רק לפני שבוע טענה העיתונאית נרי ליבנה שהוטרדה מינית על ידי נשיא קשת לשעבר, אלכס גלעדי, ובכך פתחה למעשה את תיבת הפנדורה הברנז'אית שהשתיקה קורבנות תקיפה מינית שנים רבות. יומיים מאוחר יותר הוסיפה לספר ליבנה כיצד קיבלה הצעת עבודה מפוקפקת מהעיתונאי חיים יבין. הציבור, הרשת והתקשורת חיבקו אותה.
שלושה ימים לאחר ההאשמות שהופנו כלפי גלעדי, לפיהן הוא חשף את איבר מינו בפניה של ליבנה בתום פגישת עבודה שהסתיימה בדירה שלו, עזב גלעדי את תפקידו. יבין, שהציע לה עבודה תמורת "חברות קרובה", ממשיך להכחיש כל קשר. בכל מקרה, מדובר בתחום האפור של ההטרדות שבאמת ובתמים ראויות לגינוי. עד אתמול, בכל אופן.
ביום רביעי האחרון החלו לצוף האשמות כלפי העיתונאי נתן זהבי, קולגה וככל הנראה חבר קרוב של ליבנה. מספר שעות לאחר מכן, ליבנה פרסמה פוסט בחשבון הפייסבוק שלה שמגן בחירוף נפש על זהבי: "יש הבדל בין חוסר טאקט להטרדה מינית", כתבה; ”זה בדרך כלל הצחיק או אפילו החמיא לנו. הוא אדם מקסים", הוסיפה.
את יודעת, נרי? חלק ניכר מהקולגות שלי כאן בבניין יעידו שהמיילים של יורם זק הם פיסה של הומור משובח ואף ישמחו להעיד על טיב האופי שלו במידת הצורך – ובכל זאת יודעים היום שמדובר בתופעה פוגענית שראוי לגנות בהקדם ללא קשר למערכת היחסים שלהם/ן עם זק. לא חייבים להגן על חברים בכל מחיר או לכסת"ח אמירות פוגעניות במסווה של הומור, הרי גם הקריצה של חיים יבין לא ממש שעשעה אותך, נכון?
אז אם אי פעם תהיתן איך נראית ירייה ברגל – דעו לכן שמדובר באימג' שנושא את אותם אלמנטים של הפוסט העגום ונוטף האשמת קורבן של ליבנה, שעד אתמול יכלה להיות הפנים המנצחות של המאבק בהטרדות מיניות והיד שאוחזת בדגלו. כל זאת כמובן, עד שהתברר שמבחינת ליבנה הטרדה מינית ראויה לשמצה רק כשמדובר בגבר עשיר ובעמדת כוח. אם מדובר בחבר וקולגה עם פה מטונף, אנחנו סתם פמיניסטיות חסרות חוש הומור.
אך הפגיעה האנושה של ליבנה במתלוננות והקורבנות לא נגמרה שם. אותה אישה שסיימה פגישת עסקים בדירה של גלעדי, כל זאת אחרי ארוחת ערבים וסבב דרינקים אלכוהוליים, טענה במלוא הביטחון שבמקרה של זהבי – השתייה והסם המאלחש אשם. "כשאת הולכת לבר ומשתכרת יש סיכוי שתמצאי את עצמך במיטה עם מישהו שבדיעבד את מצטערת שהלכת על כך שהלכת איתו למיטה״, כתבה; ״גם מי שלכאורה נושקה יל ידי זהבי מבלי שרצתה יכלה לכל הפחות להעיף לו סטירה ולהירגע, אנשים שיכורים מתנהגים רע". כן נרי, ספרי על זה לקורבנות של אלון קסטיאל. או לכל הפחות לעצמך שנפגעה מהצצה חטופה למראה איבר המין החשוף של גלעדי. ובמקרה שלך, גם בלי נשיקה ובלי יחסי מין שנגמרים בחרטה.
מספר שעות מאוחר יותר, ליבנה התנצלה ולקחה את המילים שלה בחזרה בפוסט נוסף בעמוד הפייסבוק שלה והביעה נכונות לא לזלזל בחוויות של נפגעות אחרות וגם זה ראוי לציון.
אין ספק שזה לא נעים לדעת שגם הגברים האהובים עלינו יכולים להיות פוגעניים; שגם הלשון שלהם חטאה במילה או נתחבה אל תוך פה שלא רצה בה. אבל מה שנשאר מהפוסט האחרון של ליבנה היא התחושה שרק אם למטרידן יש כסף ומעמד – מדובר במעשה פסול. אם זה חבר או קולגה, אפשר להאשים את האלכוהול, הליבידו וחוש ההומור הגרוע שלו.
בשורה התחתונה, הטענות של ליבנה נחלשו, האשמת הקורבן קיבלה עוד רוח גבית ומהכיוון הכי לא צפוי שיש. מה תוכל להגיד עכשיו לכל הטוקבקיסטים הזועמים שיאשימו אותה בניסיון נואש לחזור לכותרות? בעלילות שווא? ברצח הרומנטיקה ובציד מכשפות? מעט מאוד. מאותה אישה חזקה ולוחמנית שקיבלה את מלוא התמיכה, נותרה צעקה נבובה וטיעונים שיהיה מאוד קשה לגונן עליהם. אבל אל תדאגי נרי, למרות הכל, אנחנו נמשיך להאמין לכל מתלוננת. גם אם לפעמים האמונה העיוורת שלנו תנוצל לרעה.