הבלוג של רחלי: "אני רחלי ואני בדיאטה"

קבוצת תמיכה להרזיה? כנראה שיש אנשים שזה מתאים להם | צילום: רויטרס

 מחר אני נפגשת שוב עם ד"ר מצקין וד"ר לוי אחרי הפסקה של שבועיים. בשבועיים האלו הצלחתי בעיקר לצמצם היקפים כך שאני נכנסת שוב למכנסי ג'ינס ולא לתוך "אוהל שמונה". פחות חשובה לי הירידה במשקל כי אני מודעת לזה שהאימונים מעלים את מסת השרירים שלי ומה לעשות - שריר שוקל יותר מרקמת שומן, אבל בהחלט נראה יותר מהודק לגוף ויותר מחמיא. מצידי לשקול 80 ק"ג, להראות 68 ק"ג ולהרגיש בת 25 , אין לי שום בעיה עם זה. 

הפעם יש לי הגיג הפונה לכל אותם אנשים שלא מתאים להם ללכת לקבוצות הרזייה: אני בפירוש מבינה אתכם.  מי שטוב לו להגיע למפגשים ולשמוע אחרי יום עבודה מפרך את חוויות המאבק בהשמנה של שמנים אחרים, יבושם לו! אני בפירוש לא מסוגלת. תוך שלוש שניות וחצי סחבק מתחילה לזוז באי נוחות על הכיסא ואחרי 5 דקות נוספות, מתחילה לשרבט על נייר תורן ומתפללת שהמפגש יסתיים. 

באמת שאני לא פוסלת את השיטה הזאת, אני רק רוצה להעלות נקודה למחשבה: נניח שהתחרותיות היא זו שגורמת למשתתף ההישגי להתאמץ ולהשיל ממשקלו, אבל מה יעלה בגורלו או יותר נכון במשקלו, אם יפסיק להגיע לקבוצה? כמה זמן הוא יוכל להימנע מאכילת יתר אם הוא לא מטפל באמת בסיבות השורש הגורמות לו לפנות אל האוכל? כבר אמרתי, אני לא פוסלת את קבוצות ההרזיה למיניהן אבל אני משוכנעת שכדי שההישג של ירידה במשקל ישמר לאורך זמן, המניע להרזיה ושמירה לא יכול להיות "תחרות עם שולה מהחוג" זה חייב לבוא מתוך תובנות. 

איזו תובנה? למשל שאכילה בלי חשבון אולי נעימה לי לרגע, אבל מזיקה לי בריאותית. רוצים עוד תובנה? בבקשה: הרזייה היא לא "זבנג וגמרנו", אלא משהו שאני הולכת לחיות אותו הלאה (בטיעון הזה אני מוחצת בלי הרבה חמלה את כל השייקים המרזים למיניהם כי תכלס כמה זמן אפשר לחיות על "בוץ ממותק" שנותן תחושה שבלעתי בלון?). כשמגיעים להבנות האלו אפשר להמשיך הלאה ולהכיר בכך שצריך לשלב בין טיפול סימפטומאטי בעודף המשקל לבין טיפול מעמיק יותר בסיבות המביאות לאכילת היתר. כן בדיוק ככה, לבדוק למה אוכלים יותר מדי. 

 וזאת לא בושה להיות קצת עמוק. סליחה, אבל יש פה מישהו אחד שאין לו בעיות? לאחד משעמם, השני מתוח, השלישית מתוסכלת וכולנו פונים למשהו כמפצה ומנחם. יש מי שפונה לסיגריות, לאלכוהול ואני פונה לשוקולד וחלבה. למה אני פונה אל המתוקים? כי לא פשוט לי בחיים, אבל האם הפיצוי הרגעי שמגיע עם אכילת הממתק פותר לי באמת את הקשיים? זהו שלא, להפך הפנייה לממתק רק מוסיפה לי קילוגרמים שמעייפים אתי וגורמים לי להרגיש רע פיזית ונפשית. אחרי שהבנתי את כל זה פניתי לטיפול של ד"ר לוי וד"ר מצקין-לוי ויחד איתכם אני עוברת מסע אישי שמלמד אותי עליי ומביא אותי להתמודד עם החיים ולא לברוח לאוכל. המון נחישות נדרשת לי כי זה ממש לא קל , אבל אני מקווה לטוב וסומכת על הצוות שעובד איתי שהוא יודע מה הוא עושה. 

שלכם, רחלי