קריסה פוקאס, בת ה-27, היא כוכבת יוטיוב ואינסטגרם אוסטרלית עם מאות אלפי עוקבים בכל אחת מהפלטפורמות. כשהייתה קריסטה בת 22 החליטה הכוכבת לעבור ניתוח ולהגדיל את השדיים שלה ממידה B ל-DD.
"בכוונה בחרתי שתלים מחומר מיוחד שמהווים קפיצת מדרגה מבחינת התקן שלהם, בכל מה שנוגע לסיבוכים כמו דליפות וסרטן" סיפרה במונולוג שכתבה לאתר האירנטרנט Woman’s Health "הייתי כל כך אופטימית לפני הניתוח (שעלה קרוב ל-24 אלף שקלים), אפילו תיעדתי את כל המסע לערוץ היוטיוב שלי. רואים את ההתרגשות שלי. אין זכר לפחד או לסיוט שיגיע אחרי".
הניתוח של קריסה עבר ללא תקלות ובעודה מתעוררת בלי כאב רב, הדבר הראשון שהבחינה בו היה תחושה של עומס באיזור החזה "כאילו שיש פיל שיושב על החזה שלי". קריסטה לא התייחסה לתחושה בכובד ראש וחשבה שזו חלק מההסתגלות שלה לגופה החדש.
אלא שכחצי שנה לאחר הניתוח התחיל הסיוט. "בהתחלה סבלתי מחדות. בהמשך הווסת שלי החלה להופיע מספר פעמים בחודש והיית מתעוררת באמצע הלילה עם דפיקות לב. בשלב הזה התחלתי להבין שמשהו לא טוב קורה. פיתחתי ריח גוף רע מאוד, בעיקר בצד שמאל שלי. היה לי ריח מתכתי למרות השהתמשתי רק בדיאודורנטים ללא תוספת אלומיניום. הייתי מקרצפת את בתי השחי שלי במקלחת, אבל הריח הלא טבעי נשאר".
ואז הגיעו הכאבים הגדולים. "זה הגיע לכל הגוף שלי" סיפרה, "כאבים כרוניים במפרקים, בירכיים, בידיים ובפרקי הידיים. תמיד הייתי מאוד פעילה אבל פתאום האימונים שלי הותירו אותי כאובה במשלך 4 ימים אחרי. הרגשתי עייפה ומותשת כל הזמן. חבר שלי אמר לי 'קריסה, את מתנהגת כמו סבתא. לא יוצאת ולא עושה כלום".
במשך שנים הלכה קריסה לרופאים שונים לנסות להבין את המקור לסימפטומים הקשים. היא עברה עשרות בדיקות דם ובדיקות שונות, אבל אף אחד לא הצליח להבין מה קרה לה. "רופא אחד אפילו האשים אותי בהמצאת הסימפטומים שלי ואמר לי להפסיק לבזבז את הזמן שלו".
ככל שעבר הזמן הסימפטומים רק החמידו: היא סבלה מנשירת שיער, ריח חריף בשתן, אבדן חשק מיני ופצעים בפנים. "הייתי סובלת מטשטוש ראייה וסחרחורות".
לאורך כל התקופה הזו המשיכה קריסטה להעלות לסרטונים לערוץ היו טיוב שלה, אבל גם מעריציה שמו לב שהיא לא מתפקדת וחיונית כבעבר והחלו להביע דאגה לבריאותה. עד שיום אחד, כמעט חמש שנים אחרי הניתוח, אחד מהמגיבים כתב לה שהסימפטומים שהיא מתארת נשמעים כמו משהו שמקורו בשתלים.
"בהתחלה, חשבתי לעצמי שאין שום סיכוי שלשתלים שלי יש קשר למה שאני חווה. מעולם לא שמעתי על בעיות מהסוג הזה וגם אהבתי את השדיים שלי. שילמתי עבורם ולא רציתי להסיר אותם". אלא שחודש לאחר מכן היא אובחנה עם דלקת בחזה והאסימון נפל.
"החל הכי קשה בכל הסיפור הזה היה שאין מחקרים לגבי המחלה הזו, היא לא מוכרת על ידי הקהילה הרפואית למרות שיש המוני נשים שסובלות ממנה ברחבי העולם. כשהבאתי את הממצאים שלי לרופאים הם היו מצטטים מחקר שמראה ששתלי סיליקון בטוחים לחלוטין ומבטלים את החששות שלי. אבל בשלב הזה זה לא שינה לי: רק רציתי להסיר אותם".
היא מצאה מנתח אחר, השקיעה כ-25,500 ש"ח נוספים והסירה את השתלים. "התעוררתי עם הורי לצדי והרגשתי אסירת תודה על כך שזה נגמר. הם אמרו שאני נראית טוב יותר אחרי שלוש וחצי שעות של ניתוח מאשר לפניו ואפילו אני הרגשתי את ההבדל באופן מיידי – כבר הרגשתי טוב יותר".
שבועיים אחרי הניתוח היא כבר צעדה שישה קילומטרים בלי בעיה. "אני זוכרת שקראתי לאמא שלי ואמרתי, "עשיתי את זה! זה הרגיש כל כך טוב!". ולמחרת שום דבר לא כאב לי".
עכשיו, אחרי שחלפו שישה חודשים מאז הניתוח שלי, הפכה קריסה לשגרירה של ממש בכל הנוגע למחלה. "אני לא מאמינה שחייתי כל כך הרבה שנים עם אנרגיה כל כך נמוכה. כמות האנרגיה שיש לי עכשיו היא פשוט מדהימה. אני עדיין נאבקת עם בעיות בבטן, אבל יכולה לאכול דיאטה מגוונת יותר בלי להרגיש חולה. ובעוד שרירי החזה שלי עדיין מרגישים חלשים, וההורמונים שלי עדיין מסתדרים, דפיקות הלב שלי, העייפות והכאב שהיו כל כך קשים כל יום – נעלמו".
"אחרי כל מה שעברתי, אני לא נגד ניתוחים פלסטיים" היא אומרת, "אבל אני בעד מידע. אני חושבת שכולן צריכות להיות מודעות למה שכל ניתוח עלול לגרום להן וחייב להיות יותר מידע זמין לכולן. בסופו של דבר אני זו שבחרה לעשות את הניתוח אז אני לא יכולה להאשים אף אחד אחר, אבל אני שמחה שאני יכולה לספר על ההישג שלי לעולם"