בואו נדבר רגע על הומור. יותר נכון, על פמיניזם והומור, או על הקלישאה שלפמיניסטיות אין חוש הומור. האמת היא שחלקנו אוהבות אפילו בדיחות אונס, תלוי מי מספר אותן, איך ואם הן מבקרות את המציאות או סתם מכפישות אוכלוסיה שלמה.
אם יש מרחב אחד בו עדיין לא הבינו איך להיות מצחיקים וגם לשמור על איזון מגדרי ולא להחזיר אותנו עשורים אחורה, זהו עולם הפרסום. קחו לדוגמה את הקמפיין המתמשך של גולדסטאר. זהו לא קמפיין רע במיוחד וחלק מהבדיחות בו אפילו נחמדות, הבעיה היא ההנחה מאחוריו, שגברים הם קהל היעד היחיד של הבירה הזאת, כשהלכה למעשה - בירה ממש לא אמורה להיות ממוגדרת וגולדסטאר ספציפית היא בירה פופולרית מאוד בארץ גם אצל נשים. פרסומת לתחבושות היגייניות אמורה לפנות למין אחד, אבל בירה? למה לעזאזל? כשנשים הן חלק מהבדיחה, הן יכולות ליהנות ממנה. כשזו דחקה של גברים מאחורי גבן - קצת פחות.
אחרי שמשרד הבריאות עשה לכולנו סלאטשיימינג אבל לפחות שמר על שוויון בין המינים ויין בעיר הזכירו שאישה שעושה כמה סקס שבשחלות שלה היא סחורה פגומה, מגיעה פרסומת חדשה שמחזירה אותנו אחורה, ואחת שהיה קל כל כך לאזן מגדרית, אם רק מישהו היה מעוניין בכך.
BBF הוא ספריי שמונע ריחות רעים בשירותים. אבל למה להיות מעודנים? הוא אמור להסוות את הריח של החרא שלכם. סליחה, שלכן. כי החברה שעומדת מאחורי סרטון הפרסומת מאמינה שמדובר במוצר לנשים בלבד. ״ספרי לו מה שאת רוצה, הוא בחיים לא ידע מה עשית בשירותים״, מתנוססת הסיסמה על קאבר עמוד הפייסבוק שלהם ולצדה אישה עם אצבע על הפה, משתיקה סוד. הסוד? גם נשים מחרבנות.
קראו עוד: "מה באמת עושות הנשים בשירותים?"
סרטון הפרסומת, אגב, חמוד ואף מצחיק. הוא עשוי היטב, מצולם ומשוחק נהדר, מושקע ואסתטי ואם הוא לא היה מכיל נשים בלבד, שום דבר בו לא היה נראה לנו חשוד. אבל בסרטון מופיעה שורה של נשים עם תירוצים למה הן עושות בשירותים - רק לא קקי. קצת הומור, נו, למה אתן כבדות? ובכן, אנחנו כבדות כי אנחנו חייבות לחרבן אבל מתאפקות עד שכל הגברים יצאו מהבית. רק שלא ישמעו, יריחו או ידעו שהקיבה שלנו עובדת בדיוק כמו זו של חברינו בעלי הפין.
הבעיה עם הפרסומת של BBF היא לא רק במסר שנשים עדיין צריכות להסתיר את החרא שלהן, מסר שמגיע באופן הזה לילדות ונערות שהיכולת שלהן להבחין בין הומור למציאות פחותה משלנו המבוגרות. היא במסר שאלה רק נשים שמסתירות את החרא שלהן, ורק נשים שבכלל זקוקות למוצר המדובר. ההסתרה של הפעולות הביולוגיות של הגוף שלנו כוללת גם את המחזור החודשי ובוודאי הווסת. תמונות של דם וסתי מוסרות מהרשתות החברתיות וכל איזכור של הדימום השגרתי שלנו, זה שאחראי על יצירת חיים בעצם, זוכה לתגובות נגעלות - גם מנשים.
בסופו של יום, לדבר או לא לדבר באופן חופשי ופתוח על היציאות שלכם זה עניין אינדיבידואלי. חלקנו מספרות לבסטי שלנו על יציאת הבוקר המרהיבה שלנו, וחלקנו מכחישות שאנחנו אפילו מפליצות. עדיין, כולנו נשמח לספריי בשירותים שמעלים קצת את הריחות הרעים, אבל למה הוא נמכר רק לנשים? האם לגברים כלל לא אכפת שהחרא שלהם מסריח? האם הם מכריזים שהם הולכים לחרבן בפני כל בני הבית ולא מוטרדים ממי יכנס אחריהם לשירותים באירועים משפחתיים? יכול להיות, אבל אם נמשיך לקשר את הבושה אך ורק להפרשות מהגוף הנשי, אף ספריי לא ימנע מאיתנו להמשיך להסריח.