יש לי כלב כבר כמעט 11 שנה שהוא אהוב לבי, יש לי חברים מאוד מאוד טובים, כמו משפחה, יש לי דירה חמודה, יש לי הורים שאוהבים אותי בדרכם הארגנטינאית המנג'סת, יש לי אח קטן, יש לי מלא בגדים מאסוס, אני בריאה ומצאתי קרם תלתלים שאשכרה עובד והוא מריח כמו קוקוס. אז נכון, אין לי זוגיות ואין לי ילד. אני מאוד רוצה את שניהם ואני מאמינה שבסוף אהיה זו שיגידו עליה לרווקות אחרות, 'וואלה, אם היא מצאה, גם את יכולה'".
תמונה ראשית באדיבות מגזין "בלייזר". סטיילינג: מיקי ממון; איפור ושיער: מיכל רונן