המחזור שלך הגיע. האם האסוציאציות שעולות לך בהקשר הזה קשורות לפרחים רעננים, פיזוז בדיסקוטק עם חברות, עליצות ושמחת חיים – או שהן סובבות יותר סביב מושגים כמו דם, כאב ומצברוח ירוד? באופן תמוה, פרסומות להגיינה נשית כוללות בדרך כלל בחורות מלאות חיוניות המקפצות להנאתן בשדה, ברחוב או בים כשהן מודות על כל הטוב שבעולם; מאיפה מגיעים ההקשרים ההזויים, ומה תרומתם למכירות? לא ברור. מה שבטוח הוא שזה מגוחך, לא אמין - ובעיקר שמרני.
החבר'ה במחלקת השיווק של חברת Carefree בניו-זילנד החליטו לעשות סטופ למיצג השווא והפיקו לשם שינוי פרסומת אמיתית, שמדברת דוגרי על המחזור שלך ועל, רחמנא לצלן, הואגינה שלך. הפרסומת מתחילה באופן טיפוסי, כאשר במרכז הפריים עומדת אישה עירומה שאת מבושיה מכסים פרחים. אבל אז היא פותחת את הפה: היא שואלת האם את יודעת עד כמה הגוף שלך מדהים, ומעדכנת אותך ש"ההפרשות שיש בין מחזור אחד למשנהו הן הדרך של הגוף שלנו לשמור את הואגינה בריאה".
יש דברים שלא אומרים בפריים טיים
מיד עם שידורה של הפרסומת לראשונה, הצטברו במשרדי לשכת הפרסום הניו-זילנדית מספר רב של תלונות מהציבור שביקש להסירה. מה שמפתיע בכל הסיפור הוא שהציבור היה זה שביקש לדעת: לפרסומת נבחרה הגישה הישירה והנועזת בעקבות מחקר שעשתה חברת קרפרי, מתוכו עלה כי נשים בניו זילנד מעוניינות באינפורמציה פתוחה הנוגעת לגופן.
"מצאנו כי נשים רבות מוטרדות מההפרשות שלהן ולא יודעת על כך יותר מדי, או איך להתנהל בנושא", סיפר מישל פורסטר, מנהלת בריאות האישה ב- Johnson & Johnsonשל איזור הפסיפיק. "החלטנו לנקוט בגישה נועזת בפרסומת, במטרה לנפץ את הטאבו. אנחנו רוצים לעודד נשים לדבר בפתיחות על גופן, וללמד אותן כמה יכול לעזור המגן התחתון שלנו בנוגע להפרשות יומיומיות".
האומץ להשתמש במילים אמיתיות
דבי סליקמן, דוברת קרפרי, מסבירה כי החברה רצתה להתרחק ככל הניתן מפרסומת ההיגיינה הנשית הקלאסית. "זו הפעם הראשונה בה למותג גדול יש אומץ להשתמש במילים אמיתיות, ולא להתחבא מאחורי לשון נקייה", אמרה. אלא שעושה רושם כי נשות ניו זילנד התקשו לשמוע בפריים טיים טלוויזיוני מה מתרחש להן שם למטה – או אולי היו אלה דווקא הגברים שהזדעקו. אין לדעת. כך או כך, השקט חזר אל הפסיפיק – הטאבו נשמר, ההפרשות והדם חזרו לארון – והפרחים הרעננים שבו להפיץ ניחוח, גם בימי המחזור.
ומה את חושבת? ספרי לנו בתגובות מה דעתך על פרסומות להיגיינה נשית, ועד כמה הן צריכות, לטעמך, לומר את הדברים כמו שהם?