הדוגמנית האמריקאית אמילי דידונטו, שדגמנה בעבר לויקטוריה'ס סיקרט וספורטס אילוסטרייטד, העלתה לערוץ היו טיוב שלה סרטון בו היא מספרת בכנות על ההתמודדות עם דימוי הגוף הנמוך שלה. "אנשים שראו אותי על שלטי חוצות או בקטלוגים אולי חושבים שיש לי גוף מושלם ושאני אוהבת את עצמי ושיש לי חיים מושלמים, אבל זה ממש לא הסיפור. אני נאבקת עם אהבה עצמית ועם קבלת הגוף שלי, ולפעמים המציאות שמאחורי סט הצילומים מחביאה בן אדם מאד חסר בטחון", סיפרה בסרטון. "בין השנים התנדנדתי בין מידה 30 למידה 40, ואני זוכרת כמה בושה חוויתי לגבי זה. הלוואי שהייתי יותר רגישה כלפי עצמי – גם אני רק אנושית - אבל תמיד שפטתי את עצמי לפי איך שחשבתי שדוגמניות אמורות להיראות". דידונטו סיפרה שכבחורה רזה, היא לא תמיד הרגישה בנוח לדבר על בודי פוזיטיביטי. "אני יודעת שלהיות במידה 36 או 38 זה לא משהו מהפכני, אבל בתעשיית הדוגמנות זה בכל זאת לא מה שרואים כל יום - או שבכלל מקבלים". 

 דידונטו, שהתגלתה על-ידי סוכן דוגמנויות כשהייתה בתיכון, מדגמנת זה יותר מעשור. בסרטון היא סיפרה על ההתמודדות שלה עם הדרישות הקיצוניות של תעשיית האופנה והודתה שלעתים נקטה ב"צעדים קיצוניים" על-מנת לשמור על המראה שנדרש ממנה. לאחר שבפגישות הליהוק הראשונות אמרו לה שהיא "גדולה וספורטיבית מדי" ושיש לה "יותר מדי קימורים". היא הורידה 10 ק"ג ממשקלה תוך מספר שבועות והפכה לאובססיבית בכל מה שקשור לשגרת אימונים ואוכל. רק הודות להתערבות חברותיה ששמו לב להרזייה המהירה שלה היא הפסיקה את ההתנהגות המסוכנת. "ניסיתי להגיד לעצמי בקול את כל הדברים שהייתי אומרת לעצמי בעל-פה. וכששמעתי איך נהגתי לדבר לעצמי פתאום אמרתי: וואו, בחיים לא הייתי אומרת דברים כאלה לאף אחד אחר". מאז היא עלתה שוב במשקל והמשיכה להצליח, אבל גם בשיא ההצלחה היה לה קשה. "שנאתי את הדרך בה נראיתי בספורטס אילוסטרייטד. חשבתי שנראיתי כל-כך גדולה ושמנה ועגולה, פשוט יותר מדי".

"אני חושבת שכולנו מופצצות במסרים על מה זה 'גוף אידיאלי', בפרסומות ועכשיו גם באינסטגרם. חשוב שנזכור שהרבה מהדימויים שאנחנו רואים עברו פוטושופ והם בכלל לא אמיתיים. הם לא אמיתיים ואנחנו משוות את עצמנו אליהם! ההשוואה הזאת שטנית". דידונטו מספרת שכיום היא מנסה לגדוע כל מחשבה שלילית שנכנסת לראשה. "אני עדיין מתעוררת לפעמים וחושבת: אני לא מרגישה משהו היום, או שאני לא אוהבת את איך שאני נראית בביקיני. זה מסע מתמשך והוא דורש עבודה, ואני לא חושבת שיש לו נקודת סיום".