קרן מקייב לפני ואחרי ההרזיה (צילום: קרן מקייב, צילום ביתי)
"ככל שהתמדתי זה נעשה קל יותר, הקילוגרמים עפו ממני והייתי מאושרת" | צילום: קרן מקייב, צילום ביתי
מי אני: קרן מקייב, בת 36 מפתח תקווה. אם חד הורית לשני ילדים, עובדת במכירות ושיווק בחברת היי-טק.

משקל לפני הירידה: 105 (בסיבוב ראשון), 91 (בסיבוב השני).
משקל נוכחי: 75.
כמה ירדתי: 40 (בסיבוב ראשון), 16 (בסיבוב השני).
כמה זמן לקח לי לרדת: שנה (סיבוב ראשון),  8 חודשים (סיבוב שני).
כמה זמן אני שומרת על המשקל: בסיבוב הראשון שמרתי שנתיים,  כרגע עדיין בתהליך ירידה במסגרת הסיבוב השני.

"הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל, אפילו להתגרש"

"אוכל תמיד היה מרכיב מרכזי בחיים שלי", מספרת לנו קרן בגילוי לב. "אבל בגיל 31, כשמצאתי את עצמי אחרי שני הריונות ועם 40 קילו עודפים, הבנתי שאני חייבת לעשות עם עצמי משהו. בהתחלה, ולמשך תקופה ארוכה למדי, עודף המשקל לא הפריע לי. גרתי בארה"ב עם מי שהיה אז בעלי, וכנראה שפשוט השלמתי עם העובדה ש'עוד לא הספקתי' להוריד ממני את המשקל שצברתי בהריונות. אבל יום אחד התלבשתי לאירוע חשוב בעבודה, ופשוט לא הצלחתי להתכופף לסגור את האבזם של הנעל, בגלל הבטן הגדולה שלי. הייתי נבוכה, פשוט התביישתי שהגעתי למצב כזה – אבל החלטתי שזה פתח לשינוי, שאני חייבת לרדת במשקל בשביל עצמי ובשביל הבריאות שלי, ועוד באותו שבוע נרשמתי לשומרי משקל בארה"ב".

קרן מקייב לפני הירידה במשקל (צילום: קרן מקייב, צילום ביתי)
"יום אחד פשוט לא הצלחתי להתכופף לסגור את האבזם של הנעל". קרן לפני השינוי | צילום: קרן מקייב, צילום ביתי

קרן התחילה ללכת למפגשים בקביעות, והייתה חדורת מוטיבציה. "הייתי נחושה להצליח, לרזות. אחרי חודש בקבוצה התחלתי גם לעשות פעילות גופנית, למרו שעבדתי במשרה מלאה, עם שני ילדים קטנים ובעל שלא ממש לקח חלק. בהתחלה היה לי סיוט להזיז את עצמי, אבל ככל שהתמדתי זה נעשה קל יותר, הקילוגרמים עפו ממני והייתי מאושרת. אחרי חצי שנה כבר רשמתי ירידה מרשימה של 27 קילו, והרגשתי נהדר. כשחזרנו לארץ היה לי קשה להתרגל לשיטה המעט שונה של שומרי משקל כאן, לאוכל השונה ולכמויות השונות, אבל התעשתתי והמשכתי בתהליך, עד שהגעתי למשקל של 65 ק"ג. במקביל רצתי חמש פעמים בשבוע, חמישה קילומטרים בכל ריצה, והרגשתי פשוט מדהים עם עצמי. הביטחון העצמי שלי עלה, הרגשתי שאני יכולה לעשות הכל, אפילו להתגרש... פשוט הייתי מאושרת".

במשך שנתיים שמרה קרן על טווח משקל של 63-65 ק"ג. "הקפדתי לאכול נכון, ולא מנעתי מעצמי אוכל שאהבתי. המשכתי לרוץ כמעט כל יום, אבל כל מיני משברים שעברו עליי דחפו אותי חזרה לנחמה המוכרת, והתחלתי לעלות שוב במשקל. לשמחתי לא עליתי את כל 40 הקילוגרם שירדתי, אלא הצלחתי לעצור אחרי 25, אבל עדיין המלחמה לרזות שוב לא פשוטה. התחלתי ללכת שוב לשומרי משקל באוגוסט האחרון, והפעם התהליך איטי וממושך יותר. הקילוגרמים כבר לא עפים כמו בסיבוב הקודם, אבל חזרתי גם לריצות ואני לא מוותרת, בינתיים ירדתי כבר 16 ק"ג, והמטרה היא לרדת עוד עשרה, כדי להגיע למשקל הקודם שלי, לפני העלייה".

קרן מקייב (צילום: קרן מקייב, צילום ביתי)
"הפדתי לאכול נכון, ולא מנעתי מעצמי אוכל שאהבתי". קרן נראית נפלא אחרי | צילום: קרן מקייב, צילום ביתי

מה היה לך הכי קשה בדיאטה?
"להתחיל לעשות פעילות גופנית, אבל גם בסיבוב הקודם וגם עכשיו נוכחתי לדעת שזה ממש תורם לירידה במשקל ואני לא מוותרת על זה".

התפריט היומי שלי

אחרי הריצה: יוגורט, כמה שקדים והרבה מים
בוקר: ירקות, גבינה או קוטג', ביצה ושתי פרוסות לחם שיפון
צהרים: ירקות מבושלים, סלט ומנת חלבון (דג אפוי, עוף בתנור או חזה עוף)
ביניים: פרי או חטיף בריאות
ערב: סלט גדול עם טונה וגבינה בולגרית, שתי פרוסות לחם שיפון וכף טחינה גולמית
בלילה: אדממה או פרי

איך המשפחה מקבלת את השינוי?
"גם הילדים וגם אמא שלי תומכים בי מאוד ומפרגנים לי כל הזמן. אמא שלי אחראית שתמיד יהיה לי סלט ירקות במקרר, לרגעי שבירה, והם נותנים לי הרבה כוח בתהליך".

קרן מקייב (צילום: קרן מקייב, צילום ביתי)
"מצאתי את עצמי עם 40 קילו עודפים" | צילום: קרן מקייב, צילום ביתי
קרן מקייב (צילום: קרן מקייב, צילום ביתי)
אסור לוותר על פעילות גופנית | צילום: קרן מקייב, צילום ביתי

מה הטיפים והטריקים הכי טובים שלך, בתור בעלת ניסיון?
"אם יש משהו שלמדתי במשך השנים זה לשלוט באוכל ולא לתת לאוכל לשלוט בי.  אם אני לא מצליחה להתאפק ורצה למקרר לאכול גם כשאני לא רעבה, אז אני לא שולטת - אלא האוכל שולט. זה לא קל, כי כמו כולם אני מושפעת מגורמים שונים: מתח, כעס, עצבות, שעמום -  ולפעמים לא ממש בא לי להיות בשליטה. הבעיה היא שכשאנחנו מאבדים שליטה ואוכלים ללא גבולות לרוב יש לנו הרגשת חרטה לאחר המעשה, בעיקר על זה שלא הצלחנו להחזיק את עצמנו. הפתרון שלי הוא די פשוט: כשבא לי לטרוף את כל המקרר או לאכול משהו משמין ביותר, שניה לפני שזה קורה אני עוצרת את עצמי ומדמיינת בראש את תחושת התסכול והאכזבה העצמית שארגיש לאחר המעשה. ואז אני מחליטה שפשוט לא משתלם לי ובוחרת במשהו בריא יותר לאכול. 

"הדבר השני שלמדתי זה להקשיב לגוף שלי, או יותר נכון לתחושות הרעב והשובע שהגוף משדר לי. הכי חשוב מבחינתי זה לא להגיע למצב שאני גוועת ברעב כדי לא לאכול ללא רסן ובאותה מידה לא לאכול עד שאני מגיעה למצב שאני מרגישה מפוצצת ולא מסוגלת לנשום".

>> ככה מרזים בלי לעשות דיאטה: הסיפור המדהים של קרין