היום שאחרי: וואי, כל הבגדים גדולים עליי!

לפני שעה חזרתי מהפיצרייה האהובה עליי בפלורנטין. עכשיו, לפני שכולם מתחילים להגיב מה זו הדיאטה הזו? את תישברי! מדיאטה רק משמינים! את צריכה לשנות לאורח חיים בריא! את מרעיבה את עצמך. זה מה שיש לי להגיד לכולם: חחחחח!!! ממש!!!!

אם זה לא היה ברור עד עכשיו, הגיע הזמן שאסביר: אני מאיה בצלאל ואני אוהבת אוכל. מאוד אוהבת אוכל . אבל כחלק מהתהליך שאני עוברת עכשיו, אני גם לומדת לוותר על דברים שאני אוהבת, כי אהבה, כבר הבנתי על בשרי, זה לא מספיק בחיים האלה. כדי להצליח צריך להתמיד, לעבוד, להילחם ולא לוותר לעצמך ולוותר. 

אז קבלו: ישבתי בפיצרייה וויתרתי על התענוג. על אף הריחות, הצבעים ומגשי הענק שדיברו אליי – פשוט אמרתי לא, ומנעתי מעצמי הנאה משובחת וסיפוק רגעי. אבל זה הקטע – זה היה מחזיק אולי 2 דקות, מצד שני הרווחתי את תחושת הסיפוק בלדעת לוותר לפעמים.

ולוותר זה משהו שקשה לי מאוד. אני אחת שרוצה הכול, מהר, מיד, עכשיו. אבל מה לעשות שבחיים לדברים יש נטייה להתקדם בקצב שלהם? אומרים שככל שאתגבר על החשקים התזונתיים שלי, אפתח חשקים אחרים. אז כבר הכנתי לי רשימת פנטזיות ליום שאחרי – אחרי הפיצות, אחרי הלאפות, אחרי הפחמימות.

תמונות. כמעט לכל אחת יש את התמונה הזו ״מהתקופה שהייתה הכי רזה״. את התמונה שלי כבר חשפתי, והאמת? זו התמונה שקיבלתי עליה הכי הרבה לייקים (טוב, חצי מהאנשים חשבו שככה אני נראית בימים אלו והחצי השני חשבו שאני פשוט קים בוסי) הפעם, החלטתי שאני לא רק מתעדת את כל התהליך, אלא גם פותחת אלבום תמונות של היום שאחרי. אני לא רוצה לחזור לאותה התמונה מלפני 4 שנים, אני רוצה מלא תמונות חדשות כאלו. בכל מיני לוקים, ובכל מיני פוזות. בעיקר לא כאלה שמצולמות רק מלמעלה. 

אושר. אני רוצה להיות מאושרת. כן רזה - לא רזה, פשוט מאושרת. שמחה בחלקי. רוצה לקום בבוקר ולהיות שמחה. מצווה גדולה להיות בשמחה ומצווה גדולה יותר זה לשמח. הפרויקט הזה משמח אותי ומחזיר לי האמונה שלי בעצמי. 

>> בפעם הקודמת: חגיגות ראש השנה: להיות בדיכאון או להיות בים?
>> בפעם הקודמת: "מי יתחתן איתך כשאת נראית ככה"
>> לכל הפוסטים של מאיה

makoנשים עכשיו גם בפייסבוק: בואי, הקפה עלינו