האם יש בי מספיק כוחות לעבור את זה עכשיו? | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
לפני שבוע בדיוק, ביום שני, התחלתי להרגיש לא טוב. ממש לא טוב. פתאום משום מקום הגיעו חום גבוה, צמרמורות בכל הגוף, הקאות ושלל תחלואים שאין לכם שום צורך שאפרט אותם. תאמינו לי. חשבתי "למה זה מגיע לי?". "איזה תיקון אני צריכה לעבור?". "יש בי מספיק כוחות לעבור את זה עכשיו?".
"האוכל לא אוהב אותי יותר"
מהרופא בקרית גת כבר הגעתי ישר למיון בבית חולים קפלן. שם, לאחר אשפוז של מספר ימים בפנימית ג׳, התוודעתי לדיאטה הכי טובה שהכרתי עד היום: המגשים בבי״ח. מבט אחד בדבר הזה וגם התיאבון שלכם ייכנס לדיכאון לפחות לשעתיים.
אמא שלי סיפרה שבזמן שהזיתי מחום מלמלתי ״האוכל לא אוהב אותי יותר״. וגם: ״לא אכפת לי להיות שמנה, אני רוצה לחזור לאכול״. ואז החום ירד, והדבר הראשון שעשיתי היה לרדת לבית קפה, להזמין אמריקנו כמו שאני אוהבת וטוסט - כי זה מה שבא לי. הטוסט לא היה מהמוצלחים שאכלתי, אבל לגמרי הרגשתי שהוא עוזר לי להחלים. שלא לדבר על הבחור החתיך שגיבנ"צ לי את הטוסט.
תכירו את הדיאטה המושלמת | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
והכי מצחיק: כשהשתחררתי מפנימית ג' קיבלתי את המשפט שכל כך רציתי לשמוע: ״וואו מאיה, איך רזית״. איך לא?? אולי לא אכלתי 4 ימים??
למדתי שלא צריך להחמיר עם עצמי
אז זה מה שקורה כרגע: אחרי שבועות של דיאטה שבהם התנזרתי מפחמימות לחלוטין - חזרתי אליהן, אבל הפעם כמו שצריך. בבוקר, לצד הקפה, אני אוכלת 2 פרוסות לחם מחיטה מלאה עם ביצה או גבינה. כעבור 3 שעות, אני לוקחת תפוח עץ ירוק, בצהריים נופלת על מג׳דרה עם סלט ירקות וטחינה, ב-17:00 אוכלת מעדן 0% עם חצי כוס גרנולה ובערב מנשנשת ירקות.
הטוסט לא משהו, אבל מי שהכין אותו? משהו משהו | צילום:
תומר ושחר צלמים, צילום ביתי
בדיעבד, אולי יש סיבה שקרה לי מה שקרה לי. זה בא ללמד אותי שאני ממש לא צריכה להחמיר עם עצמי ושעדיף לחיות בריא, עם ארוחות מסודרות, שכוללות גם – השם ישמור - פחמימות. מין אורח חיים כזה שהביא אותי גם ללכת עם חברה במשך 40 דקות ברגל, סתם ככה, פתאום, כי התחשק לי גם ליהנות מהדרך.
>> "תמיד נינט הייתה רזה ואני שמנומנת"
לכל הפוסטים על "וואו מאיה, איך רזית"
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
