מלכה אמסלם (31)ירושלים, גרושה + 6. עובדת במקצועות היופי
התארסתי בגיל 17, בשידוך. אמא שלי אמרה לי שהוא בחור טוב ממשפחה טובה. לא כפו עליי את זה. את הילד הראשון שלי הבאתי בגיל 18 וחצי, ותוך שש שנים היו לי שישה ילדים. עבדתי אצל אבא של בעלי שעסק במחשבים ונדל"ן. הייתי אחראית על ניהול העסק, מסדרת את הניירת, חותמת על ערבויות וכו'. אבל מאחורי הקלעים, במשך שנים, קרו דברים שלא ידעתי עליהם. סמכתי עליו כי בעלי אמר לי כל הזמן "אל תדאגי, זה אבא שלי".
בשלב מסוים הכל התחיל ליפול. הזמינו אותנו לחקירות בנוגע להלבנת הון במס הכנסה בלהב 433, במקומות שקשה לדמיין. הבנתי שיש בניינים ודירות שהיו רשומים על שמי ללא הסכמתי. כל הכסף שאני חתומה עליו, הכל הלך. נשארנו עירומים ממש. אותי חקרו הכי הרבה כי ניהלתי הכל. התביעות הגיעו לסכומים של יותר מ-18 מיליון שקלים.
הייתי חסרת אונים ועד היום אני לא יודעת איך יצאתי מזה. למזלי בחקירות ובבתי המשפט הבינו שאני באמת לא יודעת כלום, ולכן לא הוגש שום דבר פלילי נגדי. המטרה של החקירות הייתה להפליל את אבא של בעלי, אבל כדי לעשות זאת הייתי צריכה מידע שלא היה לי. לקחתי את זה מאוד קשה וכעסתי על אבא שלו, והייתה תקופה שלא דיברנו, מה שגרם למשבר ביני לבין בעלי.
בסופו של דבר בעלי תמך בו, בכל זאת זה אבא שלו, רק שאני זאת שהייתה צריכה להתמודד עם הכעסים ועוגמת הנפש. הייתי צריכה לבקש הלוואות מההורים שלי כדי שאוכל לחיות. המצב היה קטסטרופלי. אף פעם לא עבדתי בשום מקום אחר חוץ מאצל חמי, ואז, כשהכל הסתבך, נשארתי בבית ולא יצאתי לעבוד. הרגשתי שאני לבד, וזה היה משבר גדול.
יום אחד//
לפני שש שנים, בערב שבועות, אחי שהיה בן 21, טבע בחוף אשדוד ונפטר בעקבות קריסת מערכות. במוצאי החג אחי הגדול סיפר לי שהוא נפטר. זה היה רגע שבו כל מה שאת מאמינה בו קורס לך מול העיניים. זה שינה לי את כל תפיסת העולם. הבנתי שאני רוצה לחיות.
בתקופה הזו בעלי לא באמת היה שם בשבילי, מה שהעמיק את הקושי. היינו במשבר כלכלי, התמודדנו עם חובות ותביעות, אבל אני בחרתי להמשיך לטפל בעצמי. החלטתי ללמוד לעשות ציפורניים ואיפור ועשיתי ניתוח לקיצור קיבה. יצאתי לעבוד, התרוממתי, אבל בשביל בעלי זה היה משבר. רזיתי המון והיום אני נראית ממש טוב, אבל באיזשהו מקום זה איים עליו. התחלתי ללכת לטיפול נפשי כדי לצאת מהדיכאון ונעשיתי לאישה שמחה. אפילו הכנסתי מנקה לבית. התחלתי לחיות. זה גרם לפער רגשי כל כך עמוק בינינו, עד שהלכנו לטיפול כדי לא להתגרש. היינו אצל 13 מטפלים, אבל זה לא הצליח. אמרתי לו שאני לא מסוגלת יותר, כי אם אני ממשיכה לחיות ככה זה מכבה אותי. החלטנו להתגרש כשהייתי בת 29.
היום אני יוצאת עם מישהו שהשם שלו במקרה זהה לשם של בעלי לשעבר. הכרתי אותו במשך שנים כגבר נשוי והוא התגרש שלוש שנים לפניי. כשהתגרשתי, דודה שלי שידכה בנינו. אנחנו יחד מזה שנה וחודשיים, ובע"ה הקשר הולך למקום של חתונה.
בן הזוג שלי הוא טיפוס מכיל, רגשי, אוהב את מה שאני אוהבת ואוהב את הילדים שלי. זה לא מובן מאליו לקבל שישה ילדים ככה. אני מאמינה שקיבלתי בחור כזה טוב מפני שלא שקעתי והאמנתי בעצמי ושזה מגיע לי. אמרו לי "מי ייקח אותך עם שישה ילדים?", אבל אני תמיד אמרתי "לא רק שייקחו אותי, אני אבחר מי מספיק טוב".