הבחורה שלא יכולה להפסיק לתלוש את שיערה

סיפורה של בראון כאמור התחיל כילדה, אבל ככל שהתבגרה, התחילה לתלוש גושים של שיער, רק בהגיעה לגיל 18 הבינה ממה היא סובלת. "לפני שאובחנתי, הרופאים הציעו לי כל מיני דברים מגוחכים. רופא אחד למשל אמר לי להפסיק להתנועע בחוסר נחת ואחר אמר לי לשבת על הידיים שלי. הרבה אנשים בבית הספר ובקולג' לא הבינו למה אני מקריחה וכינו אותי בשמות. המבטים הנוראיים שקבלתי מילדים אחרים היו הדבר הגרוע ביותר". בשלב מסוים בראון איבדה כל כך הרבה שיער שגילחה את ראשה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמה ולעתים חבשה פיאות.

בגיל 14 החליטה לברר מה קורה לה. היא עשתה מחקר אינטרנטי על "תלישת שיער" ושמעה לראשונה על טריכוטילומניה, שלרוב מאופיינת על ידי רצון בלתי נשלט למשוך שיערות ממקומן, בעיקר מאזור הקרקפת ולעתים גם מהגבות והריסים. היא קראה כי מדובר לרוב בתוצאה של טראומת ילדות, אבל עבורה, היא מספרת, תלישת שיער הייתה עניין של נחמה. "אני עושה הרבה דברים כשאני לחוצה או עצבנית. כל מה שעלה בתוצאות החיפוש היו שלושה סרטונים לא מאד אינטיליגנטיים בנוגע להפרעה. החלטתי להעלות אחד של עצמי בלי עכבות". בחלק מהתמונות מהסרטון כתבה בראון את השם של המחלה שלה על המצח במרקר שחור עם חץ שמצביע לקווצות השיער האחרונות שנותרו על ראשה, זאת על מנת להסביר לעולם על מחלתה. בראון שנמצאת בשנתה האחרונה בלימודי קולנוע בלונדון מאמינה שפרסום סרטונים באינטרנט סייע לה להתאושש. "גיליתי שקשה לדבר ליועצים, אבל שתמיד היה לי נוח לדבר אל מצלמת אינטרנט", אמרה.

"זה נפוץ יותר בקרב ילדים מאשר במבוגרים, ויותר בנשים"

ד"ר עמיחי הראבן, אחראי מחלקת אשפוז במערך בריאות הנפש במרכז הרפואי העמק מקבוצת הכללית אומר שקשה לדעת מה מספר החולים המדוייק שסובל מהתופעה. "התופעה שכיחה אך באופן חבוי משום שאנשים חוששים לחשוף את ההרגל. ההפרעה בדרך כלל מתלווה להפרעה או לקשיים נפשיים נוספים, כגון חרדה, דיכאון או הפרעה בשליטה בדחפים. אומנם בפסיכיאטריה יש התייחסות לטריכוטילומאניה כסינדרום שעומד בפני עצמו - בו האדם מפתח הרגל של תלישת שערות, בעיקר בקרקפת, אבל גם לעיתים בשיער גוף למרות שזה נדיר יותר. יש תיאור אופייני החוזר באופן טיפוסי של תחושת דחף חזק לתלוש שער, ותחושת מתח שהפורקן שלה מגיע כשהשיער נתלש. יש לעתים עיסוק אובססבי במאפייני השיער. את הסימפטומים הללו רואים בתקופת הילדות מגיל גן ועד גיל הנוער, זה נפוץ יותר בקרב ילדים מאשר במבוגרים, ויותר בנשים. קיים ויכוח האם בתשתית ההפרעה מצוי מנגנון ביולוגי ונפשי של קשיי ויסות או שליטה בדחפים, כגון הפרעת קלפטומאניה, או האם ישנם מאפיינים השייכים יותר לתבניות חרדה אשר מובילות להתנהגויות אובססיביות, כמו בהפרעה הטורדנית כפייתית (OCD)".

איך מטפלים בתופעה?

>> "אנורקסיות יקרות, אתן פשוט היסטריות"
>> "מגיל 5 ידעתי מה זה חרם כי הייתי שמנה"
mako נשים: מחכות רק לך בפייסבוק