אחת עשרה נשים שונות התלוננו שיניב נחמן ביצע בהן עבירות מין קשות ביותר ובפסק דין שניתן אתמול נקבע שהאנס יניב נחמן ירצה 6 חודשי עבודות שירות בלבד. התלונות מעידות על "שיטה" קבועה וברורה הכוללת טשטוש באמצעות סם האונס. למרות זאת, החליט בית המשפט המחוזי בתל אביב לאשר את עסקת הטיעון, לפיה מרבית האישומים יימחקו בתמורה להודאתו של נחמן באונס ובמעשה מגונה באישה אחת בלבד.
הקשר בין אונס לאלימות
על אף שנחמן הודה במעשה אינוס ובמעשה מגונה, קבע בית המשפט ש"מידת הפגיעה בערכים החברתיים אינה ברף הגבוה... מעבר לאלימות הכרוכה במעשים המיניים מעצם טיבם לא נגרמו למתלוננת בעטיים נזקים גופניים והפעלת הכוח לא הייתה ברמה גבוהה".
לא רבות זוכרות אבל עד לשנת 2001, שימוש בכוח היה מיסודות עבירת האונס. כלומר גם במקרים בהם שוכנע בית המשפט שהמתלוננת לא רצתה ביחסי המין – אם לא הוכח שהאנס הפעיל כוח נגדה – לא היו השופטים יכולים להרשיעו באונס. בתיקון לחוק נמחקה הדרישה לשימוש בכוח והוחלפה במילים "ללא הסכמתה חופשית". הדבר ביטא את חשיבות ערכי האוטונומיה וזכות האישה על גופה.
עצוב לקרוא שלמרות תיקון החוק, עדיין קיימת התפיסה החברתית, שלא פוסחת על שופטים, לפיה אונס שמבוצע ללא אלימות קשה הוא לא ממש אונס. מדוע צריך שיופעל כוח בביצוע האונס כדי שעבירת החדירה לגופה של אישה בניגוד לרצונה תיחשב "ברף הגבוה"?
קשה להתעלם מהעובדה ששלוש המתלוננות נגד נחמן העידו שהוא טשטש אותן באמצעות "סם האונס". כיום יש קושי ראייתי בהוכחת שימוש בסם זה משום שהבדיקות שעוברות הקורבנות אינן מגלות את עקבותיו בגופן. במדינות אחרות קיימים כיום אמצעים המאפשרים איתור של שרידי שם האונס בשערות הקורבן. בדיקה כזו, אם הייתה בשימוש משטרת ישראל, הייתה פותרת את ה"קושי הראייתי". אך גם בהינתן העדויות בלבד, קשה שלא לתהות איך בית המשפט זוקף לזכותו של נחמן את העובדה שלא השתמש בכוח – בעוד שוודאי שמי שמטשטש נשים אינו נאלץ להשתמש בכוחו מול מי שנלקחה מהן השליטה על גופן.
עוד הוסיפו השופטים שיש להתחשב בפגיעה ב"שמו הטוב" של נחמן בפרסומים הרבים שהיו בתקשורת על אודות המעשים שנחשד בהם. לא ברור על איזה שם טוב בדיוק נחוש ביהמ"ש להגן, שכן מדובר באדם שהודה בביצוע אונס ומעשה מגונה. רק לאחרונה בפרשת סילבן שלום, נחשפנו, שוב, לכך שפרסום תלונות נגד עברייני מין, שכידוע נוטים להתנהגות סדרתית, מעודד נפגעות נוספות להיחשף ולהעיד על הפגיעה בהן.
הדבר תמוה במיוחד במקרה של נחמן, כיוון שהקורבן היחידה שנותרה בכתב האישום המתוקן, שנחמן הודה והורשע שאנס אותה ועשה בה מעשה מגונה, החליטה לפנות למשטרה ולהתלונן נגדו רק בזכות הפרסום בתקשורת.
אחד השופטים: "הילדה בעלת אופי מתירני"
אין זה מפתיע לגלות שאחד השופטים בתיקו של נחמן הוא השופט ציון קאפח, שהתבטא בעבר בצורה קשה ביותר נגד ילדה בת 9, קורבן אלימות מינית מתמשכת שבוצעה ע"י גבר בן יותר מ-30. השופט קאפח קבע אז שהילדה היא בעלת "אופי מתירני" והוסיף ש"הרושם המצטבר הינו כי המשיב אכן זאב, אך המתלוננת אינה כיפה אדומה כלל ועיקר". מדובר ב"האשמת הקורבן" מהסוג הגרוע ביותר בחסות בית המשפט.
דו"ח של איגוד מרכזי הסיוע לשנת 2014, חושף כי רק 15% מבין הפונות לסיוע, מתלוננות במשטרה. מדובר בנתון מחפיר ביותר. אין עוד תחום פלילי בו אחוזי הפשיעה רבים כה גבוהים, מול אחוזי דיווח נמוכים. זוהי פגיעה חמורה בשלטון החוק ובדמוקרטיה.
בדיוק בשל כך, ובמטרה להנגיש את מערכת המשפט עבור נפגעות אלימות מינית, הגשתי הצעת חוק להקמת מחלקות מיוחדות בבתי המשפט לטיפול בתיקי עבירות מין. יש להכשיר שופטים ושופטות לתחום הייחודי והמורכב של אלימות מינית, על מנת לאפשר לקורבנות לעבור את ההליך המשפטי הקשה מנשוא במינימום נזק נוסף.
המציאות שבה נפגעות אלימות מינית בוחרות להדיר רגליהן ממערכת המשפט באופן גורף, מצביעה על בעיה חמורה. לא אחת מספרות קורבנות על חוויות ה"אונס השני" שהן חוות במשטרה, בבית המשפט, ובתקשורת, ומביעות חרטה על עצם הגשת התלונה שלעיתים גורמת לנזק אף יותר מהפגיעה הראשונית עצמה. כאשר בסוף ההליך הקשה, גוזרים בתי המשפט על העבריינים עונשים מזעריים, כמו במקרה של נחמן, מדובר ביריקה בפרצופן של המתלוננות האמיצות.