מילותיה של חודדה הדהדו חזק באוזניה של גאיה שחוותה חיים שלמים של הקאות היומיומיות, ייסורים שלא מרפים וסודות גדולים. היום, בגיל 26, היא נשואה ואמא לתינוק מתוק ונראית מאושרת ושלווה. אך מאחורי השיער הג'ינג'י הקופצני והחיוך המתוק, מסתתר עבר מטריד של רדיפה אחר שלמות. כעת החליטה גאיה להיחשף ולספר את סיפורה האישי למען כל אותן ילדות, נערות, ונשים שנמצאות במקום החשוך והמסוכן הזה.
"אכלתי תפוח ולחם עם חומוס ביום"
בעקבות הרזון המסוכן והתפריט הדל, גאיה לא קיבלה מחזור חודשי. את המחלה היא הסתירה במשך שנים מפני כולם. אף אחד לא ידע עד כמה חמור מצבה, אם כי באיזשהו שלב, הבינו הוריה שמדובר בבעיה שדורשת טיפול. גאיה נשלחה למקום שמטפל בהפרעות אכילה ואנורקסיה, אך השהות במקום רק גרמה לבולימיה לצוץ. "נתנו לי תפריט ולחצו עליי שאוכל. בסוף יצא שאכלתי יותר מדי והקאתי את הכול על בסיס יומי. נעתי כל הזמן בין אנורקסיה לבולימיה. בראש שלי היה את הג'וק הזה של איך אני נראית. חשבתי שגבר יאהב אותי רק אם אני אהיה מקל. אכלתי באופן רגשי, מרזה ומשמינה בהבדל של יומיים עשרה קילו הבדל. הייתי מענישה את עצמי באמצעות האוכל שהפך להיות החבר והאויב שלי. כל הזמן עליתי על המשקל ורציתי להשוות את עצמי לאחרים. בבולימיה גם הגעתי ל-85 קילו. אף פעם לא היה לי משקל יציב".
"התביישתי בעצמי ולא רציתי להיפגש עם אף אחד"
כתוצאה מהמחלה, גאיה הרחיקה מעצמה אנשים רבים. "הבולימיה משפיעה על התנהגות של בנאדם כי הייתי מאד חסרת ביטחון. הייתי קובעת עם אנשים ולא הייתי מגיעה. זה קרה בעיקר כי אכלתי כל היום, והתביישתי בעצמי ולא רציתי להיפגש עם אף אחד. זה לשנוא את עצמך כל יום".
גאיה ניסתה לטפל בעצמה, ובשנה שבה הייתה בזוגיות גם חשבה שהצליחה. "בזמן שהיה לי חבר, אכלתי מה שרציתי והרגשתי מאושרת ובריאה". אבל אז באה הפרידה, היא הרגישה כאילו היא חווה מוות. "אחרי שנפרדנו, התדרדרתי שוב לבולימיה ולאנורקסיה: לא אכלתי דבר ואחרי זה השמנתי. להקיא כבר לא עזר לי. הייתי אוכלת עוגה ובוכה, ותוך כדי מכניסה ביס לפה. לא הייתה לי תחושת שובע או רעב. זה היה רק מצורך להעניש את עצמי. הסתתרתי מאחורי האוכל כי פחדתי מהרבה דברים. לא נתתי לעצמי להיות בזוגיות".
גם בשלב זה, הצליחה גאיה להסתיר את מחלתה מהאנשים שסבבו אותה, אולם כולם שמו לב לכך שנושא הרזון מאוד העסיק אותה. "יכולתי להיראות טוב מאד בעיני אחרים, אבל הרגשתי רע בעיני עצמי. לאנשים קשה להבין את זה כשהם רק מסתכלים על החיצוניות. בצבא, כשאמרתי שיש לי הפרעות אכילה, לא רצו ולא ידעו איך לעזור לי. חייתי בתחושה של דחייה מאד גדולה מעצמי ולא אהבתי את עצמי לא משנה איך נראיתי. תמיד ניסיתי לקבל אהדה מבחוץ כל הזמן. היו ימים שהצטערתי בבוקר כשקמתי - כי זה מתיש. זו התמכרות להתעסקות באוכל".
היא ניסתה לפנות לאנשים הקרובים אליה בשביל לקבל עזרה אבל הם לא ידעו מה לעשות: "סיפרתי לאחותי שגם היא הייתה בולמית. סיפרתי לחברות טובות שלי והן לא הבינו את זה כל כך. זה לא משהו שמספיק אנשים מבינים מה הוא אומר".
"פחדתי פחד מוות מההריון"
אבל בסוף היה מקום אחד שהבין מה עושים ובשלוש שנים האחרונות היא בריאה. את החלמתה היא חבה ל"בית אריאן לב", מרכז טיפולים בתת מודע. "שחררתי את ההתניה הזאת שבמקום לבטא את עצמי, הלכתי לאוכל. בטיפול שמו אותי במין היפנוזה וראיתי את עצמי בתור תינוקת, אמא שלי הביאה אותי לגן והלכה, ואני בכיתי והגננת הביאה לי ביסקוויט - ונוצרה לי התניה שכשאני רוצה להביע רגש, אני מקבלת אוכל. הטיפולים משחררים את זה מהתת מודע".
במשך חצי שנה, פעם בשבוע, הלכה גאיה לטיפולים. מאז שעברה את הטיפול, היא השיבה את חייה לעצמה. היום היא נשואה באושר ואמא לתינוק מתוק. לעבר היא מסרבת לחזור: "כשאני נתקלת בנשים שמדברות כמו שדיברתי פעם, אני רוצה להגיד להן שיש דרך אחרת לחיות. היום אני יודעת את זה. אני גם יודעת שלמעשה ולא חייתי עד היום. לא נהניתי מגיל ההתבגרות שלי ומהצבא שלי כי כל מה שעניין אותי זה איך אני נראית וזה משהו שכואב לי וטוב לי שיצאתי ממנו".
גאיה סוף סוף מצאה שלווה ונחת ולמרות חששותיה מהולדת ילד בשל השינויים הגופניים, היא דווקא חיבקה את הניסיון באהבה ולמדה לאהוב את קימוריה. "בהתחלה פחדתי פחד מוות שאמצא את עצמי אוכלת בלי שליטה למרות שכל כך רציתי תינוק. בדיעבד, עברתי היריון מדהים והרגשתי הכי יפה בעולם. אין לי אכילה רגשית יותר, אני מרגישה חיה. להפוך להיות אמא זה לא פשוט כי המראה משתנה ולא חוזר להיות כמו שהוא היה פעם. פחדתי להכנס להיריון אבל בדיעבד אני נהנית מהגוף החדש שקבלתי. כמו כן, אני נהנית מזוגיות עם גבר שאוהב אותי לא משנה עם זה עם קילו אחד פחות או יותר".
"הבנתי שמעיין חודדה זועקת לעזרה אז החלטתי להעביר לה מסר"
על אף חייה החדשים והמאושרים של גאיה, העבר כנראה לעולם לא ירפה ממנה. הוא צץ ומגיח, כמו במקרה בו קראה את הכתבה על חודדה שטוענת שהיא לא אוכלת נכון. גאיה הרגישה כאילו היא עצמה מדברת והבינה שמדובר בזעקה לעזרה של אישה שרוצה שיאהבו אותה. "חשוב לי להעביר לה מסר שאפשר להיראות טוב ולהרגיש טוב מבלי להתעסק בריצוי אחרים ובאוכל כל הזמן. החיים כל כך קצרים ובאנו ליהנות ולחיות ולאהוב את עצמנו ואם יש משהו שמונע מאתנו לחיות ולאהוב את עצמנו אז אפשר להשתחרר מזה".