_i.jpg "אסיאתיות פלאס-סייז (צילום: Instagram)")
מישל אלמן, פעילת בודי פוזיטיביטי וקואצ'רית מלונדון, חשה במשך שנים שקיים חוסר ייצוג של דוגמניות ממוצא אסיאתי בעולם האופנה בכלל, ובקהילת הבודי פוזיטיבי והפלאס-סייז בפרט. היא החליטה לעשות מעשה ויחד עם חברתה, הצלמת לינדה בלקר, הן יזמו הפקת אופנה שכל המשתתפות בה יהיו אסיאתיות. "אי אפשר להילחם על החשיבות של ייצוג לנשים בגדלים שונים, ולהתעלם באותו זמן מחוסר הייצוג של גזעים שונים", כתבה בטור מיוחד למגזין סטייליסט. "שמתי לב שבכל אירוע שהוזמנתי אליו תמיד הייתי האסיאתית היחידה בחדר. בכל קמפיין אופנה, גם כאלו שזכו לשבחים על ייצוג הטרוגוני, תמיד שמתי לב להיעדר ייצוג אסיאתי".
בצילום, שהפך מאז לויראלי, מופיעות שבע נשים, ביניהן אלמן, ולצידה בלוגריות מקהילות הבודי פוזיטיביטי ונשים שיצרו עמה קשר בעקבות פוסטים שפרסמה בנושא ייצוג אסיאתי. המוצא של כל אחת מן הנשים המצולמות הוא ממדינה אסיאתית אחרת, בכוונה להראות שלא כל האסיאתיות נראות אותו דבר - ושאי אפשר ללהק בכל פעם את אותה דוגמנית אסיאתית ולהעמיד פנים שניתן ייצוג ליבשת כולה.
אלמן מספרת שבמהלך יום הצילומים כל הדוגמניות גילו שהן חולקות חוויות דומות בתור נשים שגדלו בתרבות האסיאתית, שפעמים רבות מתקשה להכיל נשים עם משקל עודף. "עולם האופנה מראה לנו כל הזמן את אותו 'לוק אסיאתי' של אישה קטנה ועדינה. כמובן שאם אלו האסיאתיות היחידות שנראה הסטריאוטיפ הזה יונצח שוב ושוב. הוא מצטרף לתפיסות המסורתיות של התרבות האסיאתית, ומגדיל את הלחץ על נשים אסיאתיות להתאים למודל היופי הזה", אומרת אלמן. "בשביל מרבית המצולמות ההשתתפות בצילום הייתה צעד אמיץ מבחינה אישית, בנוסף להצהרה החברתית. הסיפורים שלנו היו כל כך דומים וזה היה עצוב להבין ששוב דבר לא השתנה מאז שהיינו ילדות".
שאלאני שיוואפרסד, אחת מהמצולמות, סיפרה שבמשך שנים ספגה הערות על המשקל שלה מבנות משפחה. "הן היו אומרות לי דברים כמו: 'אם לא היית שמנה היית כל-כך יפה', או 'בחיים לא תמצאי בעל אם תהיי שמנה'. הן התחילו להגיד לי דברים כאלה כבר בגיל 12, ובגלל זה כל-כך רציתי להשתתף ביוזמה כזו שתנסה לשנות את השיחה על הגוף הנשי". סימראן סאנהו סיפרה שעבורה ההשתתפות בצילומים היא מענה לכל התגובות השליליות שקיבלה לאורך כל חייה. "ספגתי ביקורת מכל האנשים בחיי בגלל הגודל שלי – משפחה, חברים, מורים, תלמידים. אף פעם לא הייתה מישהי שיכולתי להסתכל עליה ולומר: 'היא נראית כמוני - והיא חיה חיים נפלאים. גם אני יכולה'".
"כשלינדה שאלה אותי מה החזון שלי לצילומים, התשובה שלי הייתה פשוטה: צילום אופנה עילית שיכול היה להופיע בכל מגזין, שיוכיח שנשים אסיאתיות שייכות לתרבות המיינסטרים בדיוק כמו כל אישה אחרת", מסכמת אלמן. "אני מקווה שהצילומים, ותשומת הלב העולמית שהם זכו לה, יהוו הוכחה שאנשים רוצים לראות ייצוג רחב לא רק של גודל, אלא גם של גזע, גיל, מגדר ומיניות. בודי פוזיטיביטי הוא מונח שרלוונטי לכל מראה שסובל מחוסר ייצוג, ועד שלא נפאר ונייצג את *כל* הנשים, אף אחת לא תבין כמה חזקה היא באמת יכולה להיות. הצילומים האלה מוכיחים את זה, ואני מקווה שהם רק ההתחלה של משהו נפלא".